א. חינוך וחנוכה
זו חנות שעברתי בסמוך אליה כמעט כל יום במשך שנים רבות, אך לא זכור לי שאי פעם נכנסתי לתוכה, על אף שהיא חנות ספרים. ייתכן ובילדותי הסקתי כי בחנות זו אין ספרי ילדים, ולכן לא התעניינתי בה.
'חנות ספרים ליכטנשטיין', מכריזות האותיות מעל הכניסה לחנות הממוקמת בטבורה של ירושלים, כמה מטרים במעלה 'כיכר השבת' המפורסמת בירושלים. ודווקא כאן במוסקבה, שמעתי לפני מספר ימים סיפור הקשור לחנות זו, סיפור של חינוך במסירות, וקנאות אמיתית מהי.
אחת הדמויות בהן בורכה הקהילה היהודית שלנו, היא דמותו של הרב וועלוול רפפורט, איש מלא וגדוש בחסידות עמוקה, לצד היסטוריה מרתקת שחווה בילדותו במוסקבה, בהמשך - מהשנים בארצנו הקדושה ומזה מספר שנים - שוב כאן במוסקבה עם משפחתו.
לרגל נישואי בנו עם נינת דודתי-זקנתי, שמעתי ממנו סיפור זה: "יום אחד, בהיותי ברחוב שטראוס בירושלים, נכנסתי לחנות הספרים של ליכטנשטיין, כדי לחפש ספר כלשהו. אחד מבעלי החנות זיהה אותי כחסיד חב"ד, וסיפר לי כי כשהוא ואחיו הגיעו לאנגליה אחרי מלחמת העולם השנייה, הם ארגנו מסגרת לימודית תורנית לפליטים, וכדי להחזיק את הפרויקט ביקשו וקיבלו כסף מ'הסוכנות'. היו שם אנשים קנאים מחוגי 'סאטמאר' שיצאו נגדנו בכל הכוח, ואמרו להם שהם יפסידו את חלקם בעולם הבא, בגלל שהם נעזרים בסוכנות... "אומנם אני לא חסיד חב"ד, מספר בעל חנות הספרים, "אך כשהייתי בניו-יורק, והציעו לי לשאול את הרבי על-כך, מיהרתי לעשות זאת. הרבי שאל אותי 'כמה בחורים לומדים במסגרת זו'? והשבתי, 'לערך 100 תלמידים'. והרבי שאל: 'אם לא היתה המסגרת שלכם, כמה היו עדיין לומדים תורה'? ועניתי, כי לערך 80 אחוז באים מבתים דתיים וכנראה הם היו לומדים גם בלעדי המסגרת שלנו. אך הרבי המשיך לשאול לגבי השאר, ולבסוף הגענו למסקנה, כי כנראה ש 17 מהבחורים היו נאבדים בלי המסגרת. ואז הרבי ענה לי: "נו, בשביל 17 נשמות לא שווה להפסיד את החלק שבעולם הבא?!"...
מיד כששמעתי את הסיפור, נזכרתי כי רק לפני שבועיים שמעתי ממישהו בקשר לחנות זו, חיפשתי ומצאתי שאחד בשם ר' יצחק פולק מארץ ישראל, איש חינוך יקר, שפנה אלי בקשר לעניין כלשהו. בין השיחות שגלגלנו קצת, וברצונו שאבין מי משפחתו, סיפר כי הוא נכד של ליכטנשטיין מחנות הספרים הידועה בירושלים…
כעת פניתי אליו עם הסיפור ששמעתי זה עתה מר' וועלוול, והוא הבטיח לחזור אליי עם בירור הפרטים. ואכן, כך ענה לי השבוע: "שאלתי את סבי, והוא השיב לי כי הסיפור אכן קרה עם השותף של אביו, שהקים בשעתו מוסד לימודים בלונדון".
הנכד מסכם וכותב לי: "למדתי מכאן עד כמה צריך להקריב בשביל עם ישראל, אפילו את "העולם הבא" הפרטי"!
ב. מבשר טוב ואומר
קיבלתי אימייל שיווקי ממוסד חינוכי גדול, המסכם פעם בתקופה את פועלם ואת העשייה המרובה שלהם, וכמו במקרים דומים רבים, צורפו כמה תמונות להמחשה.
