בראיון לערוץ 7 מספר הרב יגאל לוינשטיין, ראש מכינת 'בני דוד' שבעלי, על התחושות בימים אלה של מלחמה כאשר הוא פוגש את הבוגרים ואת רוחם הגדולה.

לדבריו בכל עשרות השנים שהוא במכינה ועוד קודם לכן כקצין בצה"ל הוא מעולם לא פגש רוח כזו של רוממות, גבורה אומץ ולכידות כפי שיש במלחמה הזו. "החיילים לא רק שלא מפחדים את נכונים לשלם מחיר עבור ניצחון מוחלט במלחמה הזו. המחירים לא גורמים לחולשה אלא לתחושת אחריות שמות החברים שלהם לא יהיה לשווא".

בהתייחס לחשש שהמערכה הנוכחית תסתיים כעוד סבב, אומר הרב לוינשטיין כי אינו חושש ומציע להתבונן בעובדות המלמדות על עצימות אדירה של מלחמה למרות שחששות מהסוג הזה, חששות שעוד רגע המלחמה תתמסמס, נשמעים כבר שבועות. ,לא ראיתי את חיל האוויר תוקף ככה מאז המלחמה ברובע הדאחיה במלחמת לבנון הראשונה כשגירשו את כל המחבלים. הצבא מסתער בכל הכוח".

"זו מלחמה מורכבת. אין צבא שיודע להילחם בריכוזי אוכלוסיה כאלה, בערים צפופות ובתת קרקע והצבא עושה את זה מדהים. כל מה שאני שומע מכל המערכות הוא שהולכים עד הסוף. מיטוט החמאס משמעותו אינו הרג של כל מחבל אלא שמערכות השליטה הפיקוד וההנהגה שנותנות את הרוח ללוחמים יקרסו".

לשאלת התחושה שהלכידות שאיפיינה את ימי המלחמה הראשונים הולכת ומתמסמסת, אומר הרב לוינשטיין כי התקפות מסוג זה שהציבור הדתי סופג בימים אלו היו גם בימים הראשונים ומדובר במתקפות שמקורן שמאל רדיקאלי מאוד. מר"צ, מזכיר הרב, שחרטה על דגלה את סגירת המכינה, לא עברה את אחוז החסימה ועם זאת יש עשרות אלפים שסבורים כמותה. לעומת זאת רוב מוחלט של הציבור בישראל, ימין ושמאל, דתיים חרדים וחילוניים, חיים באחדות גדולה בדרך להכרעה מתוך הבנה של סיכון לעתיד המדינה אם לא יהיה ניצחון במלחמה זו.

לתפיסתו ולראייתו של הרב לוינשטיין מובילי קמפיינים נגד הציבור הדתי כמו הסערה ברשת נגד תא"ל ברק חירם הם קומץ קטן שחלם על מדינה אירופאית במזרח התיכון בעוד הציונות הדתית חרטה על דגלה מדינה יהודית ציונית וככל שהיהדות והציוניות בולטות יותר כך עולה החרדה שם, ככל שיש יותר הרוגים מהציונות הדתית, ככל שיותר גדודים נכנסים לעזה עם 'שמע ישראל' עבורם המשמעות היא שבמלחמה ה"אמיתית" על זהותה של המדינה הם הולכים ומפסידים.

מוסיף הרב לוינשטיין ומזכיר כי לאורך כל ההיסטוריה היו מתנגדים להגשמת החזון הציוני. כך היה מאז ימי הרצל ולאורך הדורות כולם, ובהקשר זה הוא מזכיר את הויכוח בין רבי עקיבא לפאפוס שטען שדווקא המאבק על הזהות היהודית הוא שמניב שנאה כלפי העם היהודי, ותשובת רבי עקיבא שהשנאה אינה תלויה בכך אלא החלה עם צאת אברהם אבינו לדרכו האמונית, והמענה הוא החזקת הזהות היהודית במלוא העוצמה משום שהיא זו הנותנת את הכוחות להתמודד עם האתגרים בפניהם עומד העם היהודי. השמאל הישראלי, אומר הרב לוינשטיין, סבור שסיבות מקומיות וטכניות הן שמובילות לשנאת היהודים, ומשום כך הם תולים את הסכסוך באחיזה ביהודה ושומרון וכיוצא באלה.

סוגיה נוספת שאנחנו מעלים בפני הרב לוינשטיין היא סוגיית גיוס בנות לנוכח גבורתן של לוחמות לאורך ימי המלחמה מאז יומה הראשון, וזאת על רקע התנגדותו המפורסמת לגיוס בנות. "השקפת עולמי לא השתנתה", אומר הרב לוינשטיין ומפרט: "מעולם הציונות הדתית לא התנגדה לכך שבחברה הישראלית יהיה גיוס בנות. מאז ומעולם היה גיוס בנות, חנה סנש היא מושא להערצה ובמרד גטו ורשה היו נשים גיבורות שהנאצים היו מודאגים מהם יותר מאשר מהגברים. זו בכלל לא שאלה אם נשים יכולות להיות גיבורות ושיש להן יכולות מעבר לשאלת המשקלים וכו'. לא זו השאלה. הציונות הדתית נאבקת על משהו אחר לגמרי והוא פנים תורני ביחס לזהות".

