איציק בונצל, אביו של סמ"ר עמית בונצל ז"ל שנפל בקרב ברצועת עזה, מספר בריאיון לערוץ 7 על המידע שהולך ומצטבר בבית המשפחה על גבורת הבן שנפל ועל הקריאה לציבור הרחב שהוא הופך לדגל אישי - להתנתק מהתקשורת שלדבריו מחרחרת ריב בינינו לבין עצמנו ומרחיבה את השסע הישראלי.
בין הרבים שמגיעים לנחם את המשפחה מגיעים גם צעירים רבים, חיילים וחיילות מהיחידה בה שירת עמית ו"לאט לאט המילה גבורה מקבלת עוצמות אחרות. אנחנו מקבלים מידע מהקרב עצמו וממה שקרה באותם רגעים בעזה ואנחנו מבינם שמדובר בדבורה של לוחמים, לא רק של עמית, מטובי בניה של הארץ הזאת, שיצאו למשימה אחת ויחידה לנצח את החמאס ולנקום על המעשים שאין לתאר אותם".
"החיילים חדורי מוטיבציה, מגיעים לכאן עם אור בעיניים", מספר איציק. "לא ראיתי אף חייל שמגיע לכאן עייף. לא ראיתי אף חייל שמגיע מיואש או אומר מתי יסתיים השירות או מתי יחזירו אותי מהמילואים. כולם חדורי מטרה בצורה בלתי נתפסת, מה שיכול להרגיע אותנו האזרחים. השליחים שלנו מכווני מטרה ולא מתכוונים לעצור עד שהעניין ייגמר סופית והביטחון ישוב לדרום".
איציק מספר על עמית כמי שכבר מגיל 16 הציב לעצמו כמטרה את השירות בסיירת מובחרת. "הוא לא ראה מימין או משמאל ונתן הכול לטובת המטרה, להגיע לסיירת מטכ"ל. הוא עשה שלוש פעמים יום שיירות, קיבל המלצות ויחידות שרצו אותו אבל ראה את היעד להגיע לסיירת מטכ"ל. אחרי שלוש פעמים הוא קיבל את הזימון לסיירת מטכ"ל, התחיל את הגיבוש ואחרי ארבעה ימים התעלף ואמרו לו שהוא לא נפסל אבל מאחר ומדובר באירוע רפואי הוא יוכל לנסות בגיבוש הבא שיהיה בעוד שנה. הוא קיבל החלטה לחכות עוד שנה ובשנה הזו לא לבזבז את הזמן אלא ללמוד במכינה".
בשנת הלימודים הנוספת במכינה סייע עמית לתלמידי שנה א' להכשיר את עצמם לגיבושי הסיירות, אימן אותם והשקיע בכך לא מעט. בניסיון השני עלה בידו להשלים את ימי הגיבוש, אך בבדיקה שבוצעה לאחר מכן הוא נפל. "חשבנו שהוא יישבר בנקודה הזו אבל הוא לא נשבר כי המטרה היא להילחם למען ארץ ישראל ועם ישראל. הוא קיבל זימון לסיירת, עבר ראיון ואמר שזה המקום שלו".
עמית מונה למלא את מקומו של מפקד הצוות בסיירת שאחיו נהרג והוצרך לצאת להלווייתו. "סיפרו לי שזה לא דבר שקורה בדרך כלל. הוא הרי לא עבר קורס קצינים וזה קורה תוך כדי קרב, ולפקד על צוות שלם בתוך קרב זה לא דבר רגיל אבל הם הכירו את המקצועניות שלו והוא קיבל את המינוי ובאותו בוקר הוא נהרג".
איציק היה בהלווייתו של האח של המפק"צ שאותו בנו החליף. כשהוא צופה במהלכי ההלוויה פנה איציק לרבש"ע: "אני אומר לקב"ה בדמעות, אל תנסה אותי. יש לי שני בנים בתוך הקרבות. אל תנסה אותי. אני לא אעמוד בניסיון הזה, וזה מה שקיבלנו ועם ההחלטה הזו של הקב"ה אני צריך לחיות. הגעתי הביתה מההלוויה ובדלת חיכו לי אנשי קצין העיר, שאלתי אותם מי מהבנים, נדב או עמית. הם אמרו שעמית נפצע ונהרג במקום כשהיה בראש הצוות ומאז אנחנו פה חיים את האירוע הזה. השמש שלנו כבה".
