קול אחר

"במקום שבו אנחנו מרגישים שמנסים להשתיק אותנו, שם אנחנו מתעקשים להשמיע את הקול היהודי", אומר אלחנן גרונר, עיתונאי חוקר וממייסדי גוף התקשורת 'הקול היהודי'. "זו תקופה שבה הדיבור נמצא בגלות, וחייבים לחשוף ולבטא את האמת ברבים. לכן קראנו לכלי התקשורת שלנו 'הקול היהודי' וזה מה שאנחנו עושים: משמיעים את הקול היהודי, הקול של ההתיישבות, של ארץ ישראל, של עם ישראל. לא נכנעים לשקר ולהשתקה".

הוא בן 33, מתגורר ביצהר, בוגר ישיבת 'עוד יוסף חי', נשוי לקיילה ואב לחמישה. אל 'הקול היהודי', גוף תקשורת עצמאי הממומן מתרומות הציבור, שהוקם בידי חבורה מתלמידי הרב יצחק גינזבורג, הצטרף בתחילת פעילותו בשנת 2010. בשנים האחרונות פרסם גרונר תחקירים חשובים בנושאי ביטחון, רווחה, התיישבות ועוד. כיום הוא מקיים שיתופי פעולה עם רבים מגופי התקשורת בישראל, כמו גם עם גורמים במערכות הביטחון שנעזרים ביכולות הייחודיות שלו ושל 'הקול היהודי'.

גרונר גדל בבית דתי לאומי בירושלים. הגירוש מגוש קטיף עיצב במידה רבה את תפיסת עולמו ושינה את מסלול חייו. הוא השתתף בהפגנות ובחסימות הכבישים, התנדב בארגון 'חוננו' שייצג את העצורים הכתומים ואף נעצר בעצמו. "אחרי הגירוש העולם שלי השתנה", הוא מעיד.

בנוגע ליחס אל המדינה?

"חד־משמעית. המדינה פנתה נגדנו. כל המערכות – הצבא, התקשורת, מערכת המשפט – כולם נלחמו בנו. במהלך העבודה ב'חוננו' ראיתי את כל העוולות: בשבילנו לא היה חוק, בתי המשפט המציאו את החוקים מחדש. יש לי פרוטוקולים מבית המשפט ששמרתי מאותה תקופה. לאחרונה הבאתי לכמה עורכי דין פרוטוקולים מהגירוש. הם כל כך נדהמו עד שאמרו לי: לא יכול להיות! זייפת את הפרוטוקול".

אתה מגדיר את עצמך ציוני דתי?

"זו שאלה מעניינת", הוא אומר. "לפני כמה שנים ביקשו לצרף אותי לאיזה פורום של מעצבי דעת קהל בציונות הדתית ושאלו אותי איך אני מגדיר את עצמי. אחרי מחשבה, אמרתי להם שההגדרה היא 'בוגר הציונות הדתית'. אני לא יכול לומר שאני מזוהה עד הסוף עם הציונות הדתית, אבל בסוף גדלתי שם וקיבלתי הרבה טוב ואני עדיין מחובר מאוד למגזר".

בלי להשתבלל במערכת

לפני שהגיע ליצהר, למד בישיבה התיכונית מקור חיים של הרב שטיינזלץ, התגורר בחוות גלעד והשתתף בפעילויות רבות של התיישבות בגבעות ובמאחזים. כשעמד לפני גיוס כבר הוצא נגדו צו הרחקה מנהלי בגלל התנגדות לפינוי מאחזים. "הצבא טען שאני מסוכן לביטחון המדינה והחליט לא לגייס אותי", הוא אומר.

אתה מצטער שלא התגייסת?

"זה אולי יישמע מוזר, אבל דווקא המלחמה הזאת היא הזמן שבו אני הכי שמח שתפיסת העולם שלי לא התעצבה בצבא".

מה הרווחת מכך שלא גייסו אותך?

"החשיבה העצמאית, שהיא הבסיס לכל מה שאנחנו עושים בקול היהודי, קשורה ישירות לעובדה שלא שובללנו בתוך המערכת. הקונספציה המחשבתית לא השתלטה עלינו". הוא מספר על קצינים בכירים שפונים אליו בזמן המלחמה ומבקשים שיסייע להם, בין השאר במיפוי יעדים מודיעיניים. "הם אומרים שהם צריכים את החשיבה האזרחית שלנו. אני יודע שהחשיפות שעשינו בקול היהודי, גם לפני שמחת תורה אבל עכשיו על אחת כמה וכמה, תורמות לביטחון של עם ישראל לא פחות משירות בצבא. מבוקר שמחת תורה אנחנו במילואים בפעילות שלנו. בשבועות הראשונים של המלחמה עבדתי כ־20 שעות ביממה, כולל בשבתות".

