חגית ריין, אמו של רס”ן בניה ז”ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה, התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה כיצד היא מנסה לנחם ולתרום מניסיונה למשפחות הרבות של חללי המלחמה בעזה.
"מיום אחרי שמחת תורה אני מגויסת. בכל יום אני נוסעת בכל רחבי הארץ לנחם אבלים אצל כמה שיותר משפחות שכולות. הצלחתי להגיע ליותר מ-250 משפחות ואני נוהגת לסיים כל יום בביקור פצועים כי זה נותן לי כוח. אני רוצה לומר לכל מי שקשה - לכו לבקר פצועים. מהביקור הזה - תקבלו המון כוחות. לצד זאת אני נמצאת עם חיילים בשטחי כינוס בדרום ובצפון", מתארת ריין את שגרת יומה העמוסה.
לפני שהיא עוסקת במשפחות יש לה גם מסר חשוב למנחמים: "אני רוצה לומר לאנשים - אל תתנחלו בשבעה. באים, מחבקים, אומרים 'אנחנו איתכם' והולכים. גם אם אתם יותר מכירים, תישארו עוד כמה דקות ואל תתנחלו. גם המשפחות צריכות אוויר. אני נוהגת לעשות כך - להשאיר טלפון ולומר שאם רוצים לדבר - שיצרו איתי קשר".
"הרבה מאוד מבני המשפחות יוצרים קשר. אני אומרת להם לקחת את הזמן ושלומדים לחיות עם זה. הכאב לא עובר וזה בסדר ואפילו נכון לבכות וחשוב להוציא את זה ולא להשאיר בפנים. זה תהליך שבו נופלים וקמים יותר חזקים פעם אחר פעם. הם יגלו במהלך התהליך שיש להם כוחות רדומים שלא השתמשו בהם עד כה ועכשיו ישמשו אותם", היא מוסיפה.
לדבריה, "כשישבתי שבעה אמרתי לקב"ה תודה רבה שהולדת אותי במשפחה של אנשים מאמינים. כי במצב כזה את יודעת שכשהוא סיים את תפקידו בעולם אחרי 27 שנים הוא לקח אותו. אני לא כעסתי על הקב"ה אלא הודיתי לו על כל יום שהוא נתן לי את המתנה הזו. אבל עשיתי איתו הסכם: אמרתי לו נתתי לך את הדבר הכי יקר שיש לי, תיתן לי את הכוחות להתמודד. אם תיתן לי אוכל לתת מהם לאחרים. וכל בוקר אני מודה על הכוח שיש לו ומשתדלת לעשות לאחרים".
ריין לא תיארה כי בבתים רבים אליהם תיכנס היא תיתקל במודעות לסיפורו של בנה. "התברר לי במלחמה הזו כמה כולם מכירים את הסיפור של 'כוח בניה' וקיבלו ממנו השראה. קיבלתי ממנו המון 'דרישות שלום'. לדוגמה, הייתי ביישוב עדי כדי לנחם משפחה. נכנסתי לבית ולרוב לא מזהים איתי. אני כן מציינת שבאתי לנחם כאם שכולה אבל גם אם שואלים אותי אני לא מוכנה לספר על עצמי כי בשבעה צריך להתמקד בסיפור של הבן או הבת שנפלו".
"המשפחה בעדי מאוד התרגשה שבאנו לנחם בלי שאנחנו מכירים. היה שם אדם שביקש לספר סיפור על המסירות של החיילים. הוא סיפר שהעובדה שחיילים קפצו במלחמה הנוכחית מכל מקום אפשרי - אינה חדשה - כי הוא זכר שבמלחמת לבנון השנייה היה חייל ששהה בטורקיה, קראו לו בניה, הוא חזר וישר קפץ לצבא. 'את יודעת איזה אחדות היתה בטנק שלו?', הוא שאל אותי", היא משתפת.
"הבן שלי שהיה לידי ביקש שאספר מי אני אבל חשבתי שלא צריך. מאוד התפעמתי מזה שהסיפור של בניה הגיע גם למקום הזה. לבסוף אמרתי 'בניה שסיפרת עליו היה הבן שלי'. היתה התרגשות מאוד גדולה. למחרת נסעתי לניחום אבלים נוסף. אותו אדם שסיפר את הסיפור בשבעה בעדי היה גם בניחום הזה. זה היה עוד 'איתות' מבניה".