רכב הצלב האדום בעזה בדרכו להסעת חטופים
רכב הצלב האדום בעזה בדרכו להסעת חטופיםצילום: פלאש 90

אלמה אברהם בת ה־84, שהייתה החטופה הראשונה ששבה לישראל במצב קשה מאוד מהשבי והוטסה ישירות לבית החולים סורוקה, שם ייצבו את מצבה - עוררה את השאלה שנשאלת מאז מתקפת חמאס בשמחת תורה שוב ושוב, והיא: לאן נעלם הצלב האדום בכל הקשור לחטופים הישראלים המוחזקים בידי חמאס בעזה? השבוע מסרו ילדיה הצהרה כואבת ובה תקפו בחריפות את התנהלות הארגון ההומניטרי שמשחק תפקיד עיקרי בהעברת החטופים אבל לא מתעקש יותר מדי לבדוק את מצבם של אלה שנשארו בשבי או למלא את ייעודו ולהעביר להם תרופות.

טל, בתה של אלמה אברהם, התבטאה בחריפות נגד הצלב האדום: "היא הופקרה פעמיים – פעם אחת ב־7 באוקטובר, ובפעם השנייה בידי כל הארגונים שהיו צריכים להציל אותה ולמנוע את מצבה הקשה". הבת ציינה כי כל הגופים בישראל, בעיקר שירותי בריאות כללית שבהם מבוטחת האם, עשו הכול כדי לסייע ונתנו לאחיה את התרופות הנדרשות לאם, אך בצלב האדום סירבו להעבירן לידי האם שהייתה בשבי חמאס. "אחי הגיע לפגישה עם נציגת הצלב האדום. ניסה למסור את התרופות ואמרו לו 'לא. אנחנו לא יכולים'. כמה ימים אחר כך היינו בהפגנה מול בניין הצלב האדום. אמא שלי לא הייתה צריכה לחזור ככה. אין לי מושג איך תצלח את הימים הבאים. הלוואי שהרופאים יצליחו. הלוואי שחמאס לא הצליח להביס אותה. שמישהו יזיז את הצלב האדום וארגוני הנשים. בשביל מה הצלב האדום נמצא שם?".

גם ד"ר נדב דוידוביץ סיפר שנכח בפגישות עם הצלב האדום ודרש שיפעל להעברת התרופות לכל החטופים שחלקם, לדעתו, "במצב של גסיסה". "מה שראינו עם קבלתה של אלמה זו הזנחה פושעת. 52 יום הביאו אותה למצב ששום בן אנוש לא צריך להיות בו. אובדן צלם אנוש. התעללות לא סבירה. דברים שאני כרופא מומחה בבריאות הציבור לא ראיתי בעולם, של רעב קיצוני ותת־פעילות של בלוטת התריס. העובדה שאלמה הגיעה למצב כזה בידי חמאס היא תעודת עניות ובושה לעולם. אף אחד ואף אחת לא צריכים להיות במצב הזה", קובל דוידוביץ'.

"אימא שלי לא הייתה צריכה לחזור ככה. בשביל מה הצלב האדום נמצא שם?". החטופה אלמה אברהם
"אימא שלי לא הייתה צריכה לחזור ככה. בשביל מה הצלב האדום נמצא שם?". החטופה אלמה אברהםללא קרדיט צילום

