התחלה// נולד וגדל באופקים, השני מתוך חמישה. למד במוסדות החינוך הדתיים בעיר, כולל בישיבה התיכונית. "הייתה לי ילדות נפלאה. יש משהו בזה שאתה דרומי שנשאר איתך לאורך שנים. אופקים זו עיר של אנשים חמים עם פשטות מיוחדת, ואני מקווה שהיא תצא מהר מהחוויה הנוראית שהאנשים שם חוו בשמחת תורה".
אבאמא// הרצל, קצין ביקור סדיר במועצה האזורית שדות נגב, ואסתר, כבר שלושים שנה מחנכת כיתה א' בבית הספר הממלכתי־דתי 'אביר יעקב' באופקים.
המקום הנכון// עם סיום התיכון הלך ללמוד במכינה הקדם־צבאית בעלי. "היה לי ברור שאגיע לשם. משהו במקום הזה קסם לי, גם בגלל הרוח וגם בגלל האנשים שפגשתי משם. רציתי שירות צבאי משמעותי וזה היה המקום הנכון להתכונן בו אליו".
על מדים// אחרי שנה וחצי, באביב 2007, התגייס לעורב גבעתי. "סיימתי מסלול, הייתי לוחם ומשם יצאתי לקורס מ"כים. אחרי אחד התרגילים המסכמים, לקראת סוף המסלול, התארסתי". חודש אחרי סוף המסלול התחתן עם חן, שלמדה גרפיקה במכללת אמונה בירושלים. השניים קבעו את ביתם ביישוב עלי.
תורה ועבודה// אחרי שלוש שנים השתחרר מצה"ל וחיפש מקום שבו יוכל לשלב לימודים תורניים ועבודה. כך התגלגל אל הישיבה התיכונית בנווה, שם חיפשו מדריך חינוכי לשעות הערב. "מצאתי את התוכנית לבוגרי צבא של מכינת עֹצם וזה השתלב יפה יחד. חזרנו דרומה וקבענו את ביתנו בנווה". מאז הם שם, כבר תריסר שנים.
מדחיקים// לפני כארבע שנים קיבל הצעה למלא את תפקיד רבש"ץ היישוב. "יחסית היה שקט באזור. באופן כללי, כל החששות ביישובי העוטף היו מירי תלול מסלול. זאת הייתה ההבדלה שלנו מיהודה ושומרון. החשש מחדירת מחבלים תמיד היה, אבל הדחקנו אותו אחורנית. תמיד אמרו לנו שיש את המכשול ושאין סיכוי שיחדרו מעזה. זאת בדיוק הקונספציה הידועה. בכל זאת, התכוננו. בגלל שהיו כמה אירועים של גניבת נשק מחברי כיתת הכוננות, הצבא הקטין את מספר הנשקים. בדיעבד זאת הייתה טעות נוראה. בגלל הסמיכות לגבול מצרים אנחנו מוגדרים יישוב קדמי, ולכן היו לנו שבעה כלי נשק".
שגרה מתעתעת// בימים שלפני שמחת תורה הייתה בנווה שגרה מוחלטת. "בחול המועד סוכות הייתי בהערכת מצב עם המח"ט אסף חממי הי"ד שנהרג בקרבות. הוא סיפר שיש קצת הפגנות על הגדר, קצת הפרות סדר, אבל הכול בסדר. זה היה כל כך רחוק משום תרחיש. גם ליל שמחת תורה עצמו היה רגיל לגמרי, הלכנו לישון בלי שום מושג מה הולך לקרות בבוקר".
מלחמה// בשש וחצי בבוקר התעורר לשמע האזעקות, "ומיד אחריהן - גשם של נפילות בכל פינה. במשך עשר דקות רק ניסיתי להבין מה קורה. הדלקתי את הטלפון ואת מכשיר הקשר והבנתי שיש כאן אירוע בסדר גודל שלא הכרנו. אז התקשר אליי חבר ממערכת הביטחון וחיבר אותי ברמה קיצונית למה שקורה. הוא אמר: 'תשכח את כל מה שאתה מכיר, אנחנו במלחמה'. התאפסתי יחסית מהר. הקפצתי את חברי כיתת הכוננות וסגרתי את שערי היישוב. פתאום קלטתי שמתפללי מניין ותיקין הלכו לממ"ד בעקבות האזעקות – וחזרו לתפילה כשהאזעקות נגמרו. לא היה להם מושג מה קורה. שמעתי בקשר מה קורה ביישובים ובקיבוצים מסביב. טסתי לבית הכנסת ופיזרתי אותם לבתים די באגרסיביות. אחר כך התנצלתי".
