א. תורה מגנא ומצלא
תוך כדי שיחה באחד הערבים השבוע עם אחד מבניי, תלמיד בישיבה, דיברנו על המתרחש בתקופה זו בארצנו הקדושה. הנושא התפתח לגבי הצבא, החיילים והמלחמה, כאשר במקביל מאות אלפי בחורי ישיבה ואברכים בכוללים יושבים על תלמודם.
זה נושא ותיק, ארוך, מורכב ועדין, במיוחד בימים אלו. 'אבל אין ספק' אמרתי לו: 'רואים יום-יום נסים ונפלאות מעל דרך הטבע, בכלל בארץ ישראל, ובמיוחד תוך כדי הלחימה הקשה בעזה - עם כל הכאב הגדול מאוד על עשרות החיילים הי"ד שנהרגו, הרי שבמקומות אחרים בעולם, זה היה מסתכם במספרים הרבה-הרבה יותר גדולים ומשמעותיים, כפי שרואים כל הזמן - וכל זה אך ורק בזכות לומדי התורה הקדושה'.
אם נדבר גלויות וברורות, הרי המלחמה הזו הייתה יכולה להימנע מראש, לו ראשי הממשלה הקודמים לא הביאו את האסון הזה במו ידיהם, עם הוויתורים הנוראיים של שטחים אסטרטגיים לשונאינו, בהבטיחם מצג שווא ושקרי - ומה שקורה כעת, זו תוצאה ידועה מראש של מהלכים שגויים, מתוך התנשאות ואי-רצון להקשיב לדברי הרבי כפי שההלכה קובעת, שזו סכנת נפשות למסור לאויב שום שטח העלול לסכן את חיינו. אך את הנעשה הנורא אין להשיב, וחיילים יקרים נלחמים בחירוף נפש בחזית, כאשר חסידי חב"ד מזכים אותם בהנחת תפילין כסגולה גדולה לנצח, לומדי התורה הרבים ויחד עם אנשי החסד הנפלאים - מגדילים את הזכות לכוח רוחני שישמור מכל פגע.
וכה סיפרתי לבני כהמשך לנושא: ידיד יקר שלי, ר' מוטי הלר שמו, בעל מפעל שלטים והדפסות, העוסק במלאכתו יום-יום, מעסיק ומפרנס יהודים רבים, ובין לבין מרבה להיטיב עם הבריות הזקוקות לסיוע. בימים אלו, ידיו עמוסות ללא הרף. הוא שיגר לי קטע וידיאו קצר, מאחד מבתי הרפואה לשם הלך עם חבריו כדי לבקר פצועי המלחמה. מוטי עומד ליד כסא גלגלים, עליו יושב סמל ראשון מרדכי שנוולד בן 33, שריונר בחטיבה 401, שהיה איתו בבית הכנסת של חסידות קרלין בשמחת תורה, והוזעק מיד ליחידתו. הוא נפצע שבועיים לאחר מכן, כאשר באחד הלילות נשארו בחושך תחת אש כבדה עם תחמושת מועטה ומעט מאוד דלק, והבינו שהם חייבים להתפנות משם כמה שיותר מהר, אבל הטנק לא הניע, הלוחמים יצאו מהטנק, הטכנאי ביקש ממרדכי להביא גריז, ובשנייה שהתכופף נחת עליהם טיל נ"ט. הוא קיבל מכה חזקה מאוד, עף באוויר ואיבד את ההכרה. תחת אש, ותוך כדי קרב קשה עם מחבלים, פונה שנוולד לבית הרפואה כפצוע קשה. מתוך 12 צלעות נשברו לו 11! והיה במצב מסכן חיים. לפני שבוע וחצי הוא הועבר למחלקת ניתוחי חזה לניתוח מורכב, שממנו הוא מחלים כעת.
מרדכי, נגן כינור, נטל את הכינור לידו, ויחד עם האברכים שבאו לחזקו, ניגן את 'קא אכסוף' של הצדיק רבי אהרן הגדול מקרלין, ניגון כיסופים מיוחד ומרגש. בהמשך הוא סיפר על חברו הטוב, חייל בשם נערן אשחר הי"ד, איתו ישב בחג הסוכות האחרון וניגנו יחד שירים חסידיים רבים עם כינור וגיטרה. למרבה הצער, נהרג חבר זה לפני כמה ימים בצפון, והריאה שלו הושתלה בגופו של חולה מסוים. ואז מתרומם לפתע מישהו לידם ואומר: "הריאה שלו הושתלה בגופי"! הצמרמורת שאחזה אותנו, לא ניתנת לתיאור! - מסיים ידידי מוטי.
