'וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר'] לג, יח] אומר רש"י על פי הגמרא בשבת לג: שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, שֶׁנִּתְרַפֵּא מִצִּלְעָתוֹ [אחר מאבקו עם המלאך], שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, שֶׁלֹּא חָסַר כְּלוּם מִכָּל אוֹתוֹ דּוֹרוֹן [שנתן לעשו], שָׁלֵם בְּתוֹרָתוֹ, שֶׁלֹּא שָׁכַח תַּלְמוּדוֹ בְּבֵית לָבָן.
יעקב אבינו מגיע אחר שנות מסע ארוך ומטלטל כב'רכבת-הרים', שהחל מיד אחר י"ד שנות לימוד בישיבת שם ועבר, כשקנה את הבכורה 'בנזיד-עדשים' שעלו לו ביוקר רב בראשית פרשתנו ומאז ועד היום..., ואחר שקיבל את ברכת אביו ברח מפני עשו המבקש להמיתו, אל לבן הארמי, מאריה אחד לחברו... זהו לבן הארמי שעליו אמרו חז"ל, שכל דבר ודבר שהיה מתנה עם יעקב, היה חוזר בו עשרה פעמים למפרע. ו'רכבת ההרים' ממשיכה לדהור. יעקב בורח עם נשותיו וילדיו, ומשהצליח לברוח משני האריות, עשיו ולבן, מוצא הוא את עצמו נאבק עם מלאכו של עשו ששינה את שמו לישראל, ככתוב בפרשה, 'וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר' וכפי שאנו שרים בליל-הסדר בפיוט 'ויהי בחצי הלילה' - וְיִשְׂרָאֵל יָשַר לָאֵל וַיּוּכַל לוֹ לַיְלָה!
מעתה נושא הוא גם את השם ישראל, אך עוד נכונו לו 'הרפתקאות' כמעשה דינה בשכם, כיוסף שנעלם וירידתו מצרימה. לכן ממשיך הוא להיקרא גם בשם יעקב. למרות כל ה'הרפתקאות' הללו, שהיו עבורו ניסיונות להתנוסס, בא יעקב לשכם שלם, שלם גם בגופו, שלם גם בממונו ושלם גם בתורתו עם הרמוניה מושלמת בין כל השלשה. יעקב בא לשכם כה שלם עד שאין מי שהקב"ה קוראו בתואר שלם מלבד יעקב.
מתוך אותה שלימות 'וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר'. אומרת הגמרא במסכת שבת דף לג - אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם. לא פלא שחרה ליעקב על מעשה שמעון ולוי באנשי שכם.
אומר רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא בפרקי אבות: יפה תלמוד תורה עם דרך-ארץ. דרך-ארץ זה, יש שדרשוהו לעניין נימוסים, ויש לעניין מלאכה, יש שפרשוהו כרש"ר הירש, במובן הרחב של 'תורה עם דרך-ארץ', ויש כמו מרן הרב קוק שהרחיבוהו לאנושיות הבריאה, הרוחניות העילאית והאנושיות המעשית הנכונה בעולם הזה. כך בגלות, וכאן, בארץ ישראל, הוסיף ידידי ר' שמואל עמנואל ע"ה, את המילה ישראל, היינו, 'תורה עם דרך-ארץ-ישראל'.
דומה כי לשונו של רבן גמליאל זהירה, יפה ת"ת עם ד"א. בין 'אמת' ל'יפה' יש כידוע 15 מעלות אמת ויציב ונכון וקיים ... עד 'ויפה הדבר הזה'. ולא עוד אלא שהמטרה היא אותו יופי ויתרון גדול שיש בשניים, והוא שיגיעת שניהם משכחת עוון, ולא עוד אלא שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטילה, וכדבריו החריפים של הרמב"ם, שכל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם ובזה את התורה וכיבה מאור הדת וכו'.
על שילוב זה של 'תורה עם דרך-ארץ' גדלנו, כשמילת החיבור 'ׅעם' הינה דו-כיוונית, ובכך מרחיבה היא את המושג תורה ולא כתוספת, הלוא היא שיטת הרב שמשון רפאל הירש ותורתו ביהדות. אליבא דאמת, הרש"ר הירש זצ"ל יצא עם דגל זה בגרמניה, כתשובה ומתן מענה לאמנציפציה, שהחלה בתקופתו, ואשר אפשרה ליהודים רבים לצאת מהקהילה הסגורה ללימודים גבוהים ולימוד מקצועות שנאסרו עד כה. פתיחות זו הביאה לעזיבת רבים את קיום התורה ומצוותיה, עד כדי התבוללותם. לכן דגל הרש"ר הירש באמירה הן לאמנציפציה אך הכללת המלאכה והלימודים הכלליים כמרחיבים ומחזקים את התורה ולימודה ולא כנוגדים לה. וכפי שהגדירה לימים, בעל ה'שרידי-אש', הרב יחיאל ויינברג זצ"ל - 'תורת הרש"ר הירש אפשרה למצוא ביסודה של הקונסטרוקציה הנפשית שבדתיות הישראלית', מבלי לוותר על קוצו של יוד מתורתנו הקדושה.