עם תחילת הלחימה הורחבה פעילות דסק התחקירים של 'הקול היהודי', ואליה התווספו מתנדבים במעין חמ"ל מודיעין שאוסף מאז מידע רב מהרשתות הערביות ומעביר אותו לגורמי ביטחון או לפרסום במידת הצורך.

אין לך רקע בלימודי תקשורת ולא עבדת בתחום בעבר. מה הביא אותך להקים גוף תקשורת עצמאי?

"אנחנו גוף תקשורת שצמח מהשטח והלך והתמקצע עם השנים. כתושב יהודה ושומרון ראיתי את העוולות מול העיניים כל הזמן. ערבים מציתים שריפה, התושבים יורדים לכבות אותה, הערבים זורקים עליהם אבנים ובתקשורת כתוב 'אלימות המתנחלים'. כל הזמן מכפישים אותנו ומעוותים את המציאות. פתאום אתה מוציא מצלמה, מפרסם וזה מחולל שינוי. זה הביא לכך שבידיעות בתקשורת היו מוסיפים בשולי הידיעה ש'לטענת הקול היהודי הערבים הם אלה שזרקו אבנים', וגם מביאים את התיעוד. הבנו שאפשר להביא גם את הצד שלנו".

'הקול היהודי' התחיל כעלון שחולק בגבעות, "אחר כך היה לנו אתר של ארבע כתבות בשבוע וזה הלך וצמח. לפני כשש שנים החלטנו להתמקד בתחקירים ושם פרצנו לתודעה. הרבה ממה שעשינו היה חשיפות של סיפורים שאיש לא נגע בהם לפנינו והרגשנו שזה הכוח שלנו. אנחנו כלי תקשורת קטן מאוד והכוח שלנו הוא בחידושים, בהשפעה במקומות שבהם אף אחד לא מטפל".

גרונר עוסק הרבה בהתבוללות, בעיקר בסיפורים של בנות יהודיות שנמצאות בקשר עם ערבים, ומאחוריו כמה חשיפות חשובות בנושא. "אחרי החגים היינו אמורים להוציא דוח מקיף בנוגע לפגיעות מיניות על רקע לאומני. הדוח, שעבדתי עליו במשך חמש שנים, מוכיח על פני 50 עמודים שיש דבר כזה ושהפמיניזם הרדיקלי משתיק את זה. הבאנו שם עדויות וסיפורים רבים ועמדנו לפרסם, אבל אז לצערנו הגיע טבח שמחת תורה וכבר לא צריך להוכיח את זה, מזכ"ל האו"ם נאלץ לדבר על זה בעצמו".

אחד התחקירים הראשונים והחשובים של 'הקול היהודי' בהקשר זה הוא פרשת "שווארמה 15" בתחנה המרכזית בירושלים. "זה אירוע שלא אשכח", משחזר גרונר. "בנצי גופשטיין, יושב ראש ארגון להב"ה, פנה אליי ביום חמישי בצהריים וסיפר לי שבחנות שווארמה בתחנה המרכזית בירושלים יש מעין בית בושת של בנות יהודיות עם העובדים הערבים, אבל לא היו להם הוכחות. הוא אמר לי במילים האלה: הרצח הבא יהיה משם. ביום ראשון בבוקר עשינו ישיבת צוות וניסינו לראות מה עושים עם הסיפור הזה. ואז התקשר אליי מישהו ואמר לי שאחת הבנות מהמקום ההוא נהרגה באותו בוקר בדרך לאילת".