ב. זכות ההבטחה של 'ושבו בנים לגבולם'
כל אחד מכיר ויודע את מעשה החסד המפורסם של רחל אמנו, כפי המסופר בפרשתנו: רחל גילתה לאחותה לאה, את הסימנים שיעקב סיכם איתה מראש ובזכות זה לאה לא הושפלה. מעשה גבורה הרואי!
בשיח ידידים טובים השבוע, הועלה נושא החסד של רחל אימנו שבזכותה ישובו בנים לגבולם וניגאל, כנאמר 'ושבו בנים לגבולם', והוא למעשה בזכות מה שקרה דווקא בהמשך.
כאשר ראובן הבכור הביא מהשדה 'דודאים' לאימו לאה, ורחל אימנו ביקשה מאחותה לאה: 'תני נא לי מדודאי בנך', עונה לה לאה: 'המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?!' - דהיינו, לא די שאת לוקחת לי את בעלי, את עוד רוצה גם את הדודאים של בני?!
וכאן נזעקת השאלה מאליה: הרי יעקב רצה להתחתן רק עם רחל, וכאמור, רחל ברוב חסדה ויתרה לאחותה לאה שלא לביישה, ואיך לאה טוענת כעת, שרחל היא זאת שלקחה את יעקב ממנה? הרי ההיפך הוא הנכון! ורחל היתה יכולה לענות לה: הרי אני זאת שהבאתי לך את יעקב! אך רחל לא רק שלא ענתה כלום ולא הזכירה לה את האמת, אלא עוד ויתרה שוב!
פעמים רבות, אנשים עוזרים אחד לשני, עזרה גדולה או קטנה, אבל כזו, שהשני היה זקוק לה באותם רגעים.
קורה גם, שבהמשך העוזר צריך את עזרתו של הנעזר, והוא מזכיר לו, במפורש או ברמז: 'כשאתה היית זקוק לעזרה, עמדתי לצדך, כעת תורך'...
מסביר ידידי הרב שלמה שולמן: מכאן, לומדים מי היתה רחל אמנו! כאשר היא עזרה ללאה, זה היה בדרגה כזו, שהיא כלל לא חשה שלאה חייבת לה משהו כנגד, עד כדי כך שכאשר לאה טוענת כי יעקב הוא שלה ורחל לכאורה לקחה אותו ממנה, רחל שותקת בגבורה!
היא לא דורשת שום הכרה שעשו לה טובה. זהו חסד נקי בדרגה גבוהה. גם לוותר וגם לשכוח מזה, עד כדי כך שלאה יכולה לבוא ולהתקיף באותו נושא. כעת מובן מדוע בזכותה תסתיים הגלות...
הוסיף על כך ידידי הרב דוד שוומנפלד בשם רבותינו בעלי התוספות ב'דעת זקנים', כי 'הסימנים' שמסר יעקב לרחל, היו למעשה הלכות 'חלה נידה והדלקת הנרות' - המצוות המוטלות על נשות ישראל.
אם-כן מתברר, כי מידת החסד שהייתה כאן היא בדרגת 'מתן בסתר' מושלמת, מובן מכאן שלאה כלל לא ידעה שלימוד ההלכות הוא בעצם גילוי הסוד הכמוס שבין רחל ליעקב, וההתאפקות בהמשך של רחל בעניין הדודאים היתה אפוא קשה שבעתיים. הרי היתה לה הזדמנות סוף-סוף לגלות ללאה שהיא כפוית טובה, אך היא שתקה!
'מעשה אבות סימן לבנים': לתת ולעזור, מבלי להביט ולזכור מי חייב לנו חזרה. פשוט להעניק, ולהמשיך ולחיות בתחושה שלא עשיתי כלום ואף אחד לא חייב לי מאומה. זהו החסד של 'מאמע רחל', זכותה תגן עלינו, 'ובגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה לבני בניהם', אמן!
ג. חבש כובע ישועה
"רוב בני המשפחה ואורחי החתונה, הופתעו לראות את החתן עם כובע קצת מיושן", כך פותח אחי ר' אברימי סיפור מדהים ביותר שהיה לו עד השבוע, עת השתתף בחתונה לבנו של ידידו הרב יהודה גולדבערג, רב בית הכנסת 'חב"ד-אולימפיה' בעיירת מונסי שבארה"ב.
