"הם הרסו – אנחנו נבנה"

"בואנה, אתם קולטים שאני כבר חודש וחצי במילואים, והמדינה לא עשתה כלום כדי למצוא לי זוגיות? הפקרות, ביבי תתפטר", כך כתב בהומור אלון פרל בחשבון הטוויטר שלו.

פרל, עיתונאי ב'גלובס' וב'שביעי', מחפש את המיועדת גם בזמן מלחמה, כשהוא בשירות מילואים אינטנסיבי. "שבועיים אחרי שפרצה המלחמה התחלתי לשרת במילואים במשמרות לילה, בין 5 ל־6 ימים בשבוע, מה שאומר שהימים שלי הפוכים לגמרי. ערני בלילה ועייף מאוד ביום. זה משפיע על הרבה דברים, בין היתר על הדייטים", מספר פרל בכנות. "מאז שהתחילה המלחמה החיים שלי די נתקעו, אני לא בעבודה בגלל המילואים, גרתי לבד עד עכשיו וכרגע נאלצתי לחזור לבית של ההורים. החיים שלי בהולד". העצירה הכללית והמיקוד בצבא משפיעים גם על היכולת להיפגש. "בהקשר הפרקטי של זוגיות יש לי כרגע זמן מאוד מוגבל, ולכן אני אצטרך לקבוע מתי יהיה הדייט, כי הכול תלוי במשמרות. אם תוכל, יופי, ואם לא, לא יודע מה נעשה, אין פתרון".

פרל מחלק בין אדם שכבר נמצא בקשר תוך כדי מלחמה לבין התחלה של זוגיות, המצב שהוא נמצא בו. "להניע קשר מההתחלה זה יותר מורכב, בעיקר הקושי המנטלי. נכון שישנו כאמור הקושי הטכני, כי אין לי הרבה זמן להיפגש, אבל לדעתי הקושי המנטלי הוא העיקר, כי הראש שלי לא שם. יש סתירה כזו כי אין לי זמן וכוח לזה, מצד שני המלחמה יוצרת איזו בדידות כמעט קיומית, עם צורך שיהיה מישהו להיתמך בו, לדבר איתו ולשתף אותו. זה ממש ניגוד כזה בין מה שצריך לבין מה שאני יכול לאפשר לעצמי", הוא מסביר. "ובניגוד לשגרה שבה אתה יודע שאתה נכנס לדייטים בתוך מסגרת שגם אם אין משהו, אתה יכול לשאוף למשהו - המציאות של המלחמה ושבירת השגרה המטורפת הזאת מייצרות המון מחשבות. אתה לא נמצא במסגרת של דייטים, המוח שלך לא שם ולא מכוון לשם, וזה מתסכל מאוד. גם המחשבות על העתיד נתקעו".

לצאת לפגישות באפטר

פרל לא לבד. אלפי חיילים בסדיר ובמילואים בתקופת ההיכרויות נמצאים בחודשיים האחרונים במורכבות גדולה. "אני עוסק באבטחת שיירות בעזה. מדי ערב אנחנו נכנסים לעזה ועסוקים בפעולות נוספות שקורות במרחב הרצועה. בין לבין אני יוצא לפגישות", מספר אורי, לוחם מילואים בן 31. "לרוב הבחורה מגיעה לפה כמה שעות בערב, לכן הרבה פעמים יצא לנו יחסית מאוחר להיפגש, ובאפטר אחד ההישגים הנדרשים מבחינתי זה לצאת ולפגוש אותה". ביציאות אורי מתאמץ למצוא זמן למנוחה ולמפגש עם חברים ומשפחה לצד זמן חשוב לפגישות. "לו הייתי צריך לתעדף על חשבון המשפחה, היה אפשר לצאת והכול היה בגמישות. תמיד עשיתי מאמץ שישתלב לי עם חברים ומשפחה, היו לי אפטרים שפשוט יומיים נסעתי ממקום למקום. במידה מסוימת הייתי מוכן לוותר ויתורים, כמו לוותר על הנחת שבאפטר, אך לא נדרשתי לוויתורים קשים. כמובן לכול קדמו תכנונים ומחשבה מה אני יכול לעשות ב־48 שעות בצורה מקסימלית".

למה מלכתחילה אתה לא מחכה כמה חודשים לאחרי המלחמה?

"כבר יצרתי את הקשר לפני כן, ודיברנו על פגישה אחרי סוכות, אך קרה מה שקרה והמשכנו בהתכתבות, וברגע שדברים טיפה יותר התייצבו יכולתי למצוא שעות מתות ולהיפגש. הייתי כבר על הגל. דווקא בגלל שהיה ריבוי דברים כמו יציאה לחו"ל וחגים, לא רציתי להמשיך להמתין, כי זה יכול להגיע בקלות למצב שבו לפחות חצי שנה אני לא נפגש, ובפרט שלא יודעים מתי המלחמה תיגמר". מבחינת אורי ישנו רצון לעומק בקשר ולא רק לפגישות שמסתכמות בסיפורי צבא. "באופן טבעי עיקר הנושאים הם סביב החוויות שלי בצבא, אבל גם בזה אני מנסה להכניס עומק. אני מנסה לשתף בדברים שהרגשתי ומוצא את העומק והשיח בתוך מסגרת החיים הצבאית, למצוא את הנושאים שמעבר וגם לשמוע אותה".

החברים הנשואים, כך מתברר, לא מעט פעמים מסרבים לעמוד בצד ומנסים לסייע בכל דרך. עובדיה מחלב, מילואימניק נשוי בחטיבת בנימין בגדוד 43, מקדם פגישות למען חברים שלו. "היוזמה אצלנו בפלוגה התחילה ממני. פניתי לחבר'ה ביישוב בעלי, שם יושבת הפלוגה שלנו, והסברתי להם שיש לנו הרבה רווקים בפלוגה, ואשמח לדעת אם יש פה שדכניות. זרקתי הלאה את הרעיון, ולשמחתי הוא תפס תאוצה אדירה. כמה שדכניות מהיישוב התחברו ליוזמה, ואחר כך גם התחברו ליוזמה נוספת של נשות שלומית מהדרום, שהתפנו לבתי המלון וחיפשו יוזמה חיובית להתעסק בה. היו גם בנות מהחמ"ל בגדוד שהצטרפו למהלך. אגב, לא מעט מהשידוכים הם מאמא שלי, נחמה מחלב, שהיא שדכנית רצינית. הפעילות שלנו היא ללא פרסום, פשוט מפה לאוזן, וזה תפס חבל על הזמן. בזכות היוזמה הזאת כמה וכמה חבר'ה בפלוגה שלנו נמצאים כעת עמוק בדייטים".

ההצלחה הגיעה גם למקומות נוספים בצה"ל. "זה התחיל מהחבר'ה הרווקים שלנו בפלוגה והתפשט הלאה למקומות נוספים. היוזמה גם קשורה לסגולה היחידה שאולי מופיעה ברמב"ם, לפיה "וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה ויבנה לו בית נכון בישראל". איך אמרו השדכניות משלומית? "להקים בתים חדשים בישראל זו התשובה הניצחת לחמאס, הם רצו להחריב, אנחנו מקימים בתים בישראל".

מחלב מפרגן למ"פ יואל שילה, שמאפשר יציאות טובות לחבר'ה הרווקים, ומדגיש כי המלחמה היא דווקא זמן טוב לחבר'ה לשווק את עצמם. "יש משהו במילואים שאין אותו באזרחות. יש הרבה חבר'ה שבמילואים הם דמות אחרת, והרבה יותר כיף להם לשווק את עצמם ככה. לא רק בתמונות, גם באופי, בהווי. הם כמעט לא שולחים תמונות מהאזרחות, רק מהמילואים, כי חשוב להם לשווק את עצמם בצורה כזו של לוחמים שלוקחים חלק במאמץ המלחמתי. בזה הם מרגישים שהם מביאים את עצמם לביטוי בצורה הרבה יותר טובה".

ההיענות למיזם בקרב הרווקים, מדגיש מחלב, ניכרת אצל כולם, דתיים וחילונים כאחד. "כמעט כל הרווקים בפלוגה פנו אליי. החבר'ה קפצו על המציאה. לא מעט חבר'ה לא דתיים נכנסו לעסק. עשיתי סיכום של כל הפרטים האישיים ואספתי תמונות, והשדכניות מצאו זמן לראיונות אישיים. כל העניין הזה של מציאת שידוך במלחמה הוא משהו עוצמתי ומשמח מאוד. בתחילת המלחמה הייתה לנו בפלוגה הצעת נישואין מטורפת עם רימוני עשן ופירוטכניקה, והיא אפילו פורסמה בכל מהדורות הטלוויזיה. זה נתן דחיפה גדולה. לשמחתי יש על הכוונת עוד הצעת נישואין בקרוב מקשר שהתחיל במלחמה. אנחנו נותנים קונטרה, ובעזרת ה' נזכה לבנות בתים בישראל כנגד החרבת הבתים של חמאס".

לזכר החבר שחלם להקים בית ונפל בקרב

נשות היישוב שלומית מרחיבות על המיזם שמחלב סיפר עליו: "את המיזם 'אח שלי מתחתן' הקמנו, נשות שלומית, בעקבות הכאב הגדול על פגיעת אויבינו בקודשי ישראל - המשפחה היהודית. אלמנות, יתומים, משפחות שכולות שנקרעו מיקיריהן - עוררו בנו את המחשבה על עזרה בהקמת בתי ישראל. אנו מבקשות מחיילי צה"ל, גיבורי הכוח, שיפנו אלינו, ונסייע בעזרת ה' למצוא להם כלה. כרגע אנחנו מסייעות לכל גיל, בכל מגזר, וברוך ה' יש פניות רבות. בתפילה לבניית בתים חדשים שייבנו בישראל, בתים של עוצמה וגבורה יהודית, בתים של רוח גדולה. בתים שיבנו את בית ישראל".

גם נפילתו של לירון שניר, קצין בסיירת גולני, בוגר ישיבת מעלה אליהו, עוררה את חבריו במהלך השבעה להקים מיזם דומה שהחל בנסיבות כואבות. "הר הרצל. בין המצבות הטריות, ליווינו את חברנו הגיבור לירון שניר, שמסר את נפשו בעזה כקצין בסיירת גולני. בין השאר, עמדו והספידו אותו שני חבריו בדמעות: 'כמה טרחת להגיע וללוות אותנו ביום חתונתנו, ואנחנו באנו ללוות אותך, אבל למקום אחר'. ובכן, אנחנו, חבריו ומוקיריו, קוראים לכולם להצטרף אלינו למבצע ממוקד לעילוי נשמתו", כך כתבו חבריו בקבוצת ווטסאפ ייעודית לשידוכים שהוקמה במהלך השבעה.

"המשימה: שידוכים. כולנו מכירים חבר / בת דודה / את עצמנו שרוצה להתחתן. המטרה: לחשוב על זה. לדבר על זה עם חברים בזמנים הפנויים ולהפיץ את הרעיון לכל הארץ. בואו נהפוך את זה לפרוייקט צה"לי", ביקשו החברים.

למרות ההתמקדות בלוחמי הסדיר ובמילואימניקים, אלפים רבים של בחורי ישיבות, בנות מדרשה, סטודנטים וסטודנטיות בגילים הרלוונטיים ממשיכים בימים אלה לנסות למצוא את המיועד להם. "התחלנו לצאת שבועיים אחרי המלחמה, והאמת שזה קרה כי הציעו", מספרת צופיה (23). "התלבטתי עם עצמי אם לצאת או לא, והחלטתי שגם ככה אני בדייטים וזה חשוב, אז בוא נתקדם עם זה, למרות המצב. מראש אני נפגשת עם בחורים שלומדים תורה, אבל עדיין לא ידעתי נקודתית אם הוא יהיה בצבא או לא, ובשורה התחתונה הציעו לי מישהו שכרגע בישיבה".

צופיה מתארת מציאות שבה המלחמה היא עיסוק עיקרי בפגישות. "ישנו דיבור על המצב, וזו עוד זירה שצריך להתמודד איתה בפגישות. יש הרגשה של מצפון, כי אני מתעסקת בפגישות בעוד כולם נלחמים, אבל מרגישה שמה שאני יכולה להשפיע זה במעגלים שלי. אני מנסה לדאוג להמשיך, לחיות ולעשות את הדברים הרגילים לעצמי, זה הניצחון הכי גדול. עם כל הצחוק והכיף בדייטים, אנחנו לא מאה אחוז שלמים ושמחים. תמיד ברקע יש מטוסים, ולפני כל דייט צריך לראות איפה יש מקום מספיק בטוח, אז זה מאתגר", היא מציינת. "לפני כמה ימים שיתפתי אותו שאני מוצפת לפעמים בגלל המצב בעם, וכדאי שנתנהל בנחת ולא נהיה בלחץ, והוא ממש הבין. זו תקופה לא פשוטה, אבל המסר שאני יכולה להעביר הוא שאם אנחנו מנסים להיות בעמדה של: אני עושה מה שאני יכולה, וזה מה שיש לי לעשות בכלים שקיבלתי מהקב"ה, אני מתקדמת. אם אני לא אצא ואחליט שאני רק שומעת חדשות ושוקעת בעבודה, אז זה מן סתם לעצור את החיים שלי. לכן המסר הוא להמשיך ולהתקדם בחיים, עם הקשבה פנימית".

האם הסיפורים שהובאו מעידים על מגמה כללית? ניסינו לברר עם אוריאל לקס, מנכ"ל 'שגרירים בלב', מיזם היכרויות שפועל בשיטת 'חברים מכירים לחברים', שחשף בפנינו את מפת הדייטים בזמן המלחמה אצלו במיזם: "לפני המלחמה יצאו מהמיזם קצת יותר מ־100 דייטים בשבוע. היום יוצאים כעשרה דייטים ביום (70 בשבוע) – ירידה של 30 אחוז. המצב עכשיו הוא מצב טוב. בשבוע וחצי אחרי שמחת תורה לא הוצאנו שום דייט (במקום כ־150 בשגרה). בשבועות שאחר כך ראינו ניצנים של חזרה לשגרה – עם 4-3 דייטים ביום (ירידה של 75 אחוז מהשגרה). כחודש לאחר תחילת המלחמה אנשים כבר חזרו לשגרה, והגענו למספרים שקרובים למה שקורה היום.

"ממה שאנחנו שומעים מהשטח", ממשיך לקס, "לצד ההשתתפות בצער הלאומי, יש המון כמיהה לזוגיות דווקא בתקופה הזאת. בתחילת המלחמה אנשים הרגישו לא נעים לצאת לדייטים, אבל לאחר מכן הבינו שזה הולך להיות תקופה ארוכה, ומנסים לעשות מה שיכולים. אני מכיר אישית יותר ממקרה אחד של זוג שיצא לדייט אחד, ואז במשך שבועיים-שלושה חיזקו אחד את השני בקשר טלפוני, כשלפעמים אחד הצדדים נצור בביתו בדרום והשני במילואים". בתקופה האחרונה, מדגיש לקס, הלוחמים חזרו להיפגש. "לפני כחודש, עיקר הדייטים שיצאו זה או צעירים לפני הגיוס לצבא או מבוגרים שכבר אחרי המילואים. כעת המון דייטים שיוצאים בתקופה הזאת אלה אנשים שמגויסים. ראיתי כמה וכמה מגויסים למילואים, שחזרו לצאת ומנצלים את האפטרים לדייטים. מילואימניק מקבל אפטר של 24 שעות, ומנצל אותו כדי לצאת לדייט, וזה לא קשור לקרבי, ג'ובניק או למקום שהוא מוצב בו. רבים חזרו לצאת לדייטים ובונים קשרים בקצב איטי יותר מבשגרה. חייל שמשרת במילואים בחרמון מקבל אפטר פעם בשבוע ונוסע חצי מדינה כדי להגיע לדייט. חשוב לומר שגם מהצד השני הבחורות מבינות שזה מצב מלחמה ומוכנות בעצמן לנסוע למרחקים ארוכים יותר מהשגרה כדי להיפגש".

לצד הקושי המובן, לקס מזהה המון מוטיבציה לשדך דווקא בימים אלו. "בתחילת המלחמה", מספר לקס, "האתר שלנו קפא לגמרי. השגרירים כמעט ולא נכנסו לאתר, לא נרשמו שגרירים חדשים, ואף אחד לא חשב להתעסק בשידוכים. היום המצב שונה לגמרי, אנחנו אפילו מזהים עלייה בפעילות של השגרירים. השבוע עשינו זום היכרות עם המיזם למי שרוצה להירשם כשגריר, והגיעו כמות גדולה של אנשים שלא ציפינו לה. אנשים מבינים שדווקא עכשיו זה הזמן לבנות בתים ולהיות אקטיביים בנושא. יש לנו שגרירים שנלחמים בעזה ונמצאים בלי הטלפון. כשהם יוצאים להתרעננות של 48 שעות, אני רואה שהם נכנסים לאתר ואפילו מצליחים להוציא דייטים. כשדיברתי על הנושא עם א', אחד השגרירים, הוא אמר לי: אחרי כל החורבן שראינו בעוטף וכל הקושי של המלחמה, להוציא דייט ולקדם את האפשרות לבנות עוד בית זה מה שאני רוצה לעשות. הם הרסו – אנחנו נבנה".