ציר דמים// במקביל לפריסת חברי כיתת הכוננות הוא הקפיץ כל גבר עם אקדח לצאת ולשמור על הגדר של היישוב, במרחק של כמה עשרות מטרים זה מזה. בנוסף לכך התחילו להתקבץ חיילים בשירות סדיר שקיבלו טלפונים מהיחידה שלהם ורוצים לקפוץ. "ראיתי שכל מי שיצא מהיישוב חטף ירי בדרך וחזר. בחור מדובדבן חזר אלינו כשהרכב שלו מחורר כולו. מחבלים על אופנועים ירו עליו ואיכשהו הוא הצליח להשיב אש. תושב אחר שירו עליו נטש את הרכב וברח לחממות והסתתר שם. הוא התקשר אליי והתחנן שנגיע לחלץ אותו. הוא הוריד את החולצה הלבנה כדי לא להיות חשוף ושהה שם כמה שעות עד שהצלחנו לחלץ אותו יחד עם הרבש"ץ של קיבוץ ניר יצחק, שאחר כך נהרג".
מענה רפואי// בשלב מוקדם יחסית הגיעה ליישוב ניידת טיפול נמרץ של מד"א כדי לטפל בפועל תאילנדי שנפצע במתקפת הטילים. "הם ביקשו מקום עם ממ"ד כדי שיוכלו לטפל בפצוע. מיקמתי אותם בממ"ד של בית המדרש. בהמשך הגיע אמבולנס נוסף, ובפועל הנקודה הפכה להיות נאפ"ל (נקודת איסוף – י"א) של פצועים והרוגים נוספים, גם מכרם שלום וגם מפרי גן. למרות שאנחנו לא היישוב הכי קרוב אליהם, היינו הראשונים שהתארגנו על זה ויכולנו לתת מענה. יש לנו שתי רופאות, חובשים, אחיות ומיילדות. כל אנשי הרפואה של היישוב התגייסו לטפל במי שהגיע. בנוסף לכך הייתה לנו יכולת לאבטח את הנאפ"ל. רצינו לפנות את הפצועים להמשך טיפול, הייתי בקשר עם הצבא שישלחו לנו מסוקים. לקח הרבה זמן עד שהמסוק הגיע, ואז הוא הסתובב זמן רב בחיפוש אחר מקום לנחות. מצאתי את עצמי עומד על הכביש, צורח לו שינחת כבר, כי היו פצועים שהיו במצב קריטי ובסכנת חיים. בסוף הוא איכשהו נחת ופינינו אליו את מי שיכולנו".
הצלה// לאחר מעשה התברר שהמחבלים תכננו לחדור גם לנווה ולבצע בו טבח, ובחסדי שמיים לא עלה בידם. "המחבלים פרצו עשרות נקודות בגדר הרצועה. מאחת מהן הגיעה חוליית מחבלים שמטרתה הייתה להגיע ליישוב שלי. התנהל קרב קשה פחות משני קילומטרים מהיישוב. כוחות הביטחון סיפרו לי שהם מצאו בווסטים של המחבלים שחוסלו מפות של היישוב עם סימון מיוחד של הבית שלי. כמו כל הישובים בעוטף, גם ביישוב שלנו עבדו פועלים עזתים וייתכן שהאינפורמציה הגיעה מהם. התכנון שלהם היה לחדור וללכת בציר ישר לכיוון נווה, בני נצרים ומוצב סנאי, שיש בו תרני תצפית של הצבא לכיוון מצרים. בפועל, גדוד קרקל שהיה באזור סופה הצליח לחסל את המחבלים בדרך".
החיילים באים// הכוח הצבאי המסודר הראשון הגיע לנווה רק ביום ראשון בלילה. "הגיע מג"ד עם חייליו. זה היה השלב שבו העברתי את הפיקוד על אבטחת היישוב לכוח צבאי. עד אז התושבים היו במשמרות על הגדרות. אחר כך, בהדרגתיות, מסרנו את העמדות לידי חיילי צה"ל".