שתי בנות מבתים חרדיים נסעו עם אחד הערבים, שתיהן היו תחת השפעת סמים. אחת מהן נהרגה, השנייה נפצעה. "קיבלתי אגרוף לבטן, כי יומיים לפני כן בנצי אמר לי שזה פיקוח נפש וכך היה. הלכתי לניחום אבלים בבית של האמא ומצאתי את עצמי מסיע אחת מהבנות למקום מסתור כי הערבים חיפשו אותה. חצי שעה אחרי שעזבנו את המקום הגיעו לשם עבריינים ערבים לחפש אותה. הגענו לחומרים ועדויות ופרסמנו תחקיר גדול מאוד בנושא, ואז הבנתי מהו כוחו של תחקיר: בנות שהיו מעורבות בסיפור קיבלו טיפול וחלקן שיקמו את חייהן. העסק שהיה מאורה של סמים ואלימות מינית נסגר".

תחקיר נוסף שלו, תחת הכותרת "מעורבבים", התפרסם בזמנו ב'בשבע'. "בעזרת מישהי שסייענו לה בעבר לצאת מקשר עם עבריין ערבי ממזרח ירושלים נכנסתי לקבוצת פייסבוק סודית בשם 'מעורבבים'. התמונה בפרופיל של הקבוצה הייתה של שתי תעודות זהות, ישראלית וערבית, וטבעות נישואין. היו בקבוצה כאלפיים בנות יהודיות, חלקן חיילות, וערבים שחלקם מחבלים ועבריינים. אספנו משם מידע רב והעברנו לרשויות. היה לי חשוב שזה יתפרסם ב'בשבע' כדי שתהיה מודעות לנושא בציבור הדתי. ילדות בנות 12 ו־13 נופלות לידיהם של כל מיני ציידים ברשתות החברתיות". בעקבות התחקיר קבוצות רבות נסגרו, התבצעו מעצרים והמודעות לנושא גברה.

איך אתה בונה תחקיר?

"יש מקורות אנושיים שפונים, זה יכול להיות נהג אוטובוס שיספר מה קורה בחברה עם איזשהו נהג ערבי או אחות במרכז רפואי שתספר על רופא ערבי מסית. יש מעקב ברשתות החברתיות או חיפושים ברשתות וכלים שונים שאנחנו מפעילים, וכמובן מתודולוגיות מחקר שמוכיחות את עצמן".

אתה מבין ערבית?

"אני עדיין לומד ערבית, אבל עשיתי המון תחקירים על החברה הערבית בלי לדעת אות בערבית. פעם אחת פנה אליי אדם שהזמין ממני מחקר בנושא תפיסת הערבים לגבי חיילות בצה"ל. הוא ניסה להביא מידע בעזרת ערביסטים אבל הם לא הצליחו למצוא מידע על הנושא. אמרתי לו שאני לא יודע מילה בערבית אבל אנסה, והבאתי ערמות של חומר. בניתי מתודולוגיות מחקר ומצאתי חומר. צריך לדעת איך ואיפה לחפש".

"הודעתי לראשי מועצות שיש מלחמה"

בשבע וחצי בבוקר שמחת תורה קיבל גרונר טלפון מחבר מיצהר. "הלכנו לישון בשלוש לפנות בוקר אחרי הריקודים של שמחת תורה. התעוררתי מהטלפון וחשבתי שיש פיגוע. במקביל שמעתי הדי פיצוצים מכל האזור. הוא שלח לי תמונה של טנדר מחבלים בשדרות, ולקח לי בדיוק שנייה להבין שאנחנו במלחמה".

איך הבנת שפרצה מלחמה?

"כי הרבה זמן היה ברור שאירוע כזה הולך לקרות, ושאם הוא יקרה – תפרוץ מלחמה", הוא אומר. "הערבים מדברים על זה כל הזמן ואנחנו מסרבים להקשיב. מיד התחלתי להרים טלפונים לראשי מועצות ביהודה ושומרון מתוך הבנה שהמלחמה יכולה להגיע אלינו במהירות. התקשרתי ליוסי דגן, ראש מועצת שומרון, ואמרתי לו: "יוסי, יש מלחמה, תתחבר". הוא לא ידע כלום. התקשרתי גם לאליהו ליבמן, ראש מועצת קריית ארבע, ואמרתי לו שפרצה מלחמה. גם הוא עדיין לא ידע כלום. שנינו לא שיערנו שכמה שעות אחר כך בנו אליקים ייחטף לעזה. דיברתי גם עם הרב שמואל אליהו ועדכנתי את הרב בזמן אמת במידע שאנחנו רואים על זקנות שנחטפות לעזה. כתוצאה מזה לשכת הרב הוציאה הודעת תפוצה לכ־20 אלף איש ולתקשורת, ואני מקווה שניצלו בזכות זה חיים ועוד אנשים הבינו שיש מלחמה וקפצו לדרום".

