ליאת פרידמן, אמו של סמ"ר שחר פרידמן ז"ל שנפל בקרבות ברצועת עזה, מספרת בראיון לערוץ 7 על המסרים הכתובים שהותיר בנה למשפחה ולא רק לה.
לשאלה כיצד ובאיזו סיטואציה מצא לנכון לכתוב מסרים שכאלה, שייקראו במידה והוא לא ישוב משדה הקרב, משיבה ליאת "אין לי שמץ של מושג. הופתענו בצורה שלא תיאמן. יש לי קשר טוב מאוד עם הקב"ה, קשר של שיחות אישיות איתו והייתי בטוחה שהבן שלי יחזור הביתה בשלום. לא האמנתי ולא חיכיתי לרגע לדפיקה בדלת וזה שהבן שלי כתב צוואות זה אחת המתנות הכי גדולות שיכולנו לקבל ממנו".
"הוא כתב צוואה לאבא שלו ולי, צוואה לאחיות שלו ולחתנים וצוואה לבת הזוג שלו, נוגי. כל אחד ואחד מאיתנו זכה לקבל צוואה אישית ומיוחדת בשבילו. מעבר לכך הוא כתב לבת הזוג שלו כמה דברים מהרהורי ליבו ושלח את זה כפתק עם משפטי חוכמה לחיים. כשקיבלנו את זה הרגשנו שזו לא מתנה רק שלנו אלא שאנחנו חייבים לחלוק את המתנה הזו לא רק עם עם ישראל אלא עם כל העולם", אומרת ליאת.
בדבריה מדגישה האם כי לא היה מדובר במכתבים שנכתבו מתוך תחושה שהרע מכל מתקרב אלא "מכתבי אהבה, הערכה והוקרה. הוא אמר לנו מה יקרה ברגע שהוא יחזור, איך נתחבק ונדבר על הדברים ואיך נרים כוסית לחיים, נשתה בירה ונצחק ביחד והוא יספר את כל החוויות, אבל, הוא כתב, אם לא אחזור אני מבקש שתחיו, לא תשרדו אלא תחיו, תשמחו ותבלעו את העולם ואת החיים. הוא ציווה אותנו לשמוח ולחיות חיים מלאים ומאושרים, אבל אני לא מאמינה לרגע שהוא חשב שיקרה לו משהו, אלא שאם חלילה יקרה לו משהו יהיה משהו שיחבק אותנו".
מתוך המכתבים האישיים שכתב שחר לכל אחד מבני המשפחה לא פורסמו קטעים נרחבים למעט אלה שנקראו בהלווייתו, אך קיימת בין המכתבים שהותיר גם "צוואה שמבחינת העוצמה שלה אני מרגישה צורך עצום להקריא ולהעביר את המסר של האחדות שאנחנו עובדים כדי להעביר". ליאת מסבירה את הערך המוסף שבהפצת מסר האחדות ומספרת: "כאשר היה שחר בעוטף, הגיעו כמה אנשים טובים מעם ישראל לעשות מנגל לחיילים וכשהבן שלי ראה אותם והם חיבקו אותו ואמרו לו תודה רבה. הוא אמר להם 'תודה לא מגיעה לי, אלא לעם ישראל', וכשהם אמרו לו שבכל זאת אתם החיילים שנותנים, שחר אמר להם 'כשראיתי מה קרה ביום הכיפורים בעם ישראל הבנתי שאנחנו בשבר עמוק. אם המלחמה הזו תאחד אותנו ונצא מהמצב שבו היינו, מצב של כמעט מלחמת אחים, אני מוכן למות בעד המדינה והעם הזה'".
"הילד הזה", מספרת ליאת, "היה בלי מכשיר טלפון במשך קרוב לחודש. הוא לא ידע שיש בתוך עם ישראל עדיין מחלוקות, ואנחנו מפחדים מהיום שאחרי. אני לא רוצה שהנפילה של הבן שלי תהיה לשווא, לא רוצה שהנפילה של כל אחד מהנופלים ומהפציעה של הפצועים תהיה לחינם. אי לכך אנחנו חייבים להדהד בצורה חזקה את עניין האחדות בעם. לבד לא אוכל להשתיק את כל מחרחרי הריב והמנסים לדבר סרה ומפגינים נגד. אנחנו חייבים לדבר כולנו אחדות ולומר מה אנחנו רוצים שיהיה ואל לומר מה לא רוצים שיהיה. לצעוק 'בושה, בושה, בושה' לא אומר מה אנחנו רוצים, אלא מה אנחנו לא רוצים".
"להגיד מה לא לא ייתן לעם ישראל כלום אלא רק יביא למשברים גדולים יותר. בואו נתאחד מכל הקצוות. בכל אחת מהמפלגות בכנסת יש אנשים מדהימים. בואו נתאחד כולנו ונאחד את העם. זה צריך להתחיל מלמטה, שכל אחד יגיד מה הוא רוצה ונדבר אחדות. זה ישפיע על כל עם ישראל והלוואי ובזכות הבן שלי, בזכות הפצועים ובזכות ההורים שהילדים שלהם עכשיו בעזה והם לא ישנים בלילות, נצליח להביא את האחדות בעם", אומרת ליאת.
ליאת מוסיפה קריאה לעם בישראל: "האם ילד כזה, שהיה בחופשת שחרור ועזב ורץ לעוטף בשבת השחורה והיה מוכן להקריב את החיים שלו ולהילחם על העם המאוחד, האם אנחנו יכולים לאכזב אותו? כמוהו מאות חיילים ומשפחות ששולחות את אהוביהן לחזית להילחם למען אחדות העם, אנחנו יכולים להישאר אדישים לזה? אנחנו רואים את חובתנו המוסרית להדהד את זה בכל במה אפשרית. אנחנו משפחה צנועה ועבורי להתראיין זה לא פשוט. מעולם לא התראיינתי אבל אני מרגישה צורך לצאת מאזור הנוחות שלי כדי להדהד את הדבר הזה".
על השיח סביב אפשרות הפסקת המלחמה, אומרת ליאת פרידמן כי להבנתה אסור להפסיק את המלחמה, "אנחנו קצת שוכחים שיש כאן עשרות אלפי משפחות שגלו מביתן. אין מצב שבו נפסיק את הדבר הזה בלי לתת ביטחון מלא ושלם לאנשים שגרים בצפון, בעוטף ישראל ובתוך ישראל. אנחנו חייבים להילחם כדי לתת שקט לילדים לנכדים ולנינים שלנו".
את דבריה חותמת ליאת בהקראת הדברים שכתב בנה, שחר ז"ל, הקורא לכל אחד מאיתנו להיות אדם טוב כל אחד בדרכו, לאהוב את העולם ולהקרין החוצה שמחה שתיצור עולם טוב יותר.