בעמדת השידור של ערוץ 7 בנקודת ההתרעננות שוחחנו עם רב סרן ש', סמג"ד היחס"מ של חטיבת גולני המספר על הפעילות בעומק הרצועה.
"היחס"מ הוא יחידה שנועדה לתת מענה אג"מי לצרכים לוגיסטיים, כלומר שאנחנו מספקים את הניווט, ההובלה והאבטחה, החל מפינוי נפגעים, אספקות של ציוד לחימה, אמל"ח, סולר ועד מים לקצה החץ, לכוחות הלוחמים. אנחנו מגיעים עד אליהם ונותנים להם את כל מה שהם צריכים בכל רגע נתון", מספר ש'.
בהתייחס לאופן הפעולה כשכוחות היחס"מ נדרשים להגיע לאירוע, מספר רס"ן ש' כי הכוחות ערוכים מבעוד מועד עם כלי רכב מותאמים להוצאת נפגעים ופצועים גם תחת אש ולפנות אותם אחורה עד לפינוי רכוב או מוסק שייקח אותם לבתי החולים. "כל תנועה כזו מתוכננת כמבצע. יש לנו מכלול שעובד מול החטיבה ומקבל את כל הנתונים שאנחנו צריכים, איך להיערך וכמה כוחות להכניס לטובת אותו פינוי, ואז מחליטים אם מוציאים כוח כבד ואז אנחנו מוגנים יותר, או שמוציאים כוח קל יותר על גבי האמרים שהיתרון שלו הוא המהירות".
על הרוח של גולני, מושג שמדובר בו לא מעט, בשעת הלחימה, מספר ש': "זה משהו מדהים. אנחנו גדוד מילואים של החטיבה, אחד משני גדודים, ולא היינו צריכים לעשות יותר מחצי טלפון בשבת בוקר וההתייצבות הייתה 130-140 אחוז. בהתלה זימנו בצורה מדידה וכולם הגיעו. הירידה לכאן הייתה מאוד מאוד מהירה. כולם מבינים את המשימה וחשיבותה. אנחנו המילואימניקים מתמקדים בשמירה על החיילים ובלתת להם את מה שהם צריכים ולדאוג שיפונו כמה שיותר מהר אחורה, אבל מעבר לכך רוח החטיבה היא שאין לעצור ואין לאט. יש מדוד ובטוח אבל מאוד מאוד חזק".
רס"ן ש' מספר על אבדן של חברים שאיתם היה לאורך השנים ונפלו בקרבות. "אני יכול להזכיר את רועי לוי ז"ל שיצא לי לפנות אותו כפצוע קשה בצוק איתן. יש גם מ"פים שנפגעו במהלך השבת גם מגדוד 13 וגם מגדוד 51 מהתקפות על המוצבים. לא מעט אנשים שאנחנו מכירים באופן אישי, וחלק מהעניין הוא שאנחנו עושים את זה בשבילם, כדי לכבד אותם וכדי להסיר את האיום הזה אחת ולתמיד".
עוד מספר ש' על המראות הקשים שבהם נתקלו הכוחות בבוקר שמחת תורה כאשר הכוח האג"מי של החטיבה הגיע למוצב נחל עוז. "נדרשנו להיכנס ודבר ראשון לטהר אותו ולוודא שאין שם איומים ולטפל בכל הנפגעים, החיילים והחיילות שנהרגו שם, לפנות אותם ולהיכנס שוב להוציא את כל הציוד".
"מניסיוני אחרי שתי מלחמות ומבצע וחצי תיארתי לעצמי מה נפגוש שם. החלק של החיילים במדים היה לא קל. חיילים נלחמו בצורה הרואית. אנשים נשארו עם מחסניות ריקות בנשקים. כמות גופות המבלים שהיו פזורות שם לא היו בהלימה לכמות החיילים שהגנו על המוצב. מדובר במכפלות של פי ארבע וחמש", הוא אומר ומספר על "לחימה מאוד קשוחה. נלחמו עד הכדור האחרון. בסוף המאסה לצערינו ניצחה. עבורי אחד האירועים הקשים היה לאו דווקא החיילים ההרוגים, אלא בעיקר החיילות שבחלקן היו עדיין בפיג'מות. זה היה החלק הקשה יותר, ומשם המשכנו לעוד שני מוצבים".
ההיתקלויות כעת הן פחות היתקלויות של פנים אל פנים, מספר ש' ומתאר חוליית מחבלים שיצאה מפיר על מנת לתקוף את המגנן החטיבתי. "כוח שלנו יצא בהובלת מפקד המגנן עם חוליות מכוח שלנו, יצר 'סיר לחץ' בלחימה עיקשת כולל מארב בלילה. היה שם ניהול אש ובסוף טיפלנו גם בזה".
"היה אירוע נוסף. חלק מהתפקיד שלנו הוא למשוך את הכלים התקולים כדי שאפשר יהיה להחזיר אותם לכירות ולחימה. בציר שבו היה חשש למטען היה איתנו "מלך הקרב", ה-D-9, שניגש ראשון. הייתה שם גופת סוס ממולכדת. טיפלנו בזה עם רימון, קברנו את הסוס והמשכנו הלאה. השיירות שלנו נמצאות תחת אש כמעט כל הזמן ותחת איומי נ.ט. אנחנו הבטן הרכה של החטיבה כי אנחנו לא קצה החץ, אנחנו תומכים בקצה החץ, אבל לצורך זה יש לנו את מיטב הכוחות. הגדוד מורכב מכוחות של סיירת גולני במילואים והם עושים עבודה מצוינת, נחושים וחזקים".