בשיעור הראשון בספרות, בכיתה י' בישיבת נחלים, הרצה המורה ר' ישראל פרידמן על המושג חירות המשורר. מי שסקרן לדעת במה מדובר ימצא בגוגל את מבוקשו. מאז אותו שיעור ועד היום לא נתקלתי במושג הזה, אולם כאשר קראתי את מאמרו של המשורר והסופר פרופ' איזקסון נזכרתי בו. שכן הוא מהבודדים, אולי היחיד, בציונות הדתית שאינו מציית להפסקת האש שהציבור קיבל על עצמו מאז השבעה באוקטובר בכל הקשור לריב ומדון ומחלוקות.
אין מדובר רק בציונות הדתית. להוציא קבוצה מצומצמת של שמאלנים מקצועיים, הסיסמה "ביחד ננצח" מתנוססת על אלפי מרפסות בערי ישראל וכמעט כל פרסום נחתם במילים הללו. כתבים מאוד מסוימים מנסים השכם והערב להוציא מפיו של חבר הקבינט המדיני-ביטחוני בני גנץ אמירה כלשהי נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אך ללא הצלחה. רובם המכריע של דוברי הממשלה והאופוזיציה משתדלים בימים אלה לא להיגרר להשמצות ולביקורת ומדגישים שהשיח הזה יידחה עד לסיומה של המלחמה.
הבחירות לכנסת אמורות להתקיים בעוד כשנתיים. עד אז, הן בציונות הדתית והן במפלגות אחרות יכולים כל המי ומי להפתיע לטובה ולהפך. להידרש עתה פרסונלית למנהיגות העתידית זהו הימור שלא בעיתו ואינו מוכיח על ניסיון פוליטי כלשהו. המשורר איזקסון, אשר פוסל את סמוטריץ' ובן גביר להנהגה של הציונות הדתית בהנף עט, שכח את הכותרות שמילאו את כל העיתונים בשבחו של סמוטריץ' כשר התחבורה, ומשום מה לא התעדכן בתרומתו החשובה של בן גביר באחרונה בהכשרת מאות כיתות כוננות וחימושן בתוך זמן קצר, מעשה שזוכה לדברי הלל ביישובי הפריפריה ולא רק בהם. סמוטריץ' הסכים לכהן כשר האוצר למרות שידע כי מדובר בכהונה כפוית טובה וכי אחד או שניים למירב זכו לדברי שבח והערכה בתקופת כהונתם כשרי האוצר.
איזקסון לא נרגע עד שחבט גם ביושב ראש ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, חבר הכנסת שמחה רוטמן. הוא לא בדק ולא ידע כי רק באחרונה עברו בוועדה זו כמה חוקים חשובים גם על דעת האופוזיציה. רוטמן עצמו מסרב וסירב בתוקף בכל הראיונות שצפיתי בהם להשיב לשאלות שיש בהן ריח של פלגנות או יריבות. שלא כאיזקסון, הוא נאמן בקנאות לאווירת האחדות והיעדר ההתנצחות.
איזקסון, אשר ידוע בעמדותיו המתונות, חותר להנהגה בסגנון נאמני תורה ועבודה או מימד, שבימים אלה לא יתקרבו אפילו לאחוז החסימה, אבל יותר מכול חמור הסגנון שנקט, שיש בו ריח של יוהרה. אם מדובר כבר באיתור מועמדים לראשות הציונות הדתית, אל לו לאיזקסון להרחיק לכת. עורך העיתון בשבע עמנואל שילה ומי שהיה עורך מקור ראשון חגי סגל מייצגים נאמנה כבר שנים רבות את האידאולוגיות המרכיבות את הציונות הדתית הקלאסית, ואין ספק כלל כי הם ראויים ומסוגלים למשוך אחריהם ציבורים גדולים.
***