סמדר ואילן מאור, הוריו של סרן איתי מאור הי"ד, שנפל בקרב ברצועת עזה, מספרים לראשונה בשיחה עם ערוץ 7 על נפילת בנם.
"ברגע שאיתי קיבל התראה לחדירת מחבלים הוא עצר את החדירה בנתיב העשרה וגם מחוף זיקים, כך לפי תחקיר ראשוני", מספרת האם השכולה סמדר. "הבנו שהוא הבין מהר מאוד את התמונה, הוא שלח ג'יפ לחוף זיקים והגיע לגדר בנתיב העשרה, יחד עם שני לוחמים שלו בשם אורי לוקר ז"ל ואמית צור ז"ל, הם פרקו מהג'יפ ונלחמו, איתי תוך כדי שיחרר את הנהג, הוא כנראה הציל חיים, כנראה שהנהג נכנס להלם ולא התאים ללחימה.
הם חיסלו לא מעט מחבלים ונפלו שלושתם לצערנו הרב, הם פעלו בגבורה אמתית, חתרו למגע, הם היו אמיצים וגיבורים שלנו, אנחנו מקווים באמת שהם לא נפלו לשווא, תשלימו את הלחימה בחמאס ושיהיו לנו בשורות טובות".
אביו אילן מאור, מוסיף לספר על דמותו: "איתי למד בתיכון בישיבת גבעת שמואל, משם המשיך למכינת עצם אצל הרב רפי פרץ. איתי ינק מהמכינה הזו כל כך הרבה דברים טובים, אהבת ארץ ישראל, איתי אהב את הביחד, אהב לשתות קפה עם חברים, לשבת בטבע, כל דבר שהוא רצה לברר ולשאול היה לו את הרב יקי, ר"מ במכינה, שדאג לתת לו תשובות לכל מה שרצה. גם לגבי היציאה לקורס קצינים, איתי התייעץ אתו, והרב יקי אמר לו: אם אתה לא תצא, מי כן?".
ממשיך האב השכול לספר על הזווית המשפחתית של איתי: "איתי אהב את האחים שלו ברמה כזו שכל פעם שהיה מגיע הביתה היה מבקש מהם לצאת לטבע ולשתות איתם כוס קפה כדי להחליף כמה מילים לא דרך המדיה אלא בארבע עיניים. לפני שהתגייס לצה"ל לקח אותם למסלול הליכה ברגל של ארבעה ימים מים לים, נתן להם המון כוח וחיזק את הקשר ביניהם. כשיצא לרגילה לקח את האחים שלו לטיול בשביל הגולן וכך חיזק את הקשר עם האחים שלו. כל יום שישי שהיה יוצא, היה דואג לשבת עם החברים שלו כדי להעביר חווית ולחזק את הקשר איתם".
אמו סמדר, מרחיבה על הקשר המשפחתי: "היה חשוב לאיתי הגיבוש של האחים שלו, חלק מהמשימות שלו היה לצאת עם האחים. להכין אותם למשהו קצר וקרוב כמו פק"ל במעין. מאחר והיה אמור לחגוג יומולדת חודש אחרי שנפל, החלטנו להנציח אותו בפרויקט 'איתי הכי אחי', קיבלנו מכל קצוות הארץ והעולם סרטונים ותמונות של אנשים שהנציחו את איתי. הם למעשה עשו מפגש אחים ומשפחות ופשוט ערכו פק"ל קפה".
חלק מהתמודדות של האב השכול היה לבקר חיילים פצועים בבתי החולים. "בבית לוינשטיין נכנסתי לאחד החדרים לחייל פצוע וסיפרתי לו שאני אבא של איתי. הוא שאל אותי מי זה איתי? תראה לי תמונה. ברגע שהראתי לו, הוא זכר אותו ואמר לי - אני בפלוגה ב' והוא בפלוגה א', אני זוכר שהייתי רואה אותו, קצין עניו, שקט, חמוד - עשה לי טוב בלב שזה מה שזוכרים מאיתי.
חייל שני פגשתי תוך כדי הבדיקות הרפואיות שלו הוא קפץ מהכיסא ואמר לי: 'פשוט היה לך בן גיבור', לא עניין אותו שחובשים לו כרגע את היד, הוא חיבק אותי וסיפר לי על איתי וסיפורי הגבורה שעשה שם. אנחנו רוצים לשמוע עוד סיפורים מהחיילים שלו שיסיימו את המלחמה ויצאו מעזה. איתי אהב את ארץ ישראל והטבע, אנחנו נמשיך להנציח את איתי בכל דרך אפשרית, וגם כותבים ספר תורה לעילוי נשמתו", סיכם האב.