על שלושה דברים עומד חג החנוכה – על האוכל, על הנרות ועל הילדים: ילדים, כי אם מצליחים להעסיק אותם שמונה ימים זה נס. נרות כדי לפרסם את הנס. ואוכל כי, ובכן, אף חג יהודי אינו שלם בלעדיו. הוא חגיגי, הוא משמח, והוא יכול להעביר קצת זמן בהכנה, באכילה ובעיקר בניקיון שאחריו. ומכיוון שבחודשיים האחרונים אני מבלה זמן רב עם הנכדים ולומד מחדש איך ילדים אוכלים, הם ואני שמחים להגיש לכם מבחר מתכונים לחג שכל ילד יודע להכין ומבוגרים כבר לא. מדובר במתכונים חלביים, כמובן, כיאה לחג החנוכה שבו נהוג לאכול מאכלי חלב לזכר הנס שאירע לנו, לאור העובדה שגם את המלחמות שלנו אנחנו עושים באופן חלבי לגמרי.
נסו ותיהנו. בתיאבון.
פשטידת כל מיני
המאכל המאפיין את חנוכה הוא דווקא לא סופגניות, לא לביבות, אפילו לא מטבעות שוקולד. בארוחה חלבית חגיגית תמיד יהיו פשטידות (קישים בלעז), שאותן מכינה בעלת הבית עם הרבה שמנת, גבינה וכוויות מהתנור. אבל האמת היא, במחילה מבעלת הבית, שכל ילד יודע להכין פשטידה.
המצרכים: מה שבא לכם.
אופן ההכנה: מניחים הכול בצלחת של הילד, או הילדה, והיא כבר תערבב את זה לעיסה חמה ודביקה, יודעים אתם לכבוד מי, יודעים אתם לכבוד מה. זו, אגב, הסיבה שלמאכל הזה קוראים פשטידה, על שם מה שנשאר בצלחת לאחר שהילדה פשטה ידה. לאחר מכן היא מיידה מידה את הפשטידה, לכן בלעז קוראים לה קיש – על שם הקישטה שהילדה עושה לצלחת, כדי שגם הרצפה תזכה לטעום מהקיש־קוש.
מרק
מרק הוא המקבילה המהבילה של הפשטידה, ושום ארוחה חורפית אינה שלמה בלעדיו. זה אולי יפתיע אתכם, אבל גם ילדים אוהבים מרק, זך ומימי ככל האפשר כדי שיהיה כמה שיותר מקום לקרוטונים.
המצרכים: מרק, שקדי מרק, קרוטונים, עוד קרוטונים, עוד המון קרוטונים, קורט אגוז מוסקט, גבינה צהובה מגוררת.
אופן ההכנה: יוצקים את המרק לקערה ומוסיפים שקדי מרק. אין צורך לשים הרבה, הילד כבר ישפוך לבדו את כל השקית. גם של הקרוטונים. מוסיפים את הגבינה הצהובה, בשום פנים ואופן לא להוסיף את האגוז כי ילדים לא סובלים מוס, מוסקט ומשחקי מילים אידיוטיים. המהדרין אומרים בשלב הזה לילד: "די, מספיק עם השקדים! אתה לא תאכל את כל זה!" ועל כן עונה הילד: "אני כן", ואכן אוכל את כל השקדים והקרוטונים חוץ מאלה שלא. את המרק עצמו הוא שופך, אבל רק אחרי שהוא מתקרר.
פסטה
פחמימה מעולה בכל ארוחה חלבית עם תוספות עשירות כגון בזיליקום מפנק, רוטב עגבניות עשיר ושמנת מוקרמת, בתנאי שאף אחד מהם לא מגיע אל הילדים, כי אחרת פספסת את כל העניין של הפסטה. מדובר במאכל משביע, מזין וכשר לחנוכה, מכיוון שהוא מגיע מהמטבח האיטלקי ולא קשור בשום צורה ליוונים ולאנטיוכוס. אומנם גם עם הרומאים יש לנו חשבון פתוח, וזו כנראה הסיבה שאסור לאכול פסטה בתשעה באב. בכל אופן בחנוכה זה בסדר, ובכל מקרה אנחנו מדברים פה על ילדים שעדיין לא הגיעו לגיל חינוך ולא מבינים את ההשלכות, לכן הם משליכים את הצלחת אל קרקע המציאות כדי לבדוק את גבולות כוח המשיכה.
המצרכים: פסטה, קטשופ.
