הנרי חן (במרכז) במחלקת השיקום
הנרי חן (במרכז) במחלקת השיקוםצילום: ארגון זהות

אתמול חל יום ההוקרה לפצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. ביום המיוחד הזה שוחחנו עם הנרי חן בן ה-29 שנפצע אנושות בפיגוע לפני שבע שנים וחצי, ובעקבותיו איבד את רגלו.

מאז ראשית המלחמה בדרום הוא מגיע בכל בוקר למחלקת השיקום בתל השומר, מלווה ומחזק קטועי גפיים שנפצעו בלחימה בעזה.

חן מספר על סדר יומו שמתחיל באימוני סקי מים, ספורט בו הוא הוכתר כאלוף העולם לפני כחודשיים, "בשביל הגוף והנפש, ואז כמה שיותר ימים להגיע לשיקום בתל השומר". חן קטוע רגל כאשר ברגלו השנייה הוא נעזר בסד גומי שמחזיק לו את כף הרגל בה הוא משותק, ועם כל המגבלות הוא מקפיד לשבור עוד ועוד תקרות זכוכית, ובכך לצייד את עצמו בעוד ועוד תשובות ומענים טובים לפצועים ולבני משפחותיהם, שבעיניו גם הם נפצעו יחד עם פציעתו הפיזית בן המשפחה.

כשאנחנו שואלים אם נקודת המבט שלו כאלוף עולם ספורטיבי שהגיע להישגים מרשימים לא מהווה נקודה מעט מנותקת מזו של הלוחמים שנפצעו, הנרי מסרב לראות בפצועים שאותם הוא פוגש אנשים פשוטים. "הם גיבורים. יש כאן סיפורי גבורה מטורפים שפשוט צריך לשבת לשמוע ולהתפעל. עברו קרבות מטורפים בשטח עם פצעים פתוחים. הם לא אנשים פשוטים", הוא אומר ומוסיף כי לוחם באשר הוא לוחם הכשיר את עצמו מנטאלית לתפקידו בצבא עוד בתקופת הנעורים, כך שמדור בתשתית נפשית שעליה ניתן לבנות עוד ולהיבנות קדימה.

"אני לא אומר להם לעשות סקי מים, לקבוץ מגגות או לעלות את החרמון, דברים שאני עשיתי, אבל כל אחד מאיתנו יכול להמציא את העולם מחדש. המטרה שלי היא למקד אותם למטרות שלהם ולא למטרות שלי", הוא אומר ומספר כי בפגישה הראשונה הוא מגיע עם הפרוטזה שלרגלו, מה שנראה טוב ונוח, אך לפגישה השנייה הוא מגיע על כסא גלגלים וכשהוא נשאל על כך הוא מסביר שהמטרה היא להוכיח ולהראות שהחיים מלאי תקווה גם בכיסא גלגלים.

"הם שואלים אם אני לא מתבייש בכיסא הגלגלים, ואני אומר שבהתחלה התביישתי מהפסון שאיננו וממה שהאחר יגיד", הוא מספר ומדגיש כי לאחר שהפנים את תפקידו להתבונן על עצמו על מנת לחזק את האחרים גם כמי שמתנייע על כסא גלגלים מתחדדת בו ההבנה שכל אדם נולד נכה במשהו וכדי להגיע ליעדיו הוא זקוק לקביים כלשהם. גם על המגבלה האנושית שמונעת מאיתנו לעוף התגברנו בעזרת המטוס, וגם הוא סוג של קביים.

אבל יש גם רגעי שבירה, שגם אותם הוא מחבק בשתי ידיים, אם כי משתדל שמספר הרגעים הללו יהיה קטן ככל הניתן. את הימים הללו שבהם הוא חוזר הביתה שבור מפורק וחושב על פצועים, נרצחים ועל הפוטנציאל של החיילים שלא יחזרו ללחימה, הוא רואה כחלק מהתהליך שהוא עובר. "אני בן אדם, ולהיות בן אדם זה לדעת לצאת מגדרך, להבין שיש גם את ימי הבעסה הללו ולהיזכר איך היית שרוע על הכביש ואת החיוך של מי שדרס אותך, לדעת שיהיו גם ימים של בעסה שבהם לא תעשה כלום, וזה בסדר כל עוד תעבור את היום ותסתכל קדימה".

יצוין כי ארגון זהות המוביל לאורך השנים את אירועי יום ההוקרה לפצועי צה"ל הפיק סרט תיעודי על הנרי חן ושני לוחמי גולני אותם הוא מלווה. הסרט הוקרן במאות בתי ספר ביום הזה "במטרה לחזק את הרוח ולהראות שהחיים אחרי הפציעה לא רק שלא נגמרים אלא מתחילים", אומרים שם.