יו"ר יד ושם, דני דיין, לא מופתע מהאנטישמיות ההולכת וגוברת בקמפוסים בארה"ב על רקע המלחמה ומחוסר היכולת של הנהלות האוניברסיטאות להתמודד עם המצב.
"לצערי, עד כמה שזה מזעזע, לא הופתעתי. חזרתי ממפגשים עם ראשי האוניברסיטאות הכי יוקרתיות בחוף המזרחי של ארצות הברית. התמונה שנגלתה אליי, ואני מכיר את האקדמיה האמריקאית גם מהתקופה בה כיהנתי כקונסול כללי בניו יורק וגם כאבא לבוגרת אוניברסיטת קולומביה, היתה קשה ובמיוחד מבחינת המצב של הסטודנטים היהודים", אומר דיין לערוץ 7.
הוא מתאר את המצב כפי שהתרשם ממנו. "נפגשתי עם סטודנטים יהודים במספר אוניברסיטאות, וההרגשה היא של נידוי, הוצאה מהמחנה. זה הגיע לידי כך שבאחד השיעורים על גיוון אתני ושייכות, מישהו באוניברסיטת קולומביה חשב שזה רעיון נכון, לשים את היהודים בחדר אחד וכל היתר בחדר אחר".
"כשזה מגיע גם לנשיאי ונשיאות האוניברסיטאות התמונה מדאיגה עוד יותר. באוניברסיטאות היוקרה של ארה"ב, עד כמה שהדבר נשמע קשה, אבן אחרי אבן, מאמר אחרי מאמר, ספר אחרי ספר, הולכת ונבנית תיאוריה שמצדיקה ואפילו מעודדת וקוראת בפועל, למחיקתה של מדינת ישראל. זה הביטוי היום המובהק ביותר לאנטישמיות", מוסיף דיין.
מדובר, לדעתו, בתהליך שאותו הוא מגדיר "סרטני". "כשהתחילו כל ההצבעות במועצות הסטודנטים של ה-BDS, אפשר היה לעצור את זה יחסית בקלות, אבל שום דבר לא נעשה. עכשיו, הגענו כבר לשלב שני, שדורש פעילות הרבה יותר נמרצת והרבה יותר אגרסיבית מצד הנהלות האוניברסיטאות, ואני לא רואה את זה קורה. אמרתי לנשיאי האוניברסיטאות שאם זה לא ייעצר עכשיו ונגיע לשלבים הבאים - המצב יהיה סופני - אבל לא ליהודים אלא לאוניברסיטאות. הדבר הזה יהרוס את מערכת ההשכלה האמריקאית מבפנים".
דיין מזכיר כי "אלה ששרפו ספרים ברחובות ברלין בשנות ה-30, לא היו ההמון הנבער, אלה הפרופסורים והסטודנטים של האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר של גרמניה. היום לא שורפים ספרים - אבל וירטואלית - אני חושב שהספרים הציוניים באוניברסיטאות הללו כבר נשרפים".
הוא דוחה את ההשוואות בין הטבח בעוטף עזה לשואה. "הרוע הוא אותו רוע ובזה אין שום ספק - אבל האירועים אינם דומים. יש לנו היום מדינה עצמאית ובשואה היינו נתונים רק לחסדיהם של אחרים. היום אנחנו אלה שפועלים בלב רצועת עזה וגובים מחיר מהרוצחים. חברי כיתות הכוננות הגיבורים של הקיבוצים והיישובים בעוטף עזה הם לא מרדכי אנילביץ' ופבל פרנקל שנלחמו בגטו ורשה. לא בגלל ההבדל בגבורה כי הגבורה היא אותה גבורה. אבל המלחמה כאן היתה להדוף את האויב ולהציל חיים בעוד המאבק בגטו ורשה היה רק לשמירת הכבוד היהודי".
לדידו, השימוש בטלאי הצהוב בזירה הבינלאומית במסגרת הסברתית, היה מוטעה. "הטלאי הצהוב היה סמל לחוסר אונים יהודי - למצב בו נתונים לחסדי אחרים - ולכן חשבתי שהמהלך של ידידי גלעד ארדן באו"ם אינו נכון ומתחתי עליו ביקורת".
דיין מציין שמתקפת חמאס גרמה לו לחשוב על דברים רבים מחדש. "לא רק שאנחנו נתקלים במכחישי הטבח - אנחנו רואים מכחישי אנטישמיות. יש הכחשה כפולה - לא רק של הטבח - אלא גם של האידיאולוגיה שעומדת מאחוריו. יד ושם באופן מסורתי לא עוסק באנטישמיות שלאחר השואה - והיום צריך לשקול את התובנה הזו - ולהוות סוג של מגדלור או תמרור אזהרה לקראת הבאות".