הצלב האדום מודאג מתנאי הכליאה של מחבלים בישראל

בהסכם לשחרור החטופים תמורת הפסקת אש זמנית, שכמובן לא נחתם ישירות מול חמאס אלא מול המתווכים מקטאר, ישנו סעיף מפורש שדורש שהצלב האדום יבקר את החטופים שלא ישוחררו, יבדוק את מצבם הרפואי ויעביר להם תרופות. סעיף זה הופר ברגל גסה על ידי ארגון הטרור באופן שלא באמת הפתיע איש, וגם כאן נשמרה שתיקתו של הצלב האדום. אבל בארגון לא מסתפקים רק בשב ואל תעשה בכל הקשור לחטופים הישראלים, אלא בוחרים צד באופן ברור. במשך כל המלחמה מוסר הארגון מסרים מתוך עזה ומאשים את ישראל בכל מיני "פשעי מלחמה" ויצירת מצבים הומניטריים בלתי אפשריים - אף שבאופן רשמי הוא טען בעבר שאינו פעיל בעזה משום ששם פועל הסהר האדום - טענה מופרכת למראה התמונות של רכבי הצלב האדום מעבירים את המשוחררים הישראלים. לשיא החוצפה הגיע הארגון במכתב ששלח באחרונה, כשלושה שבועות לאחר פרוץ במלחמה, לנציבת שירות בתי הסוהר ובכירים במשרד החוץ. במכתב קובלים אנשי הצלב האדום על ההחלטה להרע את תנאי הכליאה של המחבלים הכלואים בישראל בעקבות המלחמה וחטיפת יותר מ־200 ישראלים. "התנהגו בכבוד והומניות לכל מי שחירותו נגזלה ממנו", דרשו בארגון. בצלב האדום ביקשו להיתלות בכך שבשגרה ישראל מאפשר גישה לכל המתקנים שמחוזקים בהם מחבלים על פי אמנת ז'נבה. "הענקת גישה לצלב האדום היא לא רק מחויבות חוקית, אלא עשויה גם להרגיע את המתיחות הגוברת בתוך בתי הסוהר ומחוצה להם", טענו בארגון והוסיפו שורה של דרישות מופרכות במיוחד שמתעלמות באופן בוטה מהעובדה שהארגון לא מציב שום דרישה כלפי חמאס.

בישראל נדהמו מצביעותו של הארגון. בתשובתה כתבה נציבת שירות בתי הסוהר קטי פרי כי "בשל המלחמה המתמשכת, הסבל שנגרם לאזרחים בלתי מעורבים וסידורי האבטחה הנרחבים הנדרשים משירות בתי הסוהר במהלך תקופה זו, בלתי אפשרי לתאם את הביקורים שביקשתם.

"אני מוקירה ומעריכה את היכולת וההשפעה של הצלב האדום בזירה הבין־לאומית, כמו גם את העקביות שבה אתם דורשים גישה ומידע בנוגע לכל מי שנמצא בסכנה. בטוחתני שתעשו כל שבכוחכם ליצור קשר ישיר עם כל האזרחים והחיילים החטופים בעזה, שנמצאים בשבי במקום לא ידוע, ושתאספו מידע והוכחות להיותם בחיים ועל מצבם הבריאותי, עבור המשפחות המודאגות שחיות כרגע את הסיוט הגרוע מכול", כתבה פרי והבהירה את מה שכל אזרח ישראלי חושב - קודם תגיעו לחטופים שלנו, ואחר כך תעסקו במחבלים.

אגב, במהלך המלחמה טרחה נשיאת הצלב האדום להיפגש עם לא אחר מאשר איסמעיל הנייה, יושב ראש הלשכה המדינית של ארגון הטרור בקטאר. והיא כמובן טענה קודם כול שצריך לאפשר סיוע הומניטרי לעזה. "צוות הצלב האדום בעזה העניק סיוע מציל חיים, וצוות כירורגי ממשיך לבצע פעולות. הצלב האדום קורא לגישה הומניטרית מתמשכת ובטוחה כדי שיוכל להגביר את עבודתו".

אחר כך הוסיפה הערה רפה בנוגע לחטופים כדי לצאת ידי חובה. "הצלב האדום מתעקש שהצוותים שלנו יורשו לבקר את בני הערובה כדי לבדוק את שלומם ולספק תרופות, וכדי שבני הערובה יוכלו לתקשר עם משפחותיהם". בצלב האדום טרחו להדגיש כמובן, כפי שהם עושים בכל עת, שהם בכלל ניטרליים. "כמתווכים הומניטריים ניטרליים, אנו נשארים מוכנים להקל על כל שחרור בני ערובה עתידי שהצדדים לסכסוך יסכימו לו, כפי שצוות הצלב האדום כבר עשה".