כמוסכם מראש, לקראת החופה ניגש מייסד בית הכנסת, העסקן ואיש החסד ר' דוד פרקש לאבי החתן, והגיש לו בדחילו וריחמו קופסה. הרב גולדבערג פותח אותה ומוציא משם כובע אותו הלביש את החתן, לאחר שהחתן הסיר את הכובע החדש שקנה לקראת חתונתו. הציבור הסקרן המתין, ונרגש היה לשמוע בהמשך את הסיפור המיוחד. ומעשה שהיה כך היה:
אביו (סב החתן), שמו היה ר' יוסף, תושב קראון הייטס שהוזמן והגיע בוקר אחד לביתו של הרבי ברחוב פרזידנט בשכונה, בכדי להסיע את הרבנית לנסיעה כלשהי. הוא יצא לפתוח את הדלת לרבנית, ובאותן שניות העיפה רוח חזקה את הכובע שחבש לראשו, והוא התגלגל תחת גלגליה של משאית שחלפה בסמוך, וכמובן יצא מיד מכלל שימוש. הרבנית שיצאה דקה לפני כן מהבית, הספיקה לראות את הכל, ומיד שבה לביתה, וכעבור דקות ספורות יצאה עם כובע אחר והגישה אותו לר' יוסף.
הוא עמד המום, והבין מיד כי מדובר בכובע של הרבי, חיל ורעדה אחז אותו והוא לא הסכים בשום אופן למחווה. הרבנית לא אמרה מילה, החזירה את הכובע לבית, ונכנסה לרכב כאילו כלום לא קרה!
שנים רבות חלפו מאותו אירוע, ר' יוסף כבר הסתלק לעולמו, בהשאירו שם טוב ומשפחה לתפארת. לפני תקופה קצרה הוזמן בנו הרב יהודה למזכירו של הרבי הרב יהודה קרינסקי, שאומר לו: "מצאנו בדירת הרבי קופסה ובתוכה כובע, עליו רשום שם אביך: יוסף גולדבערג. אביך כבר לא איתנו, אם-כן, הריני מוסר לך את זה"!
וכך זכה החתן השבוע, שברגעים הכי משמעותיים בחייו, יחבוש כובע מיוחד זה!
תמונת השבוע שלי: פדויי ה' ישובון
היום, בעזרת ה', אמורים להשתחרר חלק מהשבויים הרבים שנחטפו על ידי חיות האדם, מחבלי החמאס ימ"ש בשמחת תורה. יש כאלו המכנים את המהלך הכאוב הזה בשם 'עסקה', כאילו מדובר בשני צדדים שאינטרס אחד משותף להם, אנשי עסקים הרוצים לעשות ביזנס ולמקסם רווחים. אך יש לקרוא לילד בשמו: מתמודדים פה מול השטן עצמו, התגלמות הרוע. החמאס הוא אויב אכזרי, ויש לו רק אינטרס אחד: להתעלל ולהשפיל, לרמוס ולרצוח וכמה שיותר.
כל מי שפגש את משפחות החטופים ושוחח עימן, הרגיש את הכאב הקשה מנשוא שיש למשפחות אלו מאז שמחת תורה. אין להם לא יום ולא לילה, כאשר הדאגה וחוסר המידע על גורל יקיריהן ועל מה שעובר עליהם, מטריפה את דעתם בכל רגע ורגע עד קצה הגבול, ובני המשפחות מיטלטלים בין תקווה לדכדוך והדאגה גוברת והולכת.
איך אפשר לקרוא לזה עסקה?! כאשר ההיסטוריה הקצרה הוכיחה בעבר, שבעקבות מחבלים ששוחררו, סבל עם ישראל צרות צרורות.
יחד עם כל עם ישראל בכל העולם, לבנו עם המשפחות הללו, עם ישראל כולו מחזק את המשפחות המתמודדות, ונושא תפילות לשובם של החטופים לביתם בריאים ושלמים, ללא תנאי כניעה משפילים.
בתמיכת ובעידוד הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, הדפסנו את שמות כל החטופים בפרוספקט מיוחד, עם תפילה קצרה ובקשה להוספה בצדקה לזכותם, וכך תפילתם של יהודי מוסקבה יחד עם תפילות כולם, יביאו את קיומו של הפסוק "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה", בקרוב ממש!