מבט אמוני על המלחמה
מלחמת שמחת תורה מולידה בנו רגשות עזים ועמוקים. כאב חד ועמוק על הנרצחים, על הישובים שנפגעו ועל המשפחות שאבדו. מאידך, אהבה וגאווה גדולה על החיילים שנלחמים בשדה הקרב בעוז ובגבורה, על האזרחים הרבים במעגלים השונים שנושאים בנטל בנחישות ובסבלנות, ועל הלכידות החברתית והאחדות השוררת בציבור.
מסירות נפש ואחדות
בימים הראשונים של המלחמה בלטה באופן מיוחד מסירות הנפש של אזרחים מן השורה למען אחיהם. חברי כיתות כוננות, אזרחים ולוחמים שירדו אל השטח ללא קריאה מסודרת ונכנסו ללחימה מול המחבלים עוד לפני הגעת כוחות הלחימה הסדירים. גיבורים ואמיצים נכנסו לתוך שטחי הלחימה והצילו חיי אדם רבים במושבים, בקיבוצים ובמסיבה ברעים, רבים נכנסו ויצאו כמה פעמים ביודעם את הסיכונים הרבים, וחלקם שילמו על כך בחייהם. הי"ד.
מסירות הנפש הזו בנויה על שלוש מדרגות.
במדרגה הבסיסית מסירות הנפש נובעת מכך שבעת צרה וקושי תחושת האחווה והקשר בין חלקי הציבור מתעצמת מאוד, ופגיעה בכל אחד מישראל מורגשת אצל האחר כאילו בן משפחה קרוב נפגע. וכשקרוב משפחה זקוק לעזרה – המשפחה נחלצת לעזרתו.
למעלה מזה, עם ישראל כולו הוא נשמה כללית אחת המופיעה אצל כל אחד ואחד מישראל, וכשאדם מישראל נפגע, כל אחד ואחד מרגיש שהפגיעה היא בו. הרשעים שרצחו וחטפו פגעו בנו בגלל היותנו יהודים, הנרצחים נרצחו אך ורק בשל יהדותם, לכן כשנפגע יהודי בשל היותו יהודי כל אחד שנושא את שם ישראל מרגיש נפגע בעצמו. וכשאדם נפגע הוא מחלץ את עצמו.
המדרגה הגבוהה ביותר ממנה נובעת מסירות הנפש היא ההבנה העמוקה שפגיעה בעם ישראל היא פגיעה ברבונו של עולם. עם ישראל נושא שם ה' בעולם והקב"ה מופיע בעולם על ידי עם ישראל, וכשהגויים נלחמים בעם ישראל, מלחמתם היא גם בה'. "יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". וכך אומר המדרש (מדרש תנאים דברים יד): "כך אמר הקדוש ברוך הוא כל המיצר לישראל כאלו הוא מצר לפני שנאמר 'עמו אנכי בצרה' ואומר 'בכל צרתם לא צר'" וכן (ילקוט שמעוני תהלים רמז תרסא): "יגל לבי בישועתך, אמר ר' אבהו זה אחד מהמקראות הקשים, שישועתו של הקדוש ברוך הוא, ישועתן של ישראל, יגל לבי בישועתנו אין כתיב כאן, אלא בישועתך אמר דוד שישועתנו הוא ישועתו." כשפוגעים בשם ה', הנשמה שבקרבנו זועקת לתקן את הפגם.
גלויי אמונה
אנו עדים לגילויים רבים של אמונה וקיום מצוות בשדה הקרב. תפילות, הנחת תפילין ולבישת ציצית.
רבים הסיפורים על כאלו שממעמקי הנשמה יצאה הזעקה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" גם מאנשים שבחיי היום יום רחוקים מאוד מתורה ומצוות ומקריאה בשם ה'.
כשפוגעים ביהודי בגלל יהדותו, נשמת החיים שלו מתקוממת וזועקת ללא קשר ללבושים החיצוניים העוטפים ומכסים את הנשמה.