שר החוץ אלי כהן לא התרגש מדבריה. "ישראל דורשת מהארגון לבצע את תפקידו ולדאוג לשלומם של חטופינו שמוחזקים על ידי חמאס בעזה", אמר בשיחה עם נשיאת הארגון. הוא דחה על הסף את "הגישה המאוזנת", כלשונו, שבה נוקט הארגון. "לצלב האדום אין זכות קיום, אם הוא לא מצליח לבקר את החטופים המוחזקים כבני ערובה בידי ארגון הטרור חמאס. זה אירוע חריג בזירה הבין־לאומית שבו מחוזקים בשבי ילדים, נשים וניצולי שואה. הצלב האדום צריך לפעול בנחישות ובקול ברור ובכל מנופי הלחץ על מנת לבקר את החטופים בהקדם".

אגב, באופן רשמי מסבירים בצלב האדום: "אנחנו מדברים עם חמאס בדרכים שונות ברצועת עזה ומחוצה לה. אנחנו ממשיכים לבצע פעולות, אבל כארגון הומניטרי בין־לאומי, אנחנו לא יכולים לכפות את עצמנו עליהם דרך כדורים ופצצות, אלא אם הם מאפשרים לנו את הגישה הזאת. אנחנו ממשיכים לדרוש גישה לחטופים ופועלים בדרכים שונות שחלקן נעשות בשקט ומתפרשות אולי כאי־עשייה". בצלב האדום, כפי שכבר הבנתם, נתלים פעם אחר פעם בענייני סודיות ובהסברים שונים - אבל תוצאות בשטח לא היו, וכנראה גם לא יהיו.

ראוי לציין שלאנשי הצלב האדום יש בישראל במעמד דיפלומטי, הם פועלים ממשרדים מפוארים בתל אביב, שהיו מוקד להפגנות נגדם מצד משפחות החטופים ומצד רופאים ישראלים, אבל במודע פועלים פחות למען החטופים הישראלים מאשר למען תושבי עזה.

לתבוע את הצלב האדום

הוועד הבין־לאומי של הצלב האדום נקרא בשם ICRC, וכאמור מעיד על עצמו שהוא ארגון ניטרלי. הוא פועל מכוח אמנת ז'נבה, והדבר מבדיל אותו מסוכנויות בין־לאומיות של האו"ם. במרבית המדינות שבהן הוא פעיל יש בינו לבין הממשלה המקומית הסכמים הכפופים לדין הבין־לאומי, ואנשיו זוכים לזכויות מפליגות ולחסינות. בישראל ובסביבתה הוא פועל בעיקר למען הפלשתינים ומצבם ההומניטרי. אלא שבפרוץ מלחמה, באופן מפורש, הוא אמור לעסוק בחידוש הקשר בין בני משפחות שהופרדו כתוצאה מהלחימה, להתעדכן במצב החטופים וכן לחפש אחר נעדרים. בינתיים לא ניכרת עשייה מרובה בתחום הזה. הצלב האדום זכור לרע גם בהתנהלותו בימי שואת יהודי אירופה, כאשר אנשיו התעלמו ממיליוני יהודים במחנות ההשמדה ולאורך השנים אף הודו במה שהגדירו "מחדל" בפעילותם.

כבר במהלך מלחמת חרבות ברזל יזם ארגון 'שורת הדין' מכתב שעליו חתמו יותר מ־1,500 עורכי דין מרחבי העולם ונשלח לצלב האדום הבין־לאומי בדרישה לפעול באופן מיידי לשמירה על חייהם וביטחונם של ישראלים שנחטפו על ידי חמאס בעזה. המשפטנים שחתמו על המכתב האשימו את הצלב האדום בכך שהוא נוקט פעולות שטחיות בלבד ולא מתאמץ לפעול למען החטופים. "מאז פרוץ אירועי 7 באוקטובר, הצלב האדום לא מילא את חובותיו לדרוש לראות את בני הערובה, להבטיח את הטיפול ההומניטרי בהם, ולדאוג לשחרורם המיידי", נכתב בו.

