בכיכר החטופים בתל אביב פגשנו את ג'ימי מילר שמשפחתה של בת דודתו, שירי, נחטפה כולה, והוא מספר על תחושותיו האישית המורכבות בימים הסוערים העוברים על משפחות החטופים.
"התחושות קצת קשות כי אתמול חווינו בערב משהו מעורער שקיווינו וציפינו שהיום נראה לפחות חלק מהקרובים שלנו ושל יתר המשפחות באים בשערי הארץ. התאכזבנו מאוד בשעה 12 לגלות שזה לא הולך לקרות אף על פי שהחדירו לנו ציפיות שזה ממש הולך לקרות", הוא אומר ומוסיף כי הציפיות הללו נותרו גם היום, ציפייה שתישאר "עד שלא אראה את זה בעיניים, שבאמת מגיעים בני משפחות, גם אם לא שלי זה ישמח אותי", הוא אומר לערוץ 7.
לדבריו במציאות הקיימת כל פרט קטן עלול להשפיע על החמאס והחלטותיו, ולכן לא ניתן להתייחס לדברים עד שהם יקרו בפועל.
על פעילותו הכמעט לא קיימת של הצלב האדום, אומר ג'ימי כי קשה לו לומר את העובדה המחרידה הזו, אבל בפועל "בכל מה שקשור לדם יהודי הצלב האדום לא פועל, לא נחשב ולא קיים, למרות שכשיש מקרה בכל מקום בעולם צוותי רפואה מכאן עוזבים את המשפחות והעבודה, עולים על מטוסים ומגיעים לכל מקום בעולם כדי לתת סיוע רפואי. עצוב מאוד שכשזה מגיע לדם יהודי אנחנו לא מקבלים שום עזרה. הם פשוט מתעלמים מאיתנו לגמרי, למרות שהם יודעים שחלק מהאנשים שלנו שם נמצאים במצב קשה. יש שם תינוקות ואנשים מבוגרים שצריכים טיפולים רפואיים דחופים והם פשוט לא עושים שום דבר בנוגע לזה".
עוד הוא מוסיף וקובע כי "כנ"ל האו"ם. שום דבר שקשור לסיוע הומניטארי או טיפולים הם לא עשו וזו אכזבה מאוד גדולה ואני מאוד מקווה שאחרי המלחמה נדע לתת להם חשבון על זה. הם יצטרכו לשלם על כך בדרך כזו או אחרת".
קריאתו של ג'ימי כעת למנהיגים היא לצד הערכה על פעילותם, לשמור על הלשון "כי כל אימרה יכולה לסכן את העסיקה הזו ואת השבויים שנמצאים שם. הם צריכים לשקול טוב כל דבר שהם אומרים לפני שהם אומרים אותו".
בהתייחס להתמודדות בימים אלו כשבני משפחתו חטופים בעזה, אומר ג'ימי כי 48 הימים שחלפו נראים כימים בודדים. "אנחנו חיים בסטרס מטורף. יש אנשים במשפחה שקשה להם לחיות, לנשום ולתפקד. אנחנו מתפקדים כמו רובוטים ולא יודעים מה יוליד המחר. לצערינו אחרי שבועיים של חוסר ידיעה קברנו את ההורים של שירי, מרגית ובעלה יוסי. שבועיים לא ידענו מה קורה איתם, חששנו לחייהם כי מרגית הייתה חולת פרקינסון קשה, ניסינו לעשות הכול מול הצלב האדום כדי שיגיע אליהם וייתן להם טיפול כלשהו ולרוע מזלם הם לא שרדו אפילו את הדרך לעזה וטבחו בהם בדרך. קברנו אותם בצוהר לפני חודש ויום. אתמול היה גילוי המצבה. היה עצוב מאוד לראות את זה. יש שם חלקה חדשה של קברים טריים שלא היו שם לפני חודש. תמונות קשות מאוד".