איך אתה מסביר את רצף המחדלים של השבעה באוקטובר?

"למערכת הביטחון יש תפיסות עולם פרוגרסיביות, וכשאתה חי בעולם ערכים מערבי פרוגרסיבי קשה מאוד להבין עולם ערכים דתי". הוא מזכיר את אחד הסרטונים באחד מקיבוצי העוטף שבו רואים מחבל שנפגע מכדורים, נופל, ורגע לפני שהוא מת הוא מספיק להגיד את מילות השהאדה. "הוא מוכן למות בשביל הדת ואנשים בצמרת הביטחונית והמדינית לא באמת מבינים את זה. לכן הם בטוחים שאם הם רק יביאו עוד מזוודת דולרים או ימסרו עוד שטח הכול יהיה בסדר. חמאס אומר כל הזמן את מה שהוא מתכוון לעשות, צריך רק להקשיב ולהאמין להם. אנשי הצמרת הביטחונית עצמו את העיניים ויצרו מנגנון השמדה עצמית למדינת ישראל".

לפני השבעה באוקטובר פורסמה בקול היהודי סדרה של פודקאסטים שנקראת "ההפיכה הצבאית". "בין השאר חשפנו שם תיאוריות מטורללות שנכנסו לצבא לאורך שנים וגרמו לסבבי הלחימה בעזה ולתלות באמריקאים ובנשק המדויק שלהם. כשאתה תלוי בהם, אתה צריך לעשות מה שהם אומרים".

לדבריו, המקור לתפיסות הפרוגרסיביות הוא הכחשת היהדות, שנאה עצמית והשפעות זרות. "קרנות אירופיות שופכות פה מיליארדים שמעצבים את המדינה באמצעות תפיסות שאומרות שהיהדות זה רע והמתנחלים הם אויב, ושצה"ל חייב לרסן את עצמו. ארגוני פמיניזם רדיקלי נכנסו לצה"ל וניסו להפוך אותו מצבא לוחם לצבא אנטי־מיליטריסטי, צבא שאחרי טבח מזעזע שולח את החיילים שלו למחוק גרפיטי בעזה. דובר צה"ל, במקום לדבר על פעולות לחימה, ידבר על החיילת הטרנסג'נדרית הראשונה בצה"ל".

גרונר מביא דוגמה נוספת: "אחת החשיפות הכי גדולות שלנו הייתה בנוגע לעוזרת האסלאמיסטית של חבר הכנסת רם בן ברק. היא עברה קורס שבו הרצו בהר הבית גדולי המסיתים נגד ישראל, צילמה איתם סלפי והעלתה לרשת. אותה עוזרת עבדה בכנסת ונכחה בדיוני ועדת החוץ והביטחון כשבן ברק היה יושב הראש שלה".

מה בן ברק השיב כשפניתם אליו?

"הוא טען שהיא לא ידעה שהמרצים בקורס הם בעלי תפיסה כל כך קיצונית ושהיא לא נכחה בדיונים בעלי רגישות ביטחונית. שתי הטענות מופרכות: אחד מהמרצים בקורס היה עכרימה סברי, המופתי לשעבר של ירושלים ומסית טרור מהבכירים בעולם המוסלמי. הוא נואם בוועידת יום אל־קודס האיראני יחד עם הנייה ונסראללה. אין ערבי שלא יודע מי הוא. מרצה נוסף היה נג'אח בכיראת, בכיר בוואקף ובחמאס ירושלים. בנוגע לטענה שהיא לא נכחה בדיונים רגישים, אני יודע בוודאות שזה לא נכון. היא השתתפה גם בדיונים בנוגע לפעילות של המוסד באיראן. איך בן ברק, שהיה משנה לראש המוסד, לא מבין מה זה האחים המוסלמים ומכניס אותה לוועדת החוץ והביטחון בלי למצמץ? בן ברק גם טען שנוער הגבעות יותר מסוכן מאיראן. אלה אנשים שלא מבינים את המציאות".

האובססיה של האלוף פוקס

אתה חושב שאחרי השבעה באוקטובר משהו השתנה בתפיסה של בכירים בצבא בנוגע לאנשי יהודה ושומרון?

