הכספים הקואליציוניים, צמד המילים הזה הפך במהרה בשיח התקשורתי לשם קוד לשחיתות שמקורה במניעים סקטוריאליים משל היה זה דיל שנרקם במחשכים. בעוד שהחברה הישראלית התעוררה באופן מעורר השתאות מהאירועים הטראומטיים של השבעה באוקטובר ומפגינה רוח אחדות וההתנדבות חוצה מגזרים ואוכלוסיות, חלק מנבחרי הציבור נחושים להמשיך ולתקוע טריז היכן שרק אפשר, ודבריהם על אתגר האחדות הלאומית אינם אלא מס שפתיים.
כמו כל קמפיין מוצלח, גם קמפיין הכספים הקואליציוניים לא צריך מסרים מורכבים ושיטות פעולה מתוחכמות אלא הדהוד חוזר של שני אלמנטים עיקריים: מסר פשוט וקליט וחזרתיות. רעש מכונות המלחמה בחזית התחלף ברעש מכונת הסתה משומנת שכותרתו: תפסיקו לאטום את הלב לזעקות האזרחים ותחזירו את הכסף שלקחתם על חשבון המאמץ המלחמתי.
אלא שכשמנקים את הרעשים וצוללים לפרטים כדי ללמוד מעט את הסוגיה ולהביט בנתונים נגלה לפנינו מקרה קלאסי של מהומה על לא מאומה. הרושם שעולה מהדיווחים בתקשורת ומההתבטאויות של גורמים באופוזיציה הוא שאם הממשלה הייתה מקצצת באופן מיידי את כל הכספים הקואליציוניים ומקצה את מלוא הסכום לטובת הוצאות המלחמה, המהלך היה נותן בוסט כלכלי שיתרום למאמץ הצבאי והאזרחי. אך למרות ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' כבר ביצע קיצוץ אגרסיבי של חלק ניכר מהכספים הקואליציוניים, הסכום שזמין להסתה בתקציב 2023 הוא פחות מארבעה אחוזים מהסכום הדרוש על פי ההערכות לצורכי המלחמה, שנאמדים בעשרות מיליארדים.
נדמה שגם אם יוכיחו באותות ובמופתים כי הפניית הכספים הקואליציוניים ליעדיהם המקוריים לא תפגע במאמץ המלחמתי מבחינה מספרית, הרי שהרכבת כבר יצאה מהתחנה, ויש גבול ליכולת של סמוטריץ', שמושקע באירוע כלכלי חסר תקדים, לעמוד בפרץ כנגד הצונאמי התקשורתי והפוליטי שהוא סופג. מתיחת ביקורת על מדיניות שר האוצר, בשגרה ובחירום כאחד, היא כמובן לגיטימית, אלא שהיא צריכה להיות עניינית ולא אוטומטית מפוזיציה.
אחד המשרדים שחטף כמות מוגברת של ארס בעקבות קמפיין הכספים הקואליציוניים הוא משרד המשימות הלאומיות בראשות השרה אורית סטרוק. עיקר התקציב של המשרד מיועד לשלוש מטרות: השירות הלאומי, הגרעינים המשימתיים והמכינות הקדם־צבאיות כולן. מספיק לבקר בבתי המלון שבהם משתכנים מפוני יישובי עוטף עזה כדי ללמוד, ולו במעט, על העשייה של בני ובנות השירות הלאומי שנמצאות בחזית המערכה האזרחית בעורף. כבר שמונה שבועות שהן תורמות מסביב לשעון לחיזוק החוסן הלאומי בשורה של יוזמות התנדבותיות בכל אתר ואתר, בבתי המלון, במערכת החינוך, במתנ"סים ובמועדוניות, מחזקות ומעניקות חום אהבה ותורמות לחוסן החברתי.
השירות הלאומי כשמו כן הוא – שירות לטובת הכלל, ואין זה משנה לאיזה מגזר או אזור גאוגרפי. בנות השירות נושאות את הדגל של ההתנדבות האזרחית והלאומית שלנו. הן עמלות הרחק מאור הזרקורים, כמעט מובנות מאליהן – אך הן שם, תמיד, וביתר שאת בימים אלה כששמירת השגרה בעורף היא החמצן שמעניק אורך נשימה לחיילינו בחזית.
כדי לסבר את אוזני המבקרים של סוגיית הכספים הקואליציוניים, אתן דוגמה שאין מוחשית ואקטואלית ממנה בימים אלה לחיזוק החוסן הלאומי. השבוע צוין בכל בתי הספר בארץ יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה, מאירועי השיא השנתיים של ארגון 'זהות'. בנות השירות מובילות את היום הזה במסירות רבה באמצעות מערכים חינוכיים, ביקורים בבתי הלוחם, שיחות עם פצועים וטקסים ייחודיים בבתי הספר וברשויות המקומיות.
בשעה שכוחות צה"ל לוחמים בחזית, מערך השירות הלאומי פועל במקומות שבהם החברה הישראלית זקוקה כעת לכוח אדם זמין ואיכותי. אם הארגונים הללו יקרסו, החברה הישראלית רק תיפגע בעיצומה של המלחמה. חוסנה של חברה לא נולד יש מאין. הוא טמון בהעמקת שורשים, בשאלות על הזהות שלנו, מהי ההיסטוריה והמורשת שלנו ומאיזה עבר אנחנו יונקים את הכוח להמשיך קדימה. כן, נמצאת שם גם רוח ישראלית יהודית רחמנא ליצלן. התפילות המשותפות של החיילים בשטחי הכינוס ואיגרות המפקדים שפסוקי התנ"ך שזורות בהן אינן מגיעות מחלל ריק. כל אלה מבטאים חיבור אותנטי ושורשי למעיינות הזהות שלנו והתשובה לשם מה אנחנו נלחמים.
מערך השירות הלאומי, כמו גופים נוספים שכלולים בתמיכות הכספים הקואליציוניים, הוא כמו ארגז תחמושת לעורף. מדובר בתקציבים שבמשך שנים עוברים באותה המתכונת, גם בממשלה הקודמת. עצירת המימון בשלב הקריטי הזה תעמיד אותם בפני שוקת שבורה ועלולה להביא לפגיעה אנושה בבת אחת בשעת מלחמה.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון 'זהות' – איגוד המרכזים לזהות יהודית
***