האישה שנתנה לי הכי הרבה "מוסר", האישה שתמיד היתה לטובתי. היא לא היתה קרובת משפחה אבל היא היתה הכי קרובה.
רות מילר בת 93, השבוע ביום ראשון נשמתה עברה למקומה החדש בגן עדן ובטוח שגם משם היא ממשיכה להיות פעילה למען עם ישראל. עוד זכיתי לשוחח איתה בשבוע שעבר ונתנה בראש, היתה צלולה וחדה כתמיד.
אי אפשר היה לדעת עליה שהיא משפחה שכולה, בנה, הקדוש שלמה מילר ז"ל הי"ד, שהיה הרבש"ץ של הישוב איתמר, נרצח בעת מילוי תפקידו.
הכאב היה חד אבל השמחה והכרת הטוב שלה לעמה ולארצה היו ללא גבולות. היא החליטה שהיא ממשיכה בחיים ונהנת ומודה להקב"ה על הנכדים והנינים, ועל כל הטוב שיש לה.
אשה עם חכמת חיים אדירה, ידעה להסתדר עם כולם ואהובה על כולם, ויחד עם זאת ידעה לומר את מה שהיא חושבת בלי לפגוע באחר.
רות מילר ז"ל היתה חברה של סבתא שלי ולאחר מכן חברה של אמא שלי ואני אומר לכם שהיא היתה חברה אמיתית גם שלי, למרות הפער של עשרות שנים ביננו, היא הכירה אותי וידעה מה לומר ואיך לומר, ותמיד דברי המוסר נשמעו באהבה גדולה ובציפיה גדולה לשומעם. בכל שיחת טלפון הייתי מחכה לאמירתה: "שמע דני ..." ומצפה לראות מה הפעם, איך הפעם רות גורמת לי להיות טוב יותר.
היום בשבעה דברתי וחייכתי, אמרה לי פטרה בתה: (אפשר ללמוד ממנה מה זה קשר של בת לאמה ואיך מקיימים כבוד אב ואם) אתה מחייך אני מחייכת – כך אמא רצתה, אמא אמרה: "מי שרוצה לבכות בשבעה שלי - שישאר מחוץ לבית".
היתה לה אחראיות אישית, ואף דרשה מהסובבים אותה להיות אחראים. באת לעולם לפעול ולעשות, אך דבר ראשון עליך להיות אחראי.
האם יש פרק המתאים יותר להגדירה מפרק "המניח את הכד ..."?! פרק שעוסק באחריות האדם על עצמו ועל סביבתו. עם ישראל מתחיל היום ללמוד פרק זה בדף היומי, ואני מקדיש אותו לעילוי נשמתה במהדורת "גמרא סדורה". 93 שנים של חסד, של לקיחת אחריות.
להורדת פרק המניח במהדורת "גמרא סדורה"– לחץ כאן
אשתי, הילדים והנכדים שלי חייבים לה הרבה, הרבה למדתי ממנה, אני חייב לה הרבה. יהי זכרה ברוך