המכתב גם עורך השוואה בין האדישות של הצלב האדום בתקופת השואה לבין התנהלותו כיום. "בניסיונכם הנואש להיראות נטולי פניות, אתם עושים את המינימום ההכרחי. אתם מוציאים הצהרות חלולות, משרתים מדיניות של לעבור בין הטיפות. אתם פסיביים. אתם ניטרליים. אתם בוחרים לא לסכן את הקשרים שלכם עם ארגון הטרור הנאצי, ושאר ישויות אנטי־ישראליות ואנטישמיות, למען יהודים חפים מפשע". עוד נכתב: "האירוניה העצובה היא שישראל עושה מאמצים יוצאי דופן וחסרי תקדים כדי לשמור על חייהם של אזרחים בעזה, בעוד חמאס מאלץ אותם להיות מגינים אנושיים ובשר תותחים", כתבו עורכי הדין.

מייסדת ונשיאת ארגון 'שורת הדין', עורכת הדין ניצנה דרשן־לייטנר, אומרת כי הצלב האדום כה אדיש, שכלל לא טרח להשיב על המכתב, "אלא בשיחת טלפון של סגן הפדרציה של הצלב האדום שאמר שהם לא הכתובת. ידענו שהם לא הכתובת, כי הרי הצלב האדום עצמו טוען רשמית שהוא לא פעיל בעזה, ושם פועל הסהר האדום, אלא שראינו את נציגי הצלב האדום מתראיינים מלב עזה, מתריעים על אסון הומניטרי ועל מצב האזרחים בעזה. הם דיברו על הכול חוץ מעל מצב החטופים שלנו שנמצאים שם ברצועה", היא מוסיפה.

פעלתם בדרך נוספת?

"כשראינו שהמכתב לא נענה וראינו את ההתנהלות של הצלב האדום שאיפשר להעביר מחבלים באמבולנסים ולהבריח טילים - פנינו לפדרציה וביקשנו גם ממגן דוד אדום להצטרף ולתבוע נקיטת סנקציות כלפי הצלב האדום או תת־הארגון שלו הפעיל בעזה. לא קרה עם זה שום דבר".

את מזהה כאן סוג של יחסה מפלה כלפי ישראלים?

"הצלב האדום מעולם לא התערב לטובת היהודים, גם לא בשואה. באתר שלהם אפשר למצוא התנצלות והודאה בטעות על כך, בטענה שלא רצו לקחת צד. גם כשגלעד שליט היה בשבי, הוא לא זכה אפילו לביקור של נציג של הצלב האדום במשך כל השנים. כל האזרחים והחיילים שלנו ששבויים בעזה לא זכו לביקור של הצלב האדום, וגם עכשיו הוא נמנע - בטענה שהוא לא רוצה לקחת צד ולהכריח את חמאס להיכנס לדבר הזה", היא מלינה. "בעקבות הלחצים שלנו התעורר משרד החוץ הישראלי, ושר החוץ נפגש עם ראש הצלב האדום לפני כשבוע, ובעסקת החטופים הוכנס תנאי שהצלב האדום ידווח לצד הישראלי מה מצב החטופים ויעביר להם תרופות ככל הנדרש. אז תרופות אנחנו יודעים שהועברו לצלב האדום - אבל לחטופים הן לא הגיעו".

האם אתם שוקלים נקיטת צעדים משפטיים נגד הארגון?

"אני שוקלת בהחלט תביעה נגד הצלב האדום - לפחות בשם אותה אישה בת 84 ששוחררה במצב קשה, ואולי גם בשם חטופים אחרים שנמצאים כעת בידי חמאס. לצלב האדום יש חסינות, אבל לראשיו אין, ולכן אני בהחלט פועלת להגשת תביעה ומצויה בקשר בנושא עם משפחות החטופים".