אופן ההכנה: מבשלים פסטה, שמים בצלחת של הילד, מוסיפים קטשופ. מיותר לציין שאסור בתכלית האיסור שהקטשופ ייגע בפסטה, אחרת זה מטריף את הארוחה וגם את דעתו של הילד.
חומוס
מאכל בריא ביותר המסמל את השתלבותנו מחדש במרחב המזרח־תיכוני לאחר יותר מדי שנים בגלות הבורשט והקרטושקעס. ההכנה דורשת קצת השקעה, אבל התוצאה שווה כל רגע.
המצרכים: חומוס, מים, מלח, נעליים.
אופן ההכנה: משרים חומוס למשך הלילה במים עם מלח, או פותחים קופסת שימורים (למנהג האשכנזים). מניחים את גרגירי החומוס בצלחת של הילד ומחכים שהוא יהפוך אותה על פיה. לאחר שהגרגירים העגולים מתפזרים על הרצפה מחכים שכל בני הבית והאורחים יטחנו אותם היטב עם הנעליים, מתבלים לפי הטעם ומגישים קר. בתיאבון.
אבוקדו
צמח אקזוטי שלא סגור על עצמו אם הוא פרי או ירק, אבל מושלם בסלט, בממרח או במטבל. אם במקרה הצלחתם לתפוס את הרגע שבו הוא כבר לא קשה אבל עדיין לא רקוב לגמרי. בכל אופן, האבוקדו מככב בשיר החנוכה לילדים "אבי הדליק נרות לי ושמש לו אבוקדו", והוא גם עשיר בוויטמינים ושומנים בריאים, מה שאומר שאף ילד לא מוכן לגעת בו אף פעם. זאת אומרת כן לגעת, אבל בשום פנים ואופן לא לאכול.
המצרכים: אבוקדו, סבלנות.
אופן ההכנה: לוקחים את האבוקדו, מקלפים אותו בסבלנות. אפשר גם במקלף. זורקים לפח את הקליפה וחצי מהפרי שנדבק אליה, את השאר מניחים בצלחת של הילד ומאיימים עליו שהוא לא קם לשום מקום עד שהוא גומר לפחות חצי. כשהאבוקדו נהיה שחור זה סימן שהילד ניצח והגיע הזמן להיכנע. זה הזמן לקחת שפכטל ולגרד את שאריות האבוקדו מהרצפה, מהקירות ומהפנים של הילד. אומרים שלאבוקדו יש סגולות קוסמטיות מופלאות וזה כנראה נכון, עובדה שאף פעם לא ראיתי ילד עם קמטים.
סוגבניות
לא מדובר בשיבוש חביב של המילה סופגניות, אלא במאכל בפני עצמו שכולם יכולים להכין, אבל ילדים עושים את זה טוב יותר.
המצרכים: סופגניות שקניתם במאפייה הסמוכה לביתכם במחיר עממי של חמישה עד חמשת אלפים שקלים ליחידה.
אופן ההכנה: מוציאים את הסופגניות מהקופסה ומחכים שהן יהיו קרות לגמרי. מחממים במיקרו עד שיתקשו. מגישים לילדים על צלחת, הם מעיפים אותה בקשת (מכאן הביטוי "צלחת מעופפת") ומכרסמים את הסוגבנייה רק מהצד של הריבה. את שאר הבצק הם מרככים באמצעות רוק, מכווצ'צ'ים לכדור שומני קטן ומניחים על השולחן עד שמגיע פסח או עד שבאות נמלים. בילוי משובב נפש. הולך גם עם קרמבו.
אלפחורס
היתרון הבלתי מעורער של ארוחה חלבית הוא כמובן אפשרויות הקינוח הבלתי מוגבלות. אנחנו ממליצים על אלפחורס, העוגיות הארגנטינאיות שגם יש בהן ריבת חלב, גם יש בהן את האריסטוקרטיות המתנשאת שאין לסופגניות, וגם אין סיכוי שהילדים יגמרו לנו אותן כי מה להם ולקינוחים טעימים. גם ככה הם סתומים מסוגבניות וממטבעות שוקולד ועושים מאמץ עילאי להתמודד עם סוכריות הגומי בגבורה שלא נראתה פה מאז שהחשמונאים טיהרו את בית המקדש והורישו לנו חג מלא קלוריות.
המצרכים: יותר מדי.
אופן ההכנה: עושים תחרות מי מהילדים מצליח להגיד אלפחורס בלי לטעות. המנצח מקבל ביסקוויט.
חנוכה שמח ובהצלחה עם המתכונים, רק תיזהרו לא לאכול אותם מעודף מתיקות. את הילדים, אני מתכוון.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***