ביום מן הימים שמתי לב לפתע למשהו מרענן: הם החלו להוסיף קטע וידיאו של מספר שניות מאחד האירועים שלהם. קניתי מיד את הרעיון בעבורנו, לקהילה כאן, וממחשבה לידי מעשה, סיפרתי לרב שליט"א על הרעיון לסיכום שבועי בן 60 שניות על הפעילות המגוונת במוסקבה היהודית. "רעיון טוב, אבל כדאי שיהיה בן 120 שניות" הוא ענה ובירך. ויצאתי בס"ד לדרך, במסגרת סוכנות החדשות "מבשר טוב מוסקבה", שהקמתי לפני כמעט 20 שנים.
השבוע ב"ה זכיתי לשגר את הקליפ מספר 300, שכבר מתפרסם מזה למעלה משש שנים ובעקביות רבה, גם בתקופת הקורונה, ולפעמים בימים עמוסים יותר וכאלו שפחות - החומרים נאספו וסודרו למרקם של 120 שניות, כאשר במקרים רבים, הם נופו מתוך מכלול חומרים של מספר שעות!
בסך-הכל מדובר בתיעוד של מעל 3,000 אירועים ופעילות, רובם ככולם, רגעים משמחים ומעודדים המספרים של קהילה יהודית גדולה, חיה ומתפתחת, בבחינת מוסיף והולך, והכל בזכות ברכותיו של הרבי לשלוחיו המסורים.
בכל מספר עגול של מאה, השתדלתי לשנות ולגוון קצת בגרפיקה ובעיצוב בכדי לרענן. אך הפעם השינוי די משמעותי: מצילום במצב אופקי - לצילום ועיצוב אנכיים. וזאת בהתחשב בנוחות של הממשק, והתפוצה הפוטנציאלית הרחבה והויראליות של צילום דווקא בצורה כזו, וההבנה שרוב הצופים עושים זאת כיום במכשיר הטלפון הנייד, הזמין בידם בכל עת ומקום - הצריכה אותי לחשוב לשנות כיוון, וב"ה המשובים החיוביים השבוע, הוכיחו זאת.
כאן המקום והזמן, להודות לאחי המסור והמוכשר ר' יוסי, שדלה העט להביע את תודתי על מסירותו לפרויקט זה, כמו לעוד המון דברים, והכל במהירות, ברוגע ובעיקר בשמחה ובתפילה ואמונה, שתיכף נתעד ונפרסם את הגאולה השלמה והאמיתית!
ג. בירור הממון
אומנם אנו כבר בפרשת וישב, אך אני חייב להשלים משהו מפרשת וישלח שהיתה בשבת שעברה, בה העליתי כאן שאלה, וזכיתי שהרב הראשי הרב לאזאר שליט"א יתייחס אליה בחלק המרכזי של השיעור הראשון שנתן בשבת הקודמת, בין מנחה לקבלת שבת.
לחכות לשנה הבאה - זה זמן מדי זמן, מה גם שבכל אופן פרשתנו המרתקת, קשורה באופן ישיר לזו שלפניה.
השאלה הייתה: בפרשת וישלח מסופר על היערכות יעקב למפגש עם עשו אחיו, במהלכה העביר את כל משפחתו מעבר לנחל יבוק והוא עצמו חזר ליטול "פכים קטנים" שהשאיר שם. ואז, כאשר "ויותר יעקב לבדו", הגיע "שרו של עשו" ונאבק עמו, עד שיעקב הצליח להכריע את המלאך. ולמקרא הדברים עולה מאליה שאלה פשוטה: מדוע בניו של יעקב לא הלכו לחפש אחריו לאחר שנעדר לפתע לזמן ארוך כל-כך? הרב שליט"א חידד עוד יותר את השאלה: מדוע יעקב הוא זה שטרח כל-כך לעסוק בנטילת החפצים, ובפרט בחזרה על 'פכים קטנים', ואילו בניו הגדולים לא דאגו לסייע לאביהם או להחליפו במלאכתו?
