למה?
"למה? למה ככה בתוך ים הערבים? למה אצבע בעין? למה לעשות דווקא? ואיך אפשר להגן על התיישבות יהודית כזאת בתוך ים של שנאה ערבית? אולי די עם המשיחיות התלושה הזאת?"
כה אמרו תומכי הקמת מדינת ישראל באוגנדה.
ביחד ננצח
בא לי להחליף את הסלוגן שתפס במשהו דומה, שבמקום תקווה מציב עובדה, ובמקום משהו שכוחו יפה רק למלחמה - סיסמה שנכונה עכשיו וגם אחר כך. הנה, אולי ככה: הביחד מנצח.
חלשים ביד גיבורים
לאחרונה מתחדד שיש נס גדול יותר מ"מסרת גיבורים ביד חלשים" והוא "מסרת חלשים ביד גיבורים". כן, מופרך ככל שיישמע, כשעם ישראל החלש עומד כדוד מול גוליית הענק, יותר פשוט לו לנצח, גם העולם איכשהו יכול להבין. אבל הנס הכי גדול הוא כשהגיבורים מנצחים את החלשים, לא בגלל סכנה קיומית ולא בגלל גזרות שמד או טבח – אלא בגלל שהרע הוא רע ואת הרע צריך לנצח, ולכל הפחות לא לתת לו דריסת רגל בארץ הטובה. וכשהגיבור הטוב אינו מכריע את החלש הרע כי מה פתאום להילחם בו סתם כך, הרעים כבר יסדרו לו מלחמת אין ברירה.
עשרה כללים ל"יום שאחרי"
1. את היום שאחרי צריך לנהל ביום שאחרי, לא יום אחד קודם.
2. היום שאחרי עלול להיראות בדיוק כמו היום שלפני אם לא נחזור שוב ושוב על התודעה הפשוטה שאנחנו אחים שחולקים זה על זה אבל אנחנו יחד, ובביחד הזה הכול תלוי.
3. ביום שאחרי כל צד צריך לדרוש התפכחות מעצמו. אין כל תועלת בדרישת התפכחות מהצד השני. אי אפשר להכריח התפכחות, יש לרצות בה.
4. צריך ללמוד מיוסף הצדיק כיצד מנהלים את היום שאחרי: לא בוחשים בעבר, בהטלת אשמה ובנקמנות, מסתכלים קדימה.
5. בוודאי צריך לחקור מחדלים, ואכן ייתכן שיש נושאים באשמה, אבל המטרה העיקרית היא הפקת לקחים בכל הגזרות: השלטונית, הצבאית, החברתית ובעיניי גם הרוחנית, ואין מדובר בחגיגת נקם ושמחה לאידו של מי שטעה.
6. הנחת עבודה חשובה שכדאי לכולנו לאמץ: יש הבדל עצום בין טעות, נוראה ככל שתהיה, ובין זדון. צריך לברר את הדברים מתוך הבנה שכל מי שמעורב בכשל בוודאי רצה טוב לעמו ולמדינתו, גם אם טעה טעות נוראה, אף אם חלק מהטעויות נבעו מחולשה או חלילה מיוהרה. מדובר באנשים שהקדישו את חייהם למען המדינה וביטחונה. הדין הקשה כבר ניחת עלינו. יש לטפל בטועים במידת הרחמים ואת מיטב האנרגיה להשקיע בהפקת לקחים.
7. האחריות איננה מוטלת רק על גופים שלטוניים וצבאיים, אפילו לא רק על נבחרי ציבור. לגופים משפטיים, עמותות חברתיות וגופי תקשורת יש תפקיד חשוב בעיצובה של המדינה, וכדי שהיום שאחרי יכין אותנו לבאות כראוי, כדאי שכל הגופים הללו יעברו תהליך עמוק של חשיבה והפקת לקחים.
8. ועדת חקירה לא יכולה להיות מורכבת רק משופטים או משופטים בדימוס, חייבים להיות בה נציגי ציבור מגוונים שבאמת מייצגים את קשת הדעות הרחבה בארץ על מנת שמסקנותיה יתקבלו על כולם ויופקו הלקחים.
9. המלחמה ממשיכה ביום שאחרי, גם האינטרסים של האויב. חיסול החמאס איננו סוף פסוק, ותפילתם של אויבים נוספים, בלבנון, באיראן, בטורקיה, ביהודה ושומרון ועוד, היא שהחמאסניקים יצליחו לרסק את המרקם המיוחד שלנו כאן. שנאת חינם ביום שאחרי היא אינטרס מובהק של האויבים הללו כהכנה לשלב הבא במלחמה.
10. ביום שאחרי יהיו כאן משפחות שכולות רבות, משפחות חטופים שהלוואי יחזרו כולם ומשפחות נעדרים שהלוואי ייוודע מה עלה בגורלם. תהיה כאן חברה מצולקת ממלחמה שהתחילה בטבח נוראי. זהו כר נרחב לחמלה, חיבוק וחסד, וזה גם חומר נפץ נפשי. יש להתהלך כאן ביום שאחרי בענווה, בזהירות ובחמלה ולאחות את הקרעים בסבלנות.
שם למלחמה
שמה של המלחמה מקבע את הנרטיב הלאומי הרבה אחרי היום שאחרי. כרגע זו מלחמה עם שם חלול, "חרבות ברזל", שום דבר שאפשר להנחיל לדורות הבאים. בהנחה שנסראללה יכבד את ההסכם הלא כתוב שמותר לו להרוג רק קצת יהודים ולא נשמיד אותו, יש להניח שיקראו למלחמה מלחמת עזה. עוד שם טכני גיאוגרפי שמצטרף למלחמת סיני, מלחמת לבנון ומלחמת לבנון השנייה. סתם שם. מישהו ניסה להדביק למלחמה הזאת את השם "משיב הרוח". זה באמת מתאים בגלל העיתוי והתהליך שמתרחש, אבל יש להודות שהשם הזה לא ממש תפס, אולי כי הוא דתי מדי. אז צריך במהירות למצוא שם. לי נראה שמלחמת האחדות זה השם המתאים, אבל אין לי מושג היכן מתכנסת ועדת השמות.
קצת פרסומות ונשוב
בטח שמתם לב שלאחרונה אף עסק לא מפרסם את עצמו כך סתם בשביל כסף, הכול מגויס למען המלחמה והעמידה האיתנה. מוכרים לך שתייה מתוקה כי הכי חשוב במלחמה להמתיק את המצב, אתרי יד שנייה אומרים לך לפרסם אצלם כי הכי ישראלי זה לקנות זה מזה, וכיסאות עם משענת כי במלחמה אפשר לסמוך רק על עצמנו. חברת החשמל לצד תושבי העוטף ואפילו נותנת להם חשמל בחינם מתחילת אוקטובר, לא משנה שמאז השביעי באוקטובר הם לא בבית, והבנקים בכלל כאן בשביל לממן את המשכנתא לעקורי המלחמה.
בהתחלה אמרתי לעצמי שאין גבול לציניות, איך הופכים מסחר לאידאולוגיה. אתם רוצים את הכסף שלי? תגידו את זה ישר ותנו לי להחליט. אחר כך אמרתי לעצמי שאולי אני כאן הציני, שאולי המלחמה גילתה את מה שפספסתי, שכסף ועושר וכלכלה שעובדת הם באמת תנאי למדינה חזקה. דמיינו לעצמכם ששתי נושאות המטוסים היו בבעלותנו, מה היינו עושים. ובכל מקרה, פרסום מוכר, ואם החברות הגדולות הבינו שמה שמוכר זה ערבות הדדית, אז כבר ניצחנו. לא?
אז מה הייתה השאלה?
תודה גדולה לעשרות רבות של אנשים שטרחו לענות על שאלתי מהשבוע שעבר, אבל כל התשובות הבהירו לי שאני לא באמת יודע לכתוב. לא שאלתי למה אירע הטבח, גם לא שאלתי איפה היה אלוקים בטבח או מה הוא רוצה מאיתנו. על כל אלה עניתם וקראתי בשקיקה. אבל אותי הטרידה שאלה אחרת.
לתגובות: liorangelman@gmail.com
***