פרופ' ידידיה שטרן פרסם מאמר ב YNET ובו הוא מביע חשש שסינוואר מצא את נקודת התורפה הישראלית: "סינוואר מחכך ידיו בהנאה לנוכח השידורים הישראליים, מאמרי הדעה, המודעות קורעות הלב, ההפגנות שדוחפות את הסיסמה 'עכשיו'.

הוא מבין היטב שהציבור הישראלי לא מסוגל להתמודד עם סוגיית השבויים. אמנם המנהיגים מבטיחים לנו שנחזור למלחמה לאחר העסקה וכי העסקה הנוכחית מטרתה להחזיר הביתה מקסימום חטופים בלי לוותר על הכרעת חמאס, אבל האם כך ינהגו בפועל? אני חושש שהלחצים מבחוץ, שיגברו מאוד, וחשוב מכך - הלחצים מבפנים שלא להשאיר אף חטוף בידי האויב, ימסמסו את הנחישות הישראלית. הקדימון כבר מרצד על המסכים בשידור חי.

אלא שהפעם המחיר עלול להיות משמעותי בהרבה: אם גם הפעם ישראל לא תכריע את חמאס באופן שהוא יפסיק להתקיים ברצועת עזה, ישראל תאבד את הנכס הכי חשוב לעתידה: כוח ההרתעה כלפי אויביה. בניגוד לחמאס, שאיננו איום קיומי, אובדן ההרתעה הוא איום קיומי".

אני מסכים עם ידידיה שטרן ואולם אי אפשר להתחמק מהשאלה מי אחראי לתרבות הזו שמקדשת את הפרט ומעדיפה אותו על טובת הכלל. ידידיה שטרן מנסה לתלות את ה"אשם" בערבות ההדדית היהודית ואולם זוהי מסקנה מוטעית שהרי הערבות ההדדית הזו היא שהביאה את מאות אלפי הלוחמים שלנו להתגייס ולסכן את נפשם למען הכרעת החמאס. בכל הלוויה של לוחם שנהרג שבה נכחתי (ולצערי הייתי ברבות) המסר היה חד וברור: לא עוצרים עד שמחסלים את ארגון המרצחים הזה ומוחקים אותו מעל פני האדמה ומתחתיה.

צר לי אבל לידידיה שטרן וחבריו מהמכון הישראלי לדמוקרטיה יש חלק בלתי מבוטל בהשרשת תרבות ה"עכשויזם" הזה ממנו הוא כה חושש עתה.

נורמות וערכים לא נוצרים בחלל ריק. מי שקידש את זכויות הפרט והפך אותם לחזות הכל, מי שהעדיף לטפח קהילה של פרטים במקום עם יהודי שיש לו אינטרסים לאומיים, סמלים לאומיים וכבוד לאומי. מי שלא התקומם כאשר בית המשפט העליון פתח את שעריו ונתן זכות עמידה לארגוני זכויות ה"אדם" והעניק להם אוזן קשבת וסעד כאשר הם מייצגים בגלוי אוכלוסיית אויב ואינטרסים החותרים תחת המדינה היהודית.

מי שהכריז מלחמת חורמה על כל שינוי במערכת המשפט שנועד להפחית את משקלם של הערכים הפרוגרסיביים הללו. מי שהיה חלק ממחאה שריסקה את ההרתעה של צה"ל. כל אלה חייבים להבין שיש להם חלק בתרבות הזאת, שמסכנת את עצם קיומנו, והם אינם יכולים להימלט מאחריותם.

מסתבר שאלה שכונו בבוז "המשיחיים" "ההזויים" הם אלה שלא צריך להסביר להם למה אסור לקדם עסקת שבויים בכל מחיר, אז אולי הגיע הזמן שידידיה שטרן וחבריו יבקשו מהם סליחה.