גם שגריר ישראל באו"ם לשעבר, חבר הכנסת דני דנון, נתקל בהתנהלות הצלב האדום בעת כהונתו בתפקיד בניו יורק, ולדעתו ייתכן שכדאי לנקוט סוג של סנקציות נגדו. "לצלב האדום יש היסטוריה עגומה מול העם היהודי, וגם היום אנחנו רואים מצב שבו יש מאות חטופים - נשים, ילדים, אזרחים וחיילים, והוא מפגין חוסר אונים. אלא שכשהדבר מגיע למחבלים שנמצאים בבתי כלא ישראל הם פעילים מאוד, באים עם דרישות, מתלוננים ומוציאים מכתבים".

יש לישראל מה לעשות כלפי הארגון הזה?

"אני שואל את עצמי למה אנחנו מאפשרים את הפעילות החד־צדדית הזאת. הם יושבים כאן במדינה ומוציאים דו"חות נגדנו, וכאשר אנחנו נזקקים לעזרתם, על פי כללי הדין הבין־לאומי, לביקור אצל החטופים שלנו, הם טוענים שאין להם יכולת. אני חושב שאם אין להם יכולת לסייע לאנשים שלנו ברצועת עזה, הם לא צריכים לסייע בעזה לאף אחד", אומר דנון. "הפעילות שלהם היא די עצמאית, אבל הם באים לדווח בפני האו"ם. בתקופתי כשגריר התעמתי איתם בכל פעם על העמדות החד־צדדיות שלהם. כך לדוגמה, בנושא של הדר גולדין, שנחטף על ידי חמאס לעזה בזמן הפסקת אש שהאו"ם יזם, והצלב האדום לא נקף אצבע. לאורך כל השנים הם לא עושים דבר כשזה נוגע לחטופים או לשבויים שלנו. גם עכשיו, לפי ההסכמות, הצלב האדום היה אמור לבקר אצל החטופים, לתת להם תרופות, וזה לא קרה".

איזה צעד היית נוקט מולם?

"אנחנו מאפשרים את הפעילות שלהם כאן בישראל - והמנוף שאפשר להפעיל נגדם הוא איסור הפעילות. היום, בשל המצב, אין ביקורים אצל מחבלים, אבל בשגרה הצלב האדום מסיע באוטובוסים את משפחות המחבלים ומארגן ביקורים כאלה. ברור שכל עוד אנחנו לא מקבלים מענה מהצלב האדום, אין שום סיבה שנתייחס לפניות שלהם. אם לא נותנים לבקר תינוק בן עשרה חודשים בשבי יותר מ־50 ימים, אין שום סיבה לענות לשום בקשה שהצלב האדום מעביר. ההתחמקות שלהם מביקור החטופים שלנו זה דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום".

בשלב הנוכחי ישראל הרשמית זועמת וכועסת, אבל לא נוקטת צעדים בשטח נגד הצלב האדום. משפחות החטופים סבלניות פחות. באתר 'מאקו' הובאה השבוע זעקתה של אלה, בתם של רז ואוהד בן־עמי שנחטפו מקיבוץ בארי. מצבה הבריאותי של אימה היה קשה מאוד עוד לפני שנחטפה, וחלק מהזעם של המשפחה מופנה כלפי הצלב האדום. "דיברנו עם הצלב האדום המון פעמים. נסענו למשלחות בגרמניה, בספרד ובוושינגטון, פנינו אליהם בכל פעם. אין אמפתיה, אין איזושהי הצעת עזרה. אנחנו יודעים שעד היום הצלב האדום לא נכנס לשם". עוד אמרה הבת: "הפגנו כמה פעמים מול המטה שלהם, הם לא אומרים כלום. קשה לדעת שאמא נמצאת שם וסובלת מכאבי תופת. עם המחלה שלה, אני לא יודעת כמה זמן אמא עוד תחזיק שם ואם היא עדיין בחיים עכשיו". וזהו המצב לאשורו - ארגון בין־לאומי שמטרתו לסייע בדיוק במצבים הללו - לא מממש את ייעודו ואת מטרתו, וההיסטוריה מלמדת שסביר להניח שאין באמת למה לצפות.

***