"בשבוע שעבר ישבו רבנים מבכירי הציונות הדתית עם אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס ואנשי המחלקה היהודית בשב"כ, שהסבירו להם בין השאר שחמ"ל המודיעין שלנו ביצהר, שמאז תחילת המלחמה מספק מידע לכוחות הביטחון, הוא חמ"ל בעייתי, ושאנשי התיישבות כמו אלישע ירד הם בעייתיים. זה מראה שהם בכלל לא מבינים מה קורה פה. גם השם שלי עלה במהלך המלחמה אצל דרגים בכירים מאוד כמי שלטענתם מתסיס את יהודה ושומרון, וזה במקביל לכך שקצינים בכירים ממערכות הביטחון השונות נמצאים איתי בקשר יומיומי לקבלת מידע קריטי. מבחינתם, התחקירים שלנו שחושפים את כוונות הערבים ומסבירים מי זו הרשות הפלשתינית הם גורם מתסיס. למדינת ישראל חשוב מאוד שהרשות הפלשתינית תהיה מאותרגת כי האמריקאים רוצים מדינה פלשתינית, למרות שעשרות רבות מאנשיה הרשמיים של הרשות נהרגו בקרבות עם כוחותינו ומאות רבות מהם נלחמים בצה"ל ברחובות. אף אחד לא מדבר על זה וצמרת צה"ל מכחישה את זה. בנושא הזה לא השתנה כלום בתפיסות מערכת הביטחון".

השב"כ פועל נגדכם?

"ברור. למה אריאל דנינו, שישב לצידי מתחילת המלחמה ואסף מידע מרשתות ערביות, נמצא במעצר מנהלי? אני יכול להגיד לך שכשאריאל דנינו נעצר, פנו אליי גורמי מודיעין ושאלו אותי למה הפסיק להגיע אליהם מידע מאיתנו. אמרתי להם שזה בגלל שאריאל נעצר והם היו בהלם. הדרג הטקטי מקבל מאיתנו מידע, אבל בדרג האסטרטגי נאחזים בקונספציה".

הוא מספר על פגישה שהייתה לו עם גורם בכיר מאוד בפיקוד המרכז. "אמרתי לו שהרשות משלמת כסף לכל מי שיושב בכלא הישראלי על זריקות אבנים והוא אמר לי שזה לא נכון. יש חוק בנוגע למשכורות מחבלים שחוקק בכנסת, ופה יושב בכיר מאוד בפיקוד המרכז ומכחיש את זה, כשהוא זה שאמור לטפל בזריקות האבנים".

הוא לא יודע או שהוא משקר?

"אני לא יודע מה חמור יותר", הוא נאנח, "עובדה שהמדיניות בשטח היא של פתיחת מחסומים לערבים ומעצרים של יהודים. מערכות שלמות כמו המל"ל וה־INSS, מרגע ששמעו על הטבח בדרום עסוקות ביום שאחרי: הקמת מדינה פלשתינית. הם עובדים יד ביד עם האמריקאים, וכך נוצר קמפיין אלימות המתנחלים שממומן על ידי ארגונים זרים וארגוני שמאל. הם מנסים להראות לעולם שיש אלימות של המתנחלים ושישראל תומכת בזה ומאפשרת את זה".

יש שר במשרד הביטחון שמייצג את הציונות הדתית. למה קולו לא נשמע?

"סמוטריץ' מנסה לאתגר את החשיבה של המערכת. הרבה פעמים הוא מחליט בנושא מסוים והאלוף פוקס פועל הפוך". הוא טוען שבצלאל סמוטריץ' עשה צעד חשוב במכתב שפרסם כחודשיים לפני המלחמה: "הוא כתב שישיבות הקבינט הפכו לישיבות שבהן מערכת הביטחון מציגה עמדה אחת כתובה מראש, וגם ההחלטות כתובות מראש. סמוטריץ' טען שאין לשרים שום ערך בקבינט. הוא פרסם את זה, זעק והתריע על כך שבמערכת הביטחון יש תפיסה מקובעת ויהירה".