אומנם השיעור היה ארוך ומורכב עם הרבה רעיונות ומקורות, אך תמצית הרעיון שלו הוא, על פי דברי רש"י בפסוק זה "מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם", שכפירוש החסידות היינו, שכיוון שבממון שהגיע לידם טמונים ניצוצות קדושה השייכים אליהם, הרי מוטל עליהם ליטלם עמהם ולהשלים את בירורם עד תכליתו. וכיון שהצדיקים ראייתם זכה ויודעים היכן נמצאים הניצוצות הממתינים לגאולה על ידם מתאמצים הם וטורחים לאוספם ולבררם (כפי שכותב הרבי בספר 'היום יום' א' חשון), וכך נהג יעקב אבינו. מה שאין כן בניו, שלא היו במדרגתו זו, לא טרחו כמותו.
תמונת השבוע שלי: ריקוד האמונה
ואם כבר הבאתי מחידושיו של הרב שליט"א, הנה עוד פנינה יפה שאמר השבוע לכבוד - חג הגאולה י"ט כסלו, ויסוד גדול יש פה לכל ימות השנה, לכל אחד ובכל מקום: "ידוע שאדמו"ר הזקן בעל הגאולה העיד, כי קיבל את בשורת השחרור ממאסרו בפטרבורג בעת שאמר תהלים ועמד בכתוב "פדה בשלום נפשי". על כתוב זה דרשו רז"ל "אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם".
ויש לומר, שהפתיחה "כל העוסק" מוסבת על כל שלושת העניינים הנזכרים להלן, ושיתרונה של עבודה נפלאה זו הגורמת לפדייתו של הקב"ה כביכול עם בניו ישראל, טמון בדיוק הלשון "העוסק...", דהיינו שאין העבודה בתורה ומצוות ותפילה נעשית כמילוי חובה גרידא וכמי שאין מעייניו בזה, אלא הן נעשות דווקא בדרך "עסק". כלומר, כשם שאדם משקיע מאונו והונו בעסקו הגשמי ביודעו כי בו תלויים חיי גופו, ובשל כך הוא טרוד בעסקו יום ולילה ואינו נפרד ממנו במחשבותיו ובחלומותיו. כן הוא במלאכת ה' בתורה ומצוות ותפילה, שהאדם צריך לגשת אליהן כאל עסקו הפרטי, עד שגם בהלכו ברחוב טרוד הוא בהן, ובמפגשיו עם מכריו ומיודעיו מוצא הוא דרכים כיצד לקשרם ולחברם עם התורה והתפילה, ובפרט בהכירו כי בהן תלויים ועומדים חיי נפשו ונשמתו.
ובעסק לבד לא די, אלא כל אלו - התורה והמצוות והתפילה - צריכות להיעשות דווקא "עם הציבור". ובפשטות, היינו שמגייס את חבריו ללימוד התורה ברבים, לעסוק בגמילות חסדים בחבורה, כמו גם להתפלל במניין דווקא. ובפרט על פי הידוע ש"צבור" ראשי תיבות: צדיקים, בינונים ורשעים. וזאת כי דווקא בהיותן נעשות עם כלל ישראל לגווניו ראוי העושה להיגאל ולגאול את הקב"ה וישראל אחיו עמו".
הרב שליט"א עמד על הבמה השבוע בחגיגה המרכזית לכבוד חג הגאולה, לפתע פנה בקריאה נרגשת אל עבר האורח המיוחד שהגיע שעות מספר לפני זה מארצנו הקדושה, הרב דורן פרץ, וניגן את סיום המזמור שקרא בעל הגאולה כשהוציאו מהמאסר "ואני אבטח בך". הרב עצר ואמר: "הניגון המוכר מסתיים בחזרה כמה וכמה פעמים על שתי המילים "אבטח בך" - כי מעל כל דרגות הבטחון כפי שמופיעים בספר 'חובת הלבבות' לרבנו בחיי, יש את הדרגה שחידשה תורת החסידות: "אבטח בך" בלי ה'אני' כלל. זהו בטחון מתוך מחשבה ודיבור, המביאה לידי שמחה וגורמת שהכל יהיה רק טוב, בטוב הנראה והנגלה"!...
חשמל עמד באוויר בין ההמונים, עת ניגש אל האורח, ויחד פצחו בריקוד חסידי נלהב של אמונה ובטחון מתוך שמחה, שתביא במהרה את הגאולה לבנו הצעיר דניאל שלום בן שרון, שייצא מאפילה לאורה וישוחרר ללא נזק מידי החוטפים החמאס ימ"ש בעזה.