יהודה דוכן ודודו סעדה
יהודה דוכן ודודו סעדהצילום: בשבע

דודו סעדה מארח את יהודה דוכן, אחיו של סגן יוחאי דוכן הי"ד מפקד מחלקה בגדוד 13 שבחטיבת גולני, שנהרג בקרב גבורה במוצב נחל עוז בשמחת תורה. בן 26 בנופלו.

כשיוחאי היה בן חמש, לפני 21 שנים בדיוק בנובמבר 2002, אביהם, אלכסנדר - יהונתן ז"ל נפל בקרב עם מחבלים ב"ציר המתפללים" בחברון. באותו קרב גבורה נפלו 12 חיילים וחברי כיתת הכוננות של קריית-ארבע עליה נמנה אביהם.

יהודה מספר על אחיו: "אחד הדברים שאפיינו את יוחאי זה שהוא היה איש אמת, במובן העמוק והתובעני לאמת וליושר. היה איש של תורה, למד שש שנים בישיבת איילת השחר באילת, היה עמל גם בתורה וגם עמל של עבודת אדמה. היה לו כרם בהרי חברון שטיפח, היה הולך לעבוד בחווה באיתמר. זו דרך החיים שינק מתוך בית המדרש ומתוך הערכים עליהם גדל. יוחאי התגייס יחסית מאוחר בגיל 24 - יחד איתו בפלוגה היו חבר'ה בני 18".

למרות היותו בן למשפחה שכולה, יוחאי בחר להתגייס לקרבי במסלול מלא של 3 שנים, וגם המשיך לקורס קצינים: "אמא הייתה צריכה לעבור איזושהי פרוצדורה של משרד הביטחון והצבא, לחתום על טפסים בשביל שהבן יתגייס לקרבי. היא חתמה גם בשבילי, גם בשביל יוחאי וגם בשביל אליהו".

"בשמחת תורה אנחנו התארחנו בקריית ארבע, יוחאי היה בצבא - במוצב נחל עוז. שמענו בבוקר שמחת תורה שמשהו קורה, גם אחי ואנו הוקפצנו במהלך החג, אבל עד מוצ"ש בעצם לא ממש ידענו מה קורה. במשך שלושה ימים ארוכים ניסינו ליצור קשר עם יוחאי אבל הבנו שאנחנו במלחמה והוא כנראה נלחם. בלילה בין שלישי לרביעי נסעתי לאמא להרגיע אותה קצת, ואז ב 3 לפנות בוקר היתה דפיקה בדלת, באו קצינים מהצבא להודיע על מותו של יוחאי. סיטואציה קשה מאוד".

"איך מתנחמים? - אנחנו אנשי אמונה וערכים, ופתאום אתה במציאות שמחייבת אותך להכניס את המבט האמוני לתוך מציאות החיים ממש וזה ערכים מוצקים שחיים בתוכנו, ועכשיו בא לידי ביטוי בלי שתמיד הרגשנו את זה בשיגרה. המגמה היא מגמה של אמונה ושל תקומה ובסוף גם לחשוב על יוחאי ועל הדרך בה הוא נפל, ולדעת שהוא היה רוצה שנקום.

במהלך השבעה פתחנו כתבים שכתב, שחשפו את עולמו הפנימי. אדם שכותב למחברת לא חושב שאנשים ימצאו את זה, אלא כותב לעצמו על הלבטים שלו, המחשבות שלו, הדברים הכי הכי עמוקים שלו, וזה איזשהו חלון שמגיע עמוק עמוק לתוך הנפש הפנימית הכי אותנטית. עכשיו נחשפנו לאיזה אדם גדול הוא היה. לימד זכות על עם ישראל, דיבר על געגוע לישיבה, ללימוד תורה, לקודש".

"יוחאי היה גיבור עוד בחייו, לא רק בקרב הגבורה בו נהרג. אני גאה בו. צריך להבין שגבורה לא באה בחלל מנותק. יוחאי קנה מידה זו בעמל רב. עמל תורה ועמל תורה ועמל תיקון מידות. זה לא משהו שקיים בך אלא צריך לפתח אותו. הגבורה מתגלית דווקא בדברים הקטנים - להתגבר כארי בבוקר, יוחאי התמיד והשקיע בלימוד, הקפיד על שמירת הלשון. בשמחת תורה הוא היה בחמ"ל בנחל עוז, ניהלו שם לחימה בגבורה במשך שעות ארוכות, ניסו להגן על התצפיתניות במקום. גם אחרי שהחמ"ל התחיל להישרף והייתה להם אפשרות לברוח - הוא וחברו איתי בחרו להישאר ולנסות להציל אחרים, עד שנשארו להילחם מול המחבלים בידיים חשופות ממש. יוחאי בחר לשים את עמ"י לפניו. וזה גם מה שאני מצפה מהמנהיגים שלנו עכשיו, לשים את המשחקים הפוליטיים בצד ולנצח בלי שיקולים פוליטיים על כסא זה או אחר. קול דמי אחינו ואחיותינו זועקים אלינו מן האדמה. עם ישראל צריך להתעורר. להפוך את עזה ליהודית, ליישב את הארץ. 'הן עם כלביא יקום'.

יוחאי נקבר בהר הרצל, יחד עם מיטב בנינו שנהרגו במלחמה הזו בקרבות גבורה בהצלת חיים.

יהי זכרו ברוך.