מתפנים// ביום שני בצהריים, אחרי קרוב ל־50 שעות שבהן לא יצאו התושבים מפתח ביתם, הם פונו לבתי מלון בירושלים, שם הם נמצאים עד היום. "אנשים יצאו מהבית היישר לרכב ונסעו מכאן. הכול היה מאוד מתוח. הצבא עדיין לא סרק את החממות ואת היישוב. שבוע וחצי אחר כך עוד מצאו מחבלים שהתחבאו בכל מיני פינות. הם הגיעו עם המון אוכל, מים וכמובן תחמושת במטרה להיטמע בשטח, להמתין עד שהעסק יירגע ואז לחזור לתקוף. הנסיעה שלנו הייתה על כביש 10, שמקביל לציר פילדלפי, כביש שסגור בדרך כלל. הצבא פתח אותו כדי להעביר שתי שיירות של תושבים, שאובטחו על ידי חיילים, חברי כיתת הכוננות ואפילו מסוק קרב באוויר".
מענה חקלאי// נווה היא אגודה שיתופית שחברים בה לא מעט חקלאים שמגדלים ירק עלים של חסלט, תפוחי אדמה ועוד – גידולים שמצריכים מענה מיידי. "בשבוע הראשון הענף הושבת, ובשבוע השני עשינו הערכת מצב איך מחזירים את העבודה. היה צריך לדאוג גם לאבטחה וגם לפועלים, כי התאילנדים שעבדו ביישוב פונו. מאז המון מתנדבים מגיעים לכאן ונותנים מענה לעבודות חקלאיות. במקביל יש כבר עשרות משפחות שמתחילות לחזור, וההערכה היא שהשבוע יחזרו משפחות נוספות. זה קורה לאט לאט".
מתגלה// בנוסף לתפקידו כרבש"ץ הוא מחזיק גם בכישורים מוזיקליים. בחמש השנים האחרונות הוא יוצר מוזיקה, והספיק להוציא לרדיו כמה סינגלים בדרך לאלבום בכורה. לאחרונה שחרר שיר חדש - 'להתגלות'. "השיר מספר על העולם המוזיקלי הקשוח ועל הרצון להיות נאמן לעצמי בצורה הטובה ביותר. גיליתי על עצמי שבתוך הקושי הזה טמונים הכוחות להתמודד. השיר היה מתוכנן לצאת בשמונה באוקטובר, ובמלחמה הוא קיבל משמעות נוספת".
*** מורשת קרב ***
ביטחון עכשיו// "לכולם הייתה תחושה שהצבא קצת נרדם, ורק עכשיו חוזר לנקודת הזמן שהוא היה צריך להיות בה מבחינת מענה שהיה צריך לתת ליישובים. השבת הזאת לימדה אותנו שהאזרחים הגנו על עצמם בכוחות עצמם, ויש ביקוש רב להצטרפות לכיתת הכוננות. השגנו תרומות לציוד לחימה לכיתת הכוננות ואנחנו מנסים לראות איך אנחנו מגיעים לרמת ביטחון שתיתן מענה טוב יותר ביישוב. חמישה רבש"צים שהיו לי כאחים נהרגו בלחימה. כל אחד מהם נפל כלוחם גיבור, ואם לא הם – תושבים רבים יותר היו נחטפים ונרצחים".
תנו לצה"ל לנצח// "חמאס צריך להיעלם מהעולם ואני מקווה שהדבר הזה לא יתמסמס. שמעתי קולות של תושבים שאומרים שכל עוד חמאס לא נמחק מעל פני האדמה הם לא חוזרים לכאן. צריך לחסל את ראשי חמאס וגם את הפעילים שלהם. מדינת ישראל צריכה לחשוב על רצועת עזה בתור מקום שצריך לחזור אליו. נוכחות צבאית זה חשוב, אבל כל עוד לא תהיה שם התיישבות – השליטה לא תהיה מלאה".
אור בתוך החושך// "אחרי השנה שעברנו, הניעור הזה החזיר אותנו קצת לשפיות מה בעצם התפקיד שלנו וכמה התרחקנו ממי שאנחנו צריכים להיות. החיבוק והעטיפה שהתושבים שלנו מקבלים בבתי המלון, כמויות בלתי נתפסות של ציוד ועזרה בכל דבר, הם נקודת אור גדולה".
עם ישראל חי// "בזמני משבר עם ישראל מתגלה בכוחו ובאחדותו. הלוואי שניקח את זה ונחזק את זה לאורך זמן. צריך להמשיך לחזק את החיבורים שנוצרו גם אחרי המלחמה".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***