אייל אשל, אביה של סמלת רוני אשל ז"ל, תצפיתנית שנפלה בבסיס נחל עוז, עדיין מזועזע מעומק המחדלים של מערכת הביטחון ביום מתקפת הפתע של חמאס בשמחת תורה ודורש מהפיקוד הבכיר בצה"ל לקחת אחריות.
בראיון לכאן רשת ב' הוא משחזר את הרגעים הקשים שחווה ביום המתקפה. "ברגעים הראשונים אני מבין שרוני בחמ"ל. ואמרנו לעצמנו שרון אשתי ואני שנדבר איתה יותר מאוחר כי בטח מדובר בעוד סבב. עוברות השעות ורוני לא עונה לטלפון. בשעה 9:27 פתאום תקשרנו עם רוני דרך הטלפון של הסמב"צית אושר. שרון התכתבה איתה והיא כתבה לה שלא תדאג ושהיא בחמ"ל. אשתי כתבה לה שהיא אוהבת אותה וזו היתה בעצם התקשורת האחרונה איתה".
לדבריו, "היתה לי תקווה שהן בתוך החמ"ל ושמישהו יבוא להציל אותם. סמכתי על צה"ל הגדול וכשראיתי שזה לא קורה כבר מהשלבים הראשונים, כשהמג"ד לא עונה בטלפון. ואני כותב ווטסאפים והם רואים אותם ולא עונים. הדום שתיקה היה כה רועם שהבנתי שאף אחד לא יעשה את זה בשבילי ויצאתי למערכה".
"אני הבנתי יש ואמרתי לאשתי שמשהו לא טוב קורה. אף אחד לא התקשר או שיקף שום דבר. ביום ראשון טסנו ללהב 433 ופתחנו תיק נעדרת ומשם המשכנו לסורוקה כי היתה לנו תקווה שאולי היא פצועה. אבל הימים עברו והשתיקה נמשכה. ואני מתחיל לאסוף סביבי אנשים טובי לב מכל המערכות. הם משתפים פעולה ואנחנו מתחילים לקבל מידע ואני מבין שהתמונה כל כך עגומה", הוסיף.
האב זעק: "הבנו ישר בשלבים הראשונים שהם היו בחמ"ל בין 6:23 לדקות לפני 12:00 בצהריים והיה ניתן להציל את כולם - לא רק את התצפיתניות אלא את כל מי שהיה בחמ"ל. הן זעקו את נשמתן בקשר ובטלפון בכל דרך וביקשו עזרה עד שקולן נדם. זה כל כך מסתכל כי הפשע גדול. היה זלזול בהן. כי היא סמלת ומה פתאום מפקד יקשיב לה על התרעה בנוע אירועים שיש על הגדר. לימים נודעה לנו כמות הדיווחים שלא טופלו".
הוא סיפר על מחדלים שקרו גם אחרי שבתו נהרגה. "שלושה שבועות אחרי השבת השחורה קיבלנו את הדיסקית מאחת הנעליים של רוני. אני לא מטומטם. הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי 'רגע היא נקייה מדי מחמ"ל שעלה באש. היא לא מפויחת והיא לא מושחרת ולא מעוותת - כי דיברו איתנו כל הזמן על חום של מאות טמפרטורות'. הדיסקית הרי היתה בתוך החמ"ל. דרשתי שישלחו אותה למעבדה. אבל לא עשו את זה. שמו אותה במגרה כלשהי באיזה משרד. הודו בפני שהיא היתה במשרד. אני לא אשתוק על זה. אני חש מרומה".
לטענתו, "הקצינים מחזיקים אחד את היד של השני וכל אחד חושש לקריירה שלו ושיפטרו אותי. אני אגרום לזה לקרות. כל אדם שקשור למקרה הזה ועדיין לובש מדים זו בושה לכולנו. במקום להגיד פשענו ולקבל אחריות הם חושבים רק על עצמם. הם צריכים ללכת הביתה. מפקדים בכל הדרגים. כולם שתקו, כולם זלזלו. אני לא רוצה שיבקשו ממני סליחה. אני רוצה שהאחראים יפשטו מדים. אין סליחה כי הבנות אינן. הן נשרפו בעודן בחיים".