אי שם בבונקר על הגבול, ברקע הדי פיצוצים, סירנות ושריקות טילים - יושב חייל עם גיטרה.
יש לו רק כמה רגעים בין פעולה מבצעית אחת לבאה בתור. הוא כמעט ולא ראה את הבית ואת ילדיו בחודש האחרון מאז שהוקפץ, אבל מי שלא נפרדו ממנו לרגע הם כלי הנגינה שלו שהתגייסו איתו למשימה הלאומית.
החייל הזה הוא שני חיון - אמן ויוצר שסיים את הקלטת אלבום הבכורה שלו חודש לפני פרוץ המלחמה - ובין רקטה להיתקלות הוא גונב רגעים לחבר חרוז לחרוז ולהפוך את המשפטים שהתנגנו לו בראש כשהיה תחת אש ליצירה. ושם, באולפן מאולתר שהקים בתוך חדר הציוד בבונקר, הוא יוצר שיר.
להקלטה מצטרפים החברים שלו מפלוגה ג של גדוד 1810, חברים שנלחמים לצידו כתף אל כתף כבר 20 שנה, חברים מכל העדות, הדעות, הקצוות והאמונות, כולם מרגישים שהשיר הזה נותן ללב שלהם קול וכוח להמשיך להגן עלינו בחירוף נפש.
"המלחמה הזאת היא על הבית", מסביר חיון, "ומהו בית אם לא מי שגר בו? אז השיר הזה משוגר משדה הקרב הישר ללב של כל מי שנלחם בחזית ובעורף ומבקש להזכיר על מה ולמה אנחנו נלחמים: על האנושיות, על הרצון שלנו לחיות ולהיות בני אדם אוהבים ויוצרים".
"הפגזים שהולכים ורועמים מזכירים שבשדה הקרב הזה שום דבר לא מובן מאליו, הכל חלקי וזמני חוץ ממה שנתעקש להנציח, מה שאסור שיעלם - רוח האחווה המוארת והנצחית שלנו".