"לא הצלחנו להדליק נרות חנוכה, לא הצלחנו לשיר שירי חנוכה. אני מקווה שבשנים הבאות לא כך ייראה חג החנוכה שלנו. זה אירוע שאי אפשר להסביר אותו. השמש שלנו כבה", אומר איציק המדגיש כי גם בנו ובתו הם אור גדול בבית אך גם השמש שלהם כבה. "עמית היה בבית ילד מוביל, הוא היה השמש עם הרבה אור וכוח. הראשון לעזור ולסייע, כיבוד האב ואם שלו היה בלתי נתפס, הקשר שלו עם האחים היה מדהים, וחנוכה הזה מאוד קשה, ואני מתאר לעצמי שחנוכה הזה עובר בכל הבתים עם הרבה שאלות ועם אווירה קשה".
בהתייחס להתבטאויותיו החריפות כלפי התקשורת בישראל אומר איציק כי אותו לא מעניין שמאל וימין ואינו מנהל קמפיין פוליטי, "אבל הבנתי שהמשימה שלי היא לנתק בין העם לתקשורת. כדי שהמוות של הקדושים לא יהיה לשווא אנחנו חייבים לייצר מצב שבו אחרי המלחמה נהיה ביחד והשנאה התהומית שקיימת היום תיפסק. מי שאשם באופן מוחלט בשנאה שיש בעם ובפילוג הם אמצעי התקשורת שעושים הכול כדי לפורר את העם, אמצעי התקשורת פוגעים בנו. בכל ערב אנשים מגיעים הביתה ומטפטפים להם רעל אחד נגד השני וזה עבוד להם. הם מביאים לאולפנים פרשנים שאו לא קיבלו תפקיד או משעמם להם, אין להם שום מידע, הם לא ישובים בבור ולא רואים תכניות. כל מי שהיה פעם תת אלוף או אלוף כבר יודע הכול ואנחנו שומעים ושומעים כי אנחנו רוצים לדעת מה קורה במלחמה והם מנצלים את זה לרעה. באף אולפן לא מונחים דגלי ישראל על השולחן ואנחנו מקבלים טפטוף של רעל".
בהקשר זה מזכיר איציק בונצל את המפגש הקשה בין הורי החטופים לחברי קבינט המלחמה, אירוע שהתדרדר לחלופת הדיפות קללות ומכות. "איך הגענו למצב הזה? הגענו למצב הזה כי מטפטפים לנו את הרעל הזה כיום יום וכל שעה, עסוקים בביבי וביבי לא. נשאלות במסיבת העיתונאים של ראש הממשלה שאלות מטופשות ומזלזלות. למה שואלים את ראש הממשלה איפה הבנים שלו? מה זה משנה לי כהורה ששני הילדים שלו נמצאים בקרבות איפה הילדים שלו? שישאלו שאלות טקטיות, שאלות של חיזוק העם. מה שמעניין אותם זה אם גנץ התחבק או התנשק עם שר הביטחון. זה בלתי נתפס".
"יש כאן מיליון איש שפוחדים מהדפיקה בדלת ומצלצול טלפון, מיליון איש יושבים ורועדים ומחפשים כל שביב מידע כי אין קשר עם החיילים ורואים טלוויזיה כי אולי משם יבוא הקשר וכל אולפן עם פרשנים שלא יודעים כלום, רואים שהם לא יודעים כלום והם רק מלכלכים, על הימין או על השמאל. יש כבר אולפנים שכבר בונים את הגרדום לפוליטיקאים כשהילדים שלנו נהרגים שם. יש שם מלחמה אמיתית. כשאני מדמיין את היריות שפגעו בבן שלי ומנסה לדמיין מה היה שם, אני שומע את הדיונים על תקציבים קואליציוניים. ריבון עולמים, תתעוררו. העם לא רוצה אתכם. נמאסתם עלינו, והאולפנים עסוקים בתקציבים קואליציוניים כן או לא. החוצפנים האלה יושבים ועסוקים בלשסות אחד את השני".
בונצל מוסיף: "מדינת ישראל נותנת במה למחבלים שיושבים בכנסת. הם עולים לבמה ולא מוכנים לגנות את מה שקרה בעזה. אנחנו רואים אותם כי הטלוויזיה שלנו דלוקה. צריך לכבות את הטלוויזיה בכל הערוצים. אנחנו נכבה להם את הטלוויזיה. לא יפרסמו אצלם, לא יהיה להם כסף והם ייסגרו כי לא רוצים אותם. רוצים מהדורה פעם בשעה או שלוש שעות שיגידו מה קורה בקרבות, איפה צה"ל מתקם ואיפה לא, ומה קורה עם החטופים. מביאים אלופים בני מאה, שומעים אותם והם מקשקשים. אני לא מבין איך הם לא מכבדים את עצמם, הם הרי לא מכירים את המערכת. איך הם מסכימים לבוא לאולפנים לספר סיפורי מעשיות. אני מבקש, תכבו את הטלוויזיה, תכבו להם אותה בפנים. הם יראו שלא מקשיבים להם וזה ייפסק".
כיבוי הטלוויזיה, אומר בונצל, יביא לכולנו חיי רוגע, התנהלות שלווה הרבה יותר על אף כל המהומה שמסביב. "תכבו אותם. אל תתנו להם להרעיל אותנו", הוא שב ומבקש.
על הסיכוי שהאחדות המתגלה בעם תימשך לאורך זמן אומר בונצל כי במהלך ימי השבעה הוא פוגש אזרחים מכל רחבי הארץ, אנשים שאינו מכיר ו"זה בלתי נתפס, אבל אנחנו עם חולה. הרעילו אותנו. אנחנו מפחדים ממה יגיד השכן. הרעל שלהם חיסל אותנו וטמטם אותנו. החוט עדיין לא נקרע. החיבור בין שמאל לימין לא נקרע".
"בריאות שלנו כעם תתממש כשנכבה להם את הטלוויזיה. אתם נכנסים הביתה ורואים את הטלוויזיה דלוקה על אחד הערוצים, תבקשו ממי שיושב שם לכבות את הטלוויזיה", אומר בונצל הרואה בקריאה זו קמפיין לא הוא מחויב ואותו הוא מתכוון לקדם בכל דרך. מאז הריאיון הקשה בו אמר את הדברים לאילה חסון הגיעו אליו אלפי הודעות שהתחייבו להיענות לו ולכבות את הטלוויזיה. "אם זה יצליח נבריא את עצמנו ויהיה לנו בסיס אחרי המלחמה להתרפא ממה שהיה".
עוד מספר על השיחה הארוכה שקיים עם ראש הממשלה לפני כניסת השבת. "זו הייתה שיחה ארוכה, הוא היה מאוד סבלן ודיבר מהלב. זו לא הייתה שיחה לפרוטוקול. נועה, אשתי, אמרה לו, מר נתניהו יש לי בקשה כאימא, אל תעצרו לרגע, תסיימו את המלאכה. הוא אמר לה, נועה, נשבעתי שזה מה שאעשה. לא האמינו שניכנס ונכנסנו, לא האמינו שנמשיך אחרי הפסקת האש והמשכנו. אנחנו מאמינים מאוד. נתניהו ביקש לדבר עם הבן, נדב, ואמר לו על עצמו שכבן למשפחה שכולה הוא במקש ממנו להתחשב באב ואימא ולא להיכנס חזרה לקרבות. אנחנו עדיין עובדים על זה שנדב יקשיב לנו, אבל אחרי כל כך הרבה נים שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו לדברים האלה אני לא יודע מה הוא יחליט ומאמין שהוא יתחשב בנו כאבא ואימא".
את דבריו חותם איציק בונצל בתחושותיה של המשפחה לנוכח ההתייצבות של תושבי שוהם, עיר מגוריהם, לאורך חמישה קילומטרים כשהם נושאים דגלים ומלווים את הארון בדרכו להלוויה. "לא הזמינו אף אחד, לא מכרו כרטיסים. ראיתי אדם מבוגר קם מכיסא הגלגלים ומצדיע לעמית. זה אומר שיש לנו עם נהדר, עם אוהב וחם ואנחנו צריכים להבריא. זה בידיים שלנו. אסור לתת להם לשלוט בנו. התקשורת היא אויב מבית".