***
אנחנו הילדים של חורף שנת עשרים ושלוש
נולדנו אל תוך מדינה מדממת אחרי הזוועות
הייתם גברים שיצאו אל הקרב בבוקר שמחת תורה
הייתן נשים אמיצות ונחושות לנצח את הרע
וכשראיתם אותנו רכנתם אלינו בלב מלא אהבה
נשבעתם שלנו תהיה כשנגדל מדינה חזקה וטובה
כשנולדנו הארץ נעה בין ייאוש לתקווה
האימהות נלחמו על שפיות, האבות נלחמו בצבא
ניסיתם למצוא עוגנים, לחפש מקורות השוואה
חלקכם אמרו כמו יום כיפור, לאחרים זה הזכיר את השואה
והצהרתם שמה שהיה לא יהיה, לא נחזור לאותו הדבר
שנפיק לקחים, לעולם לא נשוב לעשות את שגיאות העבר
הבטחתם תבונה
אמרתם מרד
הבטחתם תפיסה אחרת
לצעוד בעיניים פקוחות
לא לרוץ אחרי סתם הבטחות
הבטחתם תבונה
אנחנו הילדים של חורף שנת עשרים ושלוש
עוד לא מבינים מה קורה, מה יהיה ואיזה עולם פה נפגוש
גם אנחנו כמוכם רוצים לשקם, לשפר ולבנות
אבל תכל'ס כולנו יודעים: הרגלים קשה לשנות
לא פשוט ליישם, לסיים, לקיים, לסובב את היגוי הספינה
לשינוי נחוצים עמידה, התמדה, לא מספיק שתהיה כוונה
זה יפה שאתם מבטיחים התפכחות בלי זחיחות וימים אחרים
רק עם יד על הלב, תגידו – איך הגענו עד הנה, זוכרים?
הבטחתם יונה –
קיבלנו עיט
גדודי מחבלים
בבית
אמרתם איפוק זה כוח
שיגעתם לעם את המוח
עשיתם שכונה
אנחנו הילדים של חורף שנת עשרים ושלוש
אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדנו, שאכלתם ת'ראש
אמרתם כיