"ראה הקב"ה שצדיקים מועטים, עמד ושתלם בכל דור ודור". מו"ח הרב דרוקמן זצ"ל הריני כפרת משכבו היה דמות מופת בחייו. במשך תשעים שנה הוא פעל בכל דבר שבקדושה במסירות מיוחדת. היה לו חלק חשוב בבניין התורה והחינוך של הציבור הדתי בארץ, בתנועת בני עקיבא, בישיבות ובאולפנות, בישיבות ההסדר ובבניין ארץ ישראל בהתיישבות, בפוליטיקה ובהנהגה הציבורית, והכול מתוך אהבת התורה והרבצתה. מהו סוד קסמו? אנסה לעמוד בזה על נקודה אחת מרכזית לפי קוצר הבנתי, לאחר שזכיתי להיות תלמידו ולהיות בקרבתו במשך קרוב ליובל שנים.
"ר' יצחק אומר: 'ושמתם את דבריי אלה על לבבכם... וקשרתם' - שתהא שימה כנגד הלב". התפילין של יד הם כנגד הלב, והרצועות קושרות את התפילין עד לקצה היד. משמעות הדבר היא שצריך לעבוד את הקב"ה בכל הלב, ומתוך כך לקשור את כל המעשים. מו"ח הרב דרוקמן זצ"ל היה כולו לב. לב מלא אהבה. מלא אהבה לקב"ה, מלא אהבה לתורה, מלא אהבה לארץ ישראל, מלא אהבה לכלל ישראל, מלא אהבה לכל אחד ואחד מישראל, מלא אהבה למשפחתו ומלא אהבה לתלמידיו. לב גדול מלא אהבה ללא גבול, מלא מסירות מופלאה, ומתוך כך הוציא לפועל את שהמציאות דרשה.
בראש השנה אשתקד, בסוף שיחתו האחרונה לפני התקיעות, כשהיה כולו לב, כולו התלהבות קודש, הוא הוסיף: לא די לרצות ולהתפלל אלא צריך גם לפעול, לעשות. כשהלב הוא זה שמנחה את היד, מגבלות של זמן ושל מקום אינן נחשבות. סדר יומו היה מלא וגדוש. שעות השינה שלו היו מועטות, וכשיש צורך גם אותו המעט נדחה. בישיבת אור עציון היו שיעורים קבועים שמסתיימים בחצות הלילה, ואך טבעי היה שבחורים נשארו לשאול שאלות, ולפי הצורך נקבעו שיחות פרטיות ליחידים בהמשך. הרב היה מכין כל שיעור, ולכן כאשר יצאו כולם מביתו בשעת לילה מאוחרת הוא היה מכין את השיעורים שהיה צריך להעביר למחרת.
גם מגבלות של מקום לא נחשבו. הוא היה נוסע לכל מקום בארץ ללמד שיעורי תורה, לשמחות של תלמידיו, לניחום אבלים ולכל דבר שנצרך. הוא אפילו טס לחו"ל כדי להשתתף בחתונות של תלמידים.
במשך שנים היה טס לחו"ל ללמד תורה ב"קמפ" של בני עקיבא למשך שבועות ארוכים בחופשת הקיץ. כי כשיש לב גדול, המגבלות של עולם המעשה אינן מפריעות.
הנני!
תלמידים חדשים שהגיעו לישיבה זכו לסדרת שיעורים על העקידה שבפסגתה המילה "הנני" - הנכונות המוחלטת לעשות את רצון הקב"ה בכל מצב. התלמידים לא רק שמעו את השיעור הזה אלא גם ראו את דמותו שכולה אמרה "הנני".
לימוד התורה שלו היה מלא לב ואהבה. הוא לא היה מלמד את שיעור התורה – הוא היה חי אותו. ישנם שיעורים שהעביר עשרות פעמים ויותר, ובכל פעם הוא היה חי את הנושא כבפעם הראשונה. לצורך כך הוא תמיד היה מכין את השיעורים לפני כן. התורה היא תורת חיים, ולכן צריכה להיות חיה בתוכנו ולהדריך את חיינו. הוא התמסר ללמד את נושאי האמונה והתורה המאירים את חיינו בדור שלנו.
את תורת הראי"ה קוק זצ"ל ותורת מורו ורבו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל הוא העביר בשיעורים חיים בשפה ברורה ובנעימות בכל מקום. בתחילה בסניפי בני עקיבא, בהמשך בישיבת מרכז הרב שבה הוא העביר שיעורים על פי בקשת הרב צבי יהודה זצ"ל, ולאחר מכן בישיבת אור עציון, לשם נשלח להיות ראש הישיבה על ידי מורו ורבו, בישיבות ובאולפנות בני עקיבא, בחוגים לחוזרים בתשובה שהקים, ובכל מקום בארץ ובחוץ לארץ. הרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר עליו שהוא "גדול מרביצי התורה בדורנו".
אהבת התורה הביאה אותו להסתכלות הרמונית על כל מפרשי התורה. בכל שיעור הוא היה מביא מקורות מכל המפרשים, כדי לבנות מתוכם את הראייה הכוללת. זכות גדולה הייתה למי שלמד אצלו את פרקי אבות או את פרשת השבוע: כל המפרשים השונים הצטרפו אצלו לבניין אחד. גם כשדעותיהם מנוגדות זו לזו, הוא בנה על ידם בניין שלם ורחב. הוא לא התכוון לחדש חידושי תורה, אלא ללמד את התורה בגדולתה, אבל מתוך כך הוא הגיע לפירושים מקוריים ומרוממים.
מגיל צעיר הייתה לו השפעה גדולה על חניכיו בבני עקיבא ועל תלמידיו, בזכות היותו מלא אהבה והתלהבות. אהבת האדם, אהבת עם ישראל, אהבת התורה ואהבת ארץ ישראל. דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלבבות וחודרים פנימה. אך בלב לא די אם אין רצון ויכולת מעשיים. הוא ידע להנהיג ולחנך, הוא ידע להוציא דברים לפועל. בהשפעתו חניכיו הלכו לישיבות והיו הגרעין של הקמת עולם התורה של הישיבות הגבוהות וישיבות ההסדר. הוא וחברו עמלו קשה להקים את הישיבה הראשונה של בוגרי בני עקיבא, ישיבת כרם ביבנה. מכאן והלאה הוא סייע לישיבות רבות נוספות.
אהבה מאחדת
מתוך הלב הטוב הייתה לו גם עין טובה, לראות את הטוב שבכל אחד, ומתוך כך הוא העצים כל אחד וזכה להיות מחנך הדור. הוא היה מלא אהבה למדינת ישראל ולצבא ההגנה לישראל, וראה את האור המיוחד של התקופה. מי שלא ראה אותו בברכת שהחיינו ובהלל של יום העצמאות לא ראה את השמחה של גודל התקופה כראוי. מתוך כך הוא התייחס לראשי הצבא והמדינה באהבה, גם כשלא הייתה הדדיות בהסכמה, בהערכה ובאהבה. מתוך אהבת הכלל הוא תמיד חיפש את המשותף ואת האפשרות ללכת יחד ולהגיע להסכמות בלי לוותר על עקרונות היסוד. בשנה האחרונה הרגשנו עד כמה חסר לנו כוח האחדות שלו.
הוא היה מלא אהבה לארץ ישראל ולהתיישבות בה. את הסדר הראשון בחברון המשוחררת הוא ערך, והכנס המייסד של גוש אמונים היה בביתו. בשיעוריו ובשיחותיו בישיבה ארץ ישראל הייתה בראש מעייניו, ומתוך כך גם זכה בפעילותו הציבורית לעזור להקמת יישובים וביסוסם.
אהבת ה' וישראל באה אצלו לידי ביטוי בשעת התפילה. מי שלא ראה את תפילתו בימים נוראים הפסיד את תפילת הלב הגדול שכל כולו לב, כל כולו נשמה. כל תפילה שלו הייתה מלאה לב, לאביו שבשמיים, לכלל ישראל ולכל אחד שביקש שיתפלל עליו. אהבת המצוות שלו הייתה לשם דבר. כל מצווה הוא עשה בצורה הטובה ביותר.
הוא היה מלא אהבה לכל אדם. בכל מה שיכול היה לעזור היה נרתם בכל המרץ. הן בצדקה שהזיל מכספו, הן בעצה טובה ובהקשבה רבת סבלנות, והן בפעולות השתדלות אצל כל הגורמים. ידוע היה שלמי שיש בעיה בשלבי הגיוס, הרב דרוקמן הוא הכתובת הנכונה. ביתו היה פתוח לרווחה בצורה מעוררת השתאות. לארח אורחים לזמן קצר או ארוך, בימי חול, בשבתות ובחגים. כל מי שנפגש איתו חש את התגלמות המשנה "הווי מקבל את כל האדם בשמחה", שמחה אמיתית לבבית שמחממת את הלב. הוא באמת שמח לפגוש כל אדם. הוא הכיר היטב את כל תלמידיו הרבים, זכר אותם כל השנים והשתתף איתם ברגעים החשובים בחייהם. הוא התייחס לכל תלמידיו כבנים, וכשם שהיה שותף מלא בכל השמחות והאירועים של צאצאיו כך השתדל לעשות עם תלמידיו.
הלב הפיזי שלו היה חלש. בגיל ארבעים וחמש היה לו התקף לב, ובערוב ימיו סבל מספיקת לב חלשה, אך זה לא מנע מהלב הרוחני לפעול במלוא המרץ. נדמה שזה מבטא את כל דרכי חייו: האהבה גוברת על המגבלות החומריות. הוא היה הלב הרוחני הגדול, ליבם של ישראל.
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***