ח"כ מיכל וולדיגר (הציונות הדתית) מסבירה בשיחה עם ערוץ 7 על החשיבות שבהקצאת משאבים לטובת החוסן הנפשי של אזרחי המדינה, מהרמה המשפחתית דרך החוסן הקהילתי ועד לחוסן מוסדות המדינה.
"אני חושבת בצורה אמיתית וכנה שהחוסן האישי והלאומי הם הבסיס של כולנו. אי אפשר לנצח שום אתגר בלי שיהיה לכולנו חוסן. מדברים הרבה על המילה חוסן, אבל אני לא חושבת שמישהו הגדיר את המילה הזו, שמשמעה שאנחנו נולדים עם זה. כמו שהמערכת החיסונית שלנו צריכה להתחזק - כך החוסן הנפשי מתחזק", אומרת וולדיגר.
היא מוסיפה כי "בעולם המערבי נתנו את הדגש יותר על הפיזי, החומרי, ופחות על העולם החומרי והנפשי. חברה שלא יהיה בה את החוסן הזה תלך לאיבוד. אני עוסקת בכך המון במיוחד בתקופה האחרונה, וחושבת שכולנו חיים בתור מערכות מדיניות שנועדו להגן עלינו. מערכת ביטחונית, משפטית, אפילו משפחתית. ברגע שהמערכות מתרשלות, אנחנו בבעיה כחברה וכפרטים. זה מה שתפס אותנו בשבת שמחת תורה. מי שהיו במעגל הראשון שאלו תושבי העוטף, גם כוחות הביטחון וגם אלו שהגיעו לחגוג בפסטיבל נובה".
כיצד ברמה הפרקטית אפשר לתעל את התהליכים החשובים הללו?
"כולנו יצאנו עם שריטה ואנחנו צריכים להחזיר את הביטחון ברשויות המדינה. את הדבר הזה צריך לבצע לא דרך ׳שינמוך׳ מערכת בריאות הנפש. אני חושבת שמדינת ישראל צריכה להכניס ידה אל הכיס, ולחזק שתי מערכות שהולכות יד ביד. מערכת החוסן הקהילתי, שנשענת על קהילה ובמקביל מערכת בריאות הנפש, שנכנסה לאירוע הזה בחסר משמעותי. אלו שתי המערכות שאני עובדת עליהם היום והן ידעו לתת את המענה הזה לכולנו".
"כשאני מדברת על החוסן הקהילתי, אני מדברת על מה שנקרא ׳להדריך את המדריך׳. אנשי מקצוע צריכים להגיע לקהילה, לתת השתלמויות לכל סוכני החוסן שזה גננות, מורים, מדריכים בתנועות נוער ועד פקידים ברשויות העירוניות. התפקיד של הסוכנים האלה הם להראות לאדם שיש מערכת והמערכת תפקידה לעשות לאדם טוב וסדר. על המדינה להשקיע ולתת כלים לסוכנים הללו. שאנשים בעלי קושי ידעו שיש להם על מי להישען. לצערי היום המערכת לא יכולה להכיל את כל הדברים שאמרתי, ולכן המדינה צריכה להשקיע כספים ומשאבים כך שברמת הקהילה אנשים יקבלו את המענה".
מה דעתך על העסקה להחזרת החטופים? בהתחלה התנגדתם ולאחר מכן הבעתם תמיכה.
"אנחנו שמחים עם כל אחד ואחת שחוזרים. זה אושר עילאי והתחושב שהצלת אדם מישראל וזה עולם ומלואו. אבל מנגד אנחנו מבינים שעשינו 'עסקה עם השטן', אבל זה כורח המציאות. כשאנחנו כחברי הכנסת ובמיוחד חברי הציונות הדתית הבנו שהמטרה העליונה שהיא מיטוט החמאס לא נפגעה, לא סותרת את החזרת החטופים, ולמרות שהחלטנו מראש להגיד לא, ישבנו באמת עד צאת הנשמה כדי להבין עד הסוף וקיבלנו את הדעה שיש להסכים לעסקה הזו. הכל, בתנאי שהלחימה באמת לא מסתיימת. הלחימה תסתיים רק אחרי השגת המטרות שהוגדרו".
"העסקה שעליה הסכימו השרים שלנו מוגבלת. אי אפשר להמשיך לדשדש עד אין קץ. אם יגיע הרגע שבו אנחנו נרגיש שיש סתירה בין שני הדברים, וטובת מדינת ישראל היא להמשיך בלחימה ולא לעצור אותה, אנחנו נעשה את זה. כרגע המטרה היא להביא כמה שיותר חטופים הביתה, אבל לא להפחית ולו במעט במטרת מיטוט החמאס והחזרת הביטחון לתושבי העוטף".