מסירות הנפש של אברהם אבינו
מסירות הנפש של עם ישראל לדורותיו נחקקה בנשמותינו במסירות הנפש של אברהם אבינו בעקידת יצחק.
בסוף פרשת העקידה אומר מלאך ה' לאברהם "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה". ושאלו המפרשים: א. וכי רק עכשיו נודעה יראת ה' של אברהם? ב. מידתו של אברהם היא מידת החסד והאהבה "זרע אברהם אוהבי" ומדוע משבחת התורה את אברהם דווקא במידת היראה, שלכאורה פחותה ממידת האהבה?
ויש להסביר (עפ"י רד"ק, חתם סופר ועוד): אהבה היא קשר הנובע מבחירה, אדם בוחר את מי ואת מה לאהוב ויש אהבה התלויה בדבר ובטל דבר בטלה אהבה. לעומתה, מידת היראה היא יותר מוכרחת ופחות תלויה בבחירה, יראה אינה ביטוי לקשר דו צדדי כמו אהבה אלא ביטוי לקשר חד צדדי כמו אדם הירא מהעומד כנגדו.
לאחר העקדה התחדש שאף שמידתו של אברהם אבינו היא מידת האהבה, אולם היא אהבה מוחלטת קבועה ונצחית ואינה תלויה בדבר. הווי אומר, מסירות וקשר נצחיים ומוחלטים עם הקב"ה, אך התוכן והמהות של המסירות והקשר הוא כמידת האהבה.
כך גם הקשר בין חלקי עם ישראל: אהבה עצומה מתגלית במלחמה זו, עד כדי מסירות נפש למען האחר שלעיתים רחוק מאוד מאוד בהשקפת העולם ובאורחות חייו. הקשר העמוק הזה תוכנו אהבה גדולה אך הוא קשר מוחלט ונצחי בבחינת יראה.
שחרור החטופים והמשך הלחימה
נדמה שאת הרגשות העמוקים והמטלטלים ביותר אנו חשים כלפי החטופים. הצער והאבל על מות הנרצחים והנופלים הוא רב מאוד אך מוות הוא מציאות סופית וחד פעמית. הדאגה והחרדה לשלומם של החטופים, ובהם ילדים וזקנים גברים ונשים, רצופה ומתמדת, והמחשבה על מצבם בשבי מפלחת את הלב. התמונות של שחרור חלק מהחטופים מרגשות עד דמעות, אולם המחשבה על הרבים שבשבי ועל המחירים שייתכן וניאלץ לשלם על שחרורם ממעטת את השמחה וההתרגשות.
מנהיגי הציבור נדרשים להחלטות קשות, כואבות וגורליות בניהול המלחמה, בעניינם של החטופים ועוד.
ההחלטות צריכות להתקבל מתוך המבט הכללי שיש כאן מלחמה נגד עם ישראל כולו ומלחמה נגד שם ה'. כל נפש מישראל היא עולם ומלואו, ונפש מישראל היא לא רק החטופים שמשתחררים אלא גם אלו שנותרו בשבי, החיילים שנלחמים במסירות נפש, הנרצחים הרבים בשמחת תורה, ולצערנו הרב, אנחנו למודי נסיון, והמחבלים שמשתחררים בעסקת השבויים יחזרו לנסות ולפגוע בנפשות מישראל.
המלחמה הזו היא מלחמת הטוב ברע, ומלחמת האמת בשקר, ואת הרע ואת השקר צריך להכניע ולהשמיד.
ההחלטה היא קשה ומייסרת ותלויה בשיקולים רבים שלא תמיד ידועים לציבור הרחב אולם העקרונות שכתבנו צריכים לעמוד בבסיס הדיון. יש להתעלות מעל שיקולים צרים, עכשוויים ופרטיים ולהתבונן במציאות במבט עמוק ובפרספקטיבה רחבה.
מתוך התבוננות כזו, יש לגשת להכרעות המציאותיות בעניין החזרת החטופים, וגם בעניין ההתיישבות מחדש בחבל עזה וניצחון המלחמה.
לה' הישועה על עמך ברכתך סלה.