"מדינת ישראל נאבקת על הקיום, ובשביל זה יש צבא, ועל הזהות, מה יהיה עתידנו כעם יהודי בארץ. כדי לבנות את העתיד היהודי יש צורך במשפחות שסוגיית יראת השמים היא הליבה שלהן. בעולם החרדי זה קיים אבל במנותק מהציונות. בעולם החילוני יש את זה אבל במנותק מהיהדות. החידוש הגדול של הציונות הדתית הוא החיבור בין יראת שמים לבין כל עבודת הקודש של בניין האומה המדינה והצבא", אומר הרב לוינשטיין ומציין כי לא במקרה מרבית בני הציונות הדתית בוחרים במסלול ההסדר והסיבה לכך היא החשש מאבדן יראת השמים. "המערכת שנותנת את המענה לאבדן יראת השמים זו ההסדר ולא שום מסגרת אחרת. היחס בין מכינות לישיבות ההסדר הוא אחד לארבע לטובת ההסדר. זה אומר שהציבור מודע היטב למחיר של אבדן יראת השמים. אצל בנות זה עוד יותר קריטי".

הרב לוינשטיין מבהיר כי הקריאה לבנות להגיע לשירות לאומי ולתרום בו למדינה, הדבר נובע מתוך ראיית אחריותן של הנשים לבניין הדור הבא מתוך יראת שמים. "השפעה של אימא יראת שמים וצנועה על הדור הבא היא השפעה עמוקה יותר מזו של האבא, וכשאני צריך לשקול את שני הדברים המוטלים על הכתפיים שלנו, הקיום והזהות שלנו ושל הדורות הבאים אנחנו הולכים בזהירות גדולה ואומרים לבנות לתרום לעם ולארץ, וזה מה שיבנה את הדורות הבאים", אומר הרב ומציין כי שילוב של הבנות במסגרות הצבא תוך ויתור על יראת השמים אינו החידוש של הציונות הדתית. לעומת זאת קיים המודל החרדי שבו כולם סביב יראת שמים ללא חיבור לציונות ולקיום העם היהודי "גם זו לא דרכנו".

הרב מחדד את דבריו ומבהיר כי לא הצבא הוא שגורם לאבדן יראת השמים, "הצבא הוא קדוש", הוא אומר. מה שגורם לאבדן יראת השמים הוא ההתמודדות של האינדיבידואל הפרטי בחברה חילונית במשך שנתיים ויותר, והדברים נבדקים גם מספרים דרך בוגרי המכינות שרבים מהם, יש להודות, בוחרים לעזוב את השקפת העולם הציונית דתית. "אנחנו משלמים על כך מחירים כבדים מאוד".

עם זאת סבור הרב לוינשטיין כי אם לא יעלה בידי הציונות הדתית לחולל את החיבור הזה המשמעות היא שצדקו החרדים. "רבים מהציונות הדתית מסיימים בכל שנה את קורס טיס. בודדים שומרים על יראתם הקודמת לחכמתם, למקצועיות שלהם, והורים נקרעים. הם גאים בבן שסיים קורס טייס אבל בוכים במסתרים על זה שהוא איבד בדרך את הדבר החשוב ביותר, את הזהות של העם היהודי. מדובר במאבק היסטורי עמוק. לבנות יש חלק עצום וכבד משקל יותר בשמירת זהות הדורות הבאים".

בדבריו מזכיר הרב לוינשטיין את דברי התלמוד על זכותן הייחודית של נשים על שהובילו את ילדיהן לבית הכנסת, והמשמעות היא היכולת לחבר את הדורות הבאים לזהותם היהודית וליראת שמים. "זה כישרון אימהי. בת שמאבדת את הנקודה הזו, המשמעות היא שהעם היהודי מאבד את הדור הבא ביראת שמים, את נקודת הזהות והשילוב בין ציונות ליהדות. לכן שאלת גיוס בנות קריטית לזהות העם היהודי ולא מדובר בשאלה אינדיבידואלית, אלא בהדרכה הכללית".

בתום השיחה עמו נשאל הרב לוינשטיין חזרה בסוגיית האחדות בעם והדרך לשמר אותה גם בימים שאחרי המלחמה. הרב משיב בהבדל שבין שעת מלחמה לשעת שלום. בעוד בשעת מלחמה הכוח הקולקטיבי מתעורר לחיים ומאחר ויש איום על הקיום התוצאה היא אחדות חזקה. לעומת זאת בזמן שלום האיום הקיומי מוסר הצידה והשאלה המרכזית היא שאלת הייעוד המשותף. משום כך "המחלוקות האדירות שהיו לפני המלחמה, מעבר לדמוניזציה, הן מחלוקות בשאלה איך משמרים את הקשר בין ליבראליות ליהדות, בין זהות לאומית מובחנת ייחודית לערכים קוסמופוליטיים אוניברסאליים. אלה סוגיות כבדות משקל שהאיזונים ביניהם מאוד עדינים. חלק מהחברה מושך לכאן וחלק לכאן. המחלוקות הללו לא עומדות להיעלם כי הן נוגעות לשאלת לאן פנינו מועדות הלאה. על הקיום אין ויכוח כי בעיני הערבים כולם מתנחלים שלא צריכים להיות בארץ, אבל על אופי המדינה נותר ויכוח".

"אני לא משלה את עצמי שהמחלוקות תעלמנה כי הן מחלוקות אמיתיות ומחלוקות אמיתיות לא נעלמות, אבל אני מקווה שנמצא את הדרך לבנות מערכות שמסוגלות לדבר אחד עם השני ולא להטיח האשמות זה בזה, ולהגיע להסכמות בין חלקי החברה השונים בלי למחוק זה את זה. לא נצא עם כל תאוותנו בידנו אבל המלחמה תביא את התובנה שאנחנו מוכרחים למצוא דרכים להסכמות לאומיות כדי להמשיך להיות ביחד ולראות יעד משותף של הביחד", חותם הרב לוינשטיין.