תומס הנד, אביה של אמילי ששוחררה מהשבי, סיפר בריאיון היום (שלישי) לרשת CNN על הטראומה של ביתו.
"אני רוצה לדעת כל כך הרבה, אנחנו נדע רק כשהיא תספר, אבל אנחנו חייבים לתת להם לספר את זה כשהם מוכנים", אמר.
על רגע המפגש עם בתו אמר: "פתאום הדלת נפתחה והיא פשוט רצה. זה היה יפה בדיוק כמו שדמיינתי. לרוץ יחד". עוד סיפר כי ראה שהבחין כי פניה רזו, ולא נשארו שמנמנות כמו של ילדים בני גילה.
"החלק הכי מטריד בפגישה היה כשהיא לחשה. אני לא יכולתי לשמוע אותה. הייתי צריך לשים את האוזן שלי על השפתיים שלה - הורו לה שלא לעשות רעש".
עוד סיפר כי הביא איתו את הכלב המשפחתי כי חשש שתכעס עליו שלא הציל אותה: "היא חשבה שגם אני נחטפתי כבן ערובה". עוד אמר כי היא חשבה שכלל הקיבוץ נחטף או נרצח.
כששאל אותה כמה זמן לדעתה הייתה בשבי, ענתה אמילי לאביה: "שנה". הנד סיפר: "חוץ מהלחישה, גם זה היה אגרוף בבטן".
בנוגע לאוכל בשבי אמר: "הם תמיד אכלו ארוחת בוקר, לפעמים צהריים ולפעמים משהו בערב. אמילי הייתה כל כך רעבה שהיא למדה לאהוב לחם רגיל עם שמן זית".
אמילי אמרה לאביה כי לא היכו אותה. תומס אמר כי האיום באמצעות הקול הספיק כדי לשלוט בהם.
בנוסף, הנד אמר כי בתו חזרה עם "ראש מלא בכינים, אבל היא חוזרת לעצמה לאט לאט".
"אתמול בלילה היא בכתה עד שפניה היו אדומות, היא לא יכלה להפסיק. היא לא רצתה שום נחמה. אני מניח שהיא שכחה איך להתנחם".
"היא לא רצתה שיגעו בה - היא נכנסה מתחת למיטה, התכסתה בשמיכה ובכתה בשקט".
בסיום, קרא תומס לשחרור כלל החטופים: "אל תשתקו. תחזירו אותם הביתה, הביאו אותם הביתה".