אך נראה אכן שכפי שכותב הרב י ויינברג, היה זה בחינת 'שכחום וחזרו ויסדום'. למעשה חיי הגלות לא אפשרו לרבים הרחבת דעת והשכלה במשך שנים רבות, וכך נלמדה התורה בלי כל החכמות הנלוות. קנה המנורה האמצעי נשמר דלוק, אך לא כן הקנים המבטאים את החכמות שמימינה ומשמאלה, כפי שדלקו אצל רבים מגדולי ישראל דוגמת הגאון רבי אליהו מוילנא שאף כתב ספר על מתמטיקה, אסטרונומיה וגאומטריה בשם 'איל משולש'. מסביר הנצי"ב מוולוז'ין, הרב נפתלי-צבי-יהודה ברלין, בספרו העמק-דבר בבמדבר [ח,ב] – 'יאירו שבעת הנרות' היינו, משום שבתורה שבעל-פה נכלל שבע חכמות, כי בלי ידיעה בכל החכמות, אי אפשר לבא לכמה עיקרי תורה. וכפי שמבאר באר היטב הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל בהקדמה לספרו 'אבן האזל' על הרמב"ם.
אומר שלמה-המלך במשלי 'חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה'. רבנו בחיי על אבות, סוף פרק ג' מפרט אותן: חכמת ההיגיון, חכמת המספר,חכמת המידות, חכמת הטבע, חכמת התכונה, חכמת הניגון וחכמת הא-לקות. אך כאמור 'שכחום וחזרו ויסדום'. שהרי מי שיסד את הדרך השלמה הזו, היה לא אחר מבחיר האבות, יעקב-אבינו, שבא לשכם, שלם בגופו, שלם בממונו ושלם בתורתו, עם ידע רחב שהרי כאמור 'וַיִּ֖חַן אֶת פְּנֵ֥י הָעִֽיר', ביקש להיטיב עם בני העיר שכם, ולכן תיקן להם שלשה דברים יסודיים המצריכים גם ידע וגם חכמה. וכשם שהיה מצוי בחוכמת הגנטיקה בתקופת עבודתו אצל לבן-הארמי, כן היה מצוי בהטבעת מטבע, בהקמת שווקים ומרחצאות. מסביר מרן הרב קוק ב'עין אי"ה', למסכת שבת, ב-רפד, באופן נפלא, את השלמות הזו של יעקב, בגופו, בממונו ובתורתו ומדוע דאג דווקא לשלשה אלה, למטבע, שווקים ומרחצאות:
נוהג בעולם הוא ששלימות הגוף ובריאותו מצריכה ממון כאמצעי לכך. אך יש ואדם נסחף אחר האמצעי , אחר הממון, והופכו לעיקר ואת גופו לטפל. וכן על זו הדרך. הגוף והממון מהווים בסיס איתן למטרה העיקרית, להגיע למעלה רוחנית גבוהה שהיא יסוד התורה. ובכל זאת פעמים שעומדים השלשה כאויבים זה לזה. וזהו יחוד שלמותו של יעקב אבינו. כבחיר האבות מראה הוא לנו את הדרך, אשר ראוי לילך בה, כשכל השלשה מחזקים זה את זה ויוצרים את השלם, בו הרוחניות משפיעה על עולם המעשה ופיתוחו. תיקן להם מטבע, להגביר את הקשר בין אדם לחברו. שהרי בהעדר מטבע, מתבצעות רק עסקאות חליפין שההסתברות לקיומן נדיר. ועוד הוסיף לתקן עולם במלכות שד-י על ידי שווקים, בהם יתרחב כוח האהבה ואחווה בחברה האנושית וכך להביא לעולם טוב יותר. ועוד הוסיף מרחצאות, כדי להגביר ולפתח את רגש האדם לטהרה ולטוב טעם.
ומעשה אבות סימן לבנים, שיזכו בניו של יעקב אף הם 'לבוא שלם', לקדש את שם השם ששמו שלום כדברי הנביא ישעיהו [כט] 'וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ'. אכן, 'שכחום וחזרו ויסדום', שכחו את דרכו השלימה של יעקב אבינו, במרוצת הגלות שהייתה רצופה ברדיפות, בהשפלה בגירושים ובפוגרומים, וחזרו ויסדום, כך שכל איש ישראל ישאף לבוא שלם מתוך הרמוניה מליאה בין גופו, ממונו ותורתו, וכך יתקן עולם במלכות ש-די מתוך לימוד ועשייה ברוכה לרבות עבור תושבים זמניים כבני שכם, כשרגליו מוצבות ארצה וראשו מגיעה השמימה, לא רק בחלום אלא גם בחיי המעשה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל