תמיד ניסו להתל בנו

זה בכלל לא חדש. לאורך כל ההיסטוריה של העם היהודי הוא עמד בפני רשעים שניסו להתל בו בדרכים שונות ומגוונות, ואחד מהם הוא לבן הארמי המופיע בפרשתנו.

לבן לא בוחל באמצעים, הוא משתמש בכל התחכום, הקטנוניות, "ההסכמות החברתיות" של אותם ימים, ובעיקר מנצל את טוב הלב והיושר של זה שעומד מולו- יעקב.

גם ניסיונו של יעקב להיות ברור בצורה שאין לה שני פנים, ניסיון שהטביע בעולמה של השפה העברית את המושג "ברחל בתך הקטנה", המבטא דיבור, הסכמה ושיח שאין לו שני פנים ושום מקום לפרשנויות, גם זה לא הועיל מול תחכומו של לבן הרשע, שהיתל ביעקב פעם אחר פעם.

והנה, דברי חז"ל כי "מעשה אבות סימן לבנים", מקבלים יתר שאת לתוקפם בימים בהם אנו נמצאים. בימים מורטי העצבים הללו, כשאנו חשים שנגדנו עומדים רשעים המנסים להתל בנו פעם אחר פעם תוך שהם מנצלים ופורטים על נימי מיתרי הלב של החברה הישראלית. בימים אלו אנו מסתכלים לאחור ונזכרים גם בערמומיותו של לבן המופיעה בפרשתנו.

אך כאן גם מגיעה הבשורה הגדולה, ומעשה האבות האמיתי שהוא סימן לנו-

גם אם מצליחים להתל בנו ולנצח אותנו מדי פעם בקרבות הקטנים, "מעשה אבותינו" מלמד כי במלחמה הגדולה תמיד ננצח. מורדות ומהמורות כואבות היו תמיד לעם ישראל- אבל כל אלו לא ייקחו את נצחיותו של העם הזה, שעם כל נסיונות הפגיעה בו- ממשיך להופיע ולצעוד יותר מכל עם אחר על במת ההיסטוריה.

עם כל התחכום והרשעות שהפגין וניחן בה לבן, בסוף יעקב יוצא כשידו על העליונה. אחרי 20 שנים של רשעות, תחכום וערמומיות, מצליח יעקב לצאת מבית לבן בעוז ובגבורה כשנשיו וילדיו עמו וכשהוא מלא ברכוש גדול.

דבר זה מהווה אות ומופת לא רק לשרידותו של העם היהודי, אלא לגבורתו וגדלותו. הרבה "לבנים רשעים" פגש ופוגש העם היהודי במהלך חייו, ובסוף על כולם הוא עולה, גובר ומנצח. ובעז"ה גם בעת הזאת.

הכותב רב קהילת אדרת אליהו, ראש בימ"ד מבקשי פניך ודיין בביה"ד ארץ חמדה, ירושלים