את המילים הבאות אני כותב תוך כדי שירות מילואים, כמו רבים שגויסו בשמחת תורה, ב"שבת השחורה". וכמו רבים שמשרתים עכשיו קרוב או רחוק, בתוככי עזה, גבול לבנון או בעורף, וממלאים גם הם תפקיד בחיים האזרחיים שלהם.
אותי תפסה המלחמה זמן קצר לאחר כניסתי לתפקיד מזכ"ל תנועת עזרא. תפקיד מורכב ומשמעותי, לאחר שגדלתי וצמחתי בתנועה החל מהיותי חניך ומדריך ועד לתפקידים שונים בהנהלה.
התוכניות הרבות והגדולות שבניתי ותכננתי לממש אותן עוד ימתינו, וכעת יש משימה חשובה יותר והיא מתרחשת במשמרת שלנו.
מיד עם הגיוס למילואים, הבנו בתנועה שאנחנו חייבים לעשות שינוי כיוון. מעבר למצב החירום והנחיות פיקוד העורף שאילצו אותנו לערוך שינויים שיאפשרו את המשך הפעילות במסגרת ההנחיות המתעדכנות, הבנו שגם הפעילות השוטפת של התנועה חייבות להיות מותאמת למצב שנכפה על מדינת ישראל.
המלחמה תפסה את התנועה שלנו בזמן שהיתה אמורה לחגוג את חודש הארגון המסורתי שלה. מיד הבנו שזה לא זמן לחגיגות, ובוודאי שלא נוכל לציין שגרה רגילה בתקופה שכזו, ולכן החלטנו להסב את חודש הארגון לחודש של חיזוק החוסן הלאומי. ביקשנו מסניפי התנועה בכל הארץ להגביר את ההתנדבויות והפעילויות, והדגשנו את חשיבותם של בני הנוער בתקופה זו. זמן החגיגות עוד יגיע.
גיוס המילואים הרחב, מילואימניקים שהשאירו מאחור עסקים שצריכים ידיים עובדות, אמהות עם ילדים שנותרו ללא בעל תומך, מפונים מעוטף עזה, מערי הדרום ויישובי הצפון, סיוע לחיילים שיצאו להילחם, חקלאים ששיוועו לעזרה - כל אלה הפכו באחת למשימת חייה של חניכי התנועה.
הבנו את גודל השעה והבנו את הכוח הגדול שיש לנו בידיים. ערכי התנועה לאורם אנחנו מצמיחים את החניכים נפגשו עם הצורך המיידי במילוי המשימות. יחד איתנו כל תנועות הנוער בלי יוצא מהכלל הבינו את התפקיד החשוב שיש להן בשעת מלחמה. כל אחת בגזרתה ממלאת מגוון משימות שתומכות בעורף הישראלי ועוזרות לו להתמודד בשעה המורכבת הזו.
ההבנה היא שזו המשמרת שלנו עכשיו הביאה אותנו להעביר לחניכי התנועה בשכבות הגיל הבוגרות את המסר כי סדרי העדיפויות השתנו. נכון, לימודים הם דבר חשוב, אין שאלה בכלל - אבל כעת, ישנה חשיבות גדולה יותר לתמוך בעורף. ספסל הלימודים ימתין, העורף זקוק לנו יותר עכשיו.
ביקשנו כמובן שהדברים ייעשו רק עם אישור ההורים והצוות החינוכי, והחניכים התגייסו במלוא כוחם. אחת המשימות שהיתה חשובה מאין כמוה היא ההתגייסות הרחבה לעבודת החקלאות, שם ישנו מחסור חמור בידיים עובדות בשל המלחמה. חניכי התנועה מסניפים רבים אימצו חקלאים ושטחים רבים, והחליפו את העובדים בהתנדבות. מעשה ציוני על מלא.
התחדדה אצלי ההבנה שמדינה שלמה נקראה למילואים, לצו 8. אלה לא רק אני והחברים שלי שהוקפצנו ליחידות באותה שבת, אלא גם בני הנוער, נשות המילואימניקים, מקומות העבודה - כולם במילואים. כולם חלק מהמאמץ הלאומי הגדול של הגעה לניצחון על אויב שביקש להשמידנו. הוכחנו לו שלא רק שהוא התבדה, אלא שעם ישראל חזק יותר מהכל.
וכשאני רואה את הילדים ובני הנוער שלנו, את ההירתמות שלהם, את היכולת שלהם לא לעסוק רק בהווה אלא גם בחשיבה על הצעד הבא, את היכולת שלהם להחזיק גם את העשייה אבל גם את הרוח, אני משוכנע בניצחוננו.
לירן גרוס הוא מזכ"ל תנועת עזרא, משרת פעיל במילואים