על פי עדויות של כמה מהחטופות ששוחררו, חלקן שמעו על קרוביהן שנרצחו כשהאזינו לרדיו, כך דווח בחדשות 13.
עוד דווח כי כמעט כלל קהילת קיבוץ ניר עוז הובלה באותו הנתיב - ברגל עד לעיירה באסן, משם ירדו לתוך מנהרה ארוכה, כשחלק מהחטופים הובלו על גבי אופנוע, אחרים הלכו ברגל מרחק של 4-5 ק"מ עד לאיזור שמתחת לקרקע של בית החולים בחאן יונס.
בנוסף, לא הופעלה נגדם אלימות בזמן השהות בשבי, אך האוכל ניתן בצורה מוקצבת ואכלו מעט. החטופים קיבלו תרופות בצורה לא סדירה.
את הזמן העבירו רוב הזמן יחד כשסיפרו סיפורים והעבירו הרצאות, פעילויות ועוד, דבר שככל הנראה הוסיף לחוסן של החטופים.