ביום שני השבוע הורה האלוף פוקס על הרס בתי יהודים סמוך לעשהאל בדרום הר חברון. "האירוע של ההרס בעשהאל נעשה בניגוד לעמדת השר סמוטריץ', שהורה לא להרוס. האלוף הורה על ההרס ואף הגדיר אותו כצורך ביטחוני. זה מעיד כאלף עדים על ההתנכלות של פוקס להתיישבות", אומר גרונר. "זה כבר לא נוער הגבעות אלא אובססיה נגד ההתיישבות, עמדות שמאל מובהקות של האלוף ושימוש ציני שלו באמצעים הביטחוניים נגד ההתיישבות. ראינו איך הוא הרס בתים בעמונה ביום שבו נהרג חייל בן עפרה. אם הגענו למצב שאפילו מזכירות עפרה ה'ממלכתית' יוצאת נגד פוקס, זה אומר הכול".

אבל לצד המחמאות, יש לו על השר סמוטריץ' גם ביקורת, שנוגעת בעיקר לתמיכה שלו בעסקת החטופים. "בנושא הזה הוא פספס בענק ומיד קיבלנו לזה הוכחה", הוא אומר ומכוון לפיגוע שאירע בירושלים בשבוע שעבר. "כשראינו בקול היהודי את שמות המחבלים שאמורים להשתחרר, כתבנו וזעקנו לכל מי שיכולנו שהעסקה הזאת נועדה להבעיר את ירושלים. שחררו חוליות שזרקו בשנתיים האחרונות בקבוקי תבערה על בתים במזרח ירושלים ונתפסו. את כל העבודה הזאת זורקים לפח ומשחררים אותם חזרה הביתה והם חוזרים כמנצחים. שחררו גם את נשות המורביטאת, שהן בכירות חמאס ומגדולות המסיתים בירושלים. המעצר שלהן בתחילת המלחמה היה מעצר היסטורי והן חזרו לשטח כמנצחות".

אחרי רצח האחים פלאי בירושלים, פנו שרים לקול היהודי וביקשו מהם להכין רשימה של המסיתים הגדולים בירושלים שצריך לעצור. "הכנו להם רשימה של 30 מסיתים. כחצי מהם נעצרו עם כתבי אישום ועכשיו משחררים חלק מהרשימה הזאת, וביניהם נשות המורביטאת".

גרונר מסביר שהערבים מכנים את המלחמה הזאת בשם "מבול אל־אקצה": "את מה שהם מבינים, אנחנו לא מבינים. מבחינתם זו מלחמה על המקדש ועל הגאולה. זה אירוע מכונן".

שיתוף פעולה עם עמית סגל

אתה מרגיש ש'הקול היהודי' מצליח לשנות את מפת התקשורת בישראל?

"מצבנו בתקשורת היום טוב לאין ערוך ממה שהיה בזמן הגירוש", הוא אומר. "עכשיו יש את ערוץ 14. לא מזמן, כשראיתי אחת מתוכניות הפטריוטים, היו לי דמעות בעיניים".

למה?

"כי שנים אתה זועק במדבר ואף אחד לא מקשיב, ופתאום יושב אחד כמו ינון מגל או יותם זמרי, והוא לא נגד עם ישראל, הוא שמח כשהחיילים מנצחים ומגן על יהודים. אתה מוצא את עצמך מתרגש מזה שיש פה אנשי תקשורת שלא שונאים אותך, שהם בריאים בתפיסת העולם שלהם".

גרונר משתף פעולה עם בכירי אנשי התקשורת בישראל, שמכירים בערך החשיפות שלו. "יש לנו תחקירים בנושאים שונים. למשל, בנושא רווחה היה לנו שיתוף פעולה עם קרן נויבך, שבו חשפנו שמנהלת של הוסטל לנערות בסיכון הכניסה להוסטל צעירים בדואים כדי ללמד את הבנות קשרי זוגיות. התחקיר הביא לפיטוריה".

גם עם העיתונאי עמית סגל הוא משתף פעולה לא מעט, כמו בסיפור הריסת הפיצרייה בחווארה. "בעל הפיצרייה הוא מישהו שאני עוקב אחריו כבר הרבה זמן, כי בעבר הוא פצע קשה יהודי. ראיתי שהוא פרסם פלאייר לפיצרייה שלו עם תמונה של קשישה חטופה. שלחתי את זה לעמית סגל והוא פרסם את הסיפור, ופניתי להמון גורמים במערכת. זה היה ממש מבצע שנמשך ארבע שעות, עד הריסת המקום על ידי צה"ל. הנזק שנגרם לבעלי הפיצרייה לטענתם היה בהיקף של מיליון שקלים, הבעלים נעצרו עד תום ההליכים והמקום נהרס לגמרי. זה שינה את האווירה ביהודה שומרון, ואת ההשקפה של התושבים ובעיקר של הצבא, שראה שאפשר לעשות דברים אחרת".

גרונר ו'הקול היהודי' חושפים גם פעולות טרור של ערבים ישראלים. כזה למשל הוא התחקיר על ארגון בשם חיראק אל־פחמאווי, שפועל באום אל־פחם. "זה ארגון של צעירי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שאנחנו עוקבים אחריו כמה שנים", הוא אומר. "הארגון היה אחראי לחלק גדול מהפרעות בשומר החומות. בעקבות החשיפות שלנו הייתה דרישה להוציא אותם מחוץ לחוק וזה לא קרה. עכשיו הם היו הראשונים לקפוץ ולעשות הפגנות, ואז חשפנו את האימונים שלהם בחודשים האחרונים: אימוני פיינטבול, אימונים בחולות, זחילות. אתה רואה את הסרטונים ואתה בטוח שזה צולם בעזה, אבל זה כולל אימונים סביב קיבוץ מגידו עם טרקטורונים וסוסים".

בתמונת הפרופיל שלו נראה מאמן הכוחות של הארגון עם מדים טקטיים בהר הבית. מנהיג הארגון מוחמד עלי טאהר ג'בארין פרסם סמוך לפרוץ המלחמה תמונה שלו ושל חבריו על סוסים וטרקטורונים ליד קיבוץ מגידו וכתב: "שדה הקרב מחכה למצביא האסלאמי". "אומנם נחשפנו לזה לפני הטבח וזה הסתדר לנו עם החלק שלהם במערכה הרב־זירתית, אבל חשבנו שאם נפרסם את זה יאשפזו אותנו", הוא מחייך. "מי יאמין לנו אם נגיד שהם רוצים לכבוש את קיבוץ מגידו? פתאום אחרי השבעה באוקטובר זה כבר לא נשמע מופרך". 'הקול היהודי' פרסם תחקיר נוסף על האימונים של הארגון והעביר דוחות מסודרים לכל מערכות הביטחון. "זה קיבל תפוצה אדירה. עצרו את ג'בארין באחת ההפגנות והוגש נגדו כתב אישום".

איך דברים כאלה מתרחשים מתחת לאף של מערכות הביטחון ללא טיפול?

"התפיסה של ראשי מערכות הביטחון מובילה למחדלים חמורים", מתמצת גרונר.

מחדל נוסף נחשף בתחקיר של 'הקול היהודי' בנוגע לעובדים ערבים שנמצאים בבסיסים הכי מסווגים של צה"ל. "בשבעה באוקטובר אנשי חמאס הגיעו עם מידע מדויק על בסיסים רגישים וסודיים מאוד, כולל בסיסי חיל האוויר. מכניסים לבסיסים הללו עובדים ערבים ולאף אחד לא נדלקת נורה אדומה. לא מזמן גילינו שאחד מפורעי שומר חומות, שהיה מעורב בשריפת תחנת משטרה, עבד בתחזוקת צוללות בבסיס חיל הים בחיפה. זה מעיד על חוסר הבנה מוחלט של הצבא".

התמונה ש'הקול היהודי' משרטט מפחידה ומאיימת: אנחנו מוקפים אויבים אכזריים וצמאי דם, והמערכות לא מגיבות. אתה אופטימי לגבי הניצחון של עם ישראל?

"העם עובר שינויים מהותיים והעם הוא בריא. הרב יצחק גינזבורג מסביר שנוצר פה אין מאוד גדול. לא הייתה מדינה בשבעה באוקטובר. לתוך הריק הזה צריך להכניס הרבה יש. אנחנו צריכים להביא דברים חדשים לגמרי, להכניס כמה שיותר תוכן חדש לעם ישראל ולחיים הציבוריים, גם מבחינת המחשבה הביטחונית והמדינית ובעיקר תוכן יהודי אמיתי שיצליח לגרש את החושך. אנחנו יהודים מאמינים בני מאמינים, ובעיקר ההתחזקות שלי היא ממה שאנחנו אומרים בשיר המעלות: 'שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב'. אנחנו במדבר, אין מים, אפשר להתייאש, אבל ברגע אחד בעזרת ה' יגיע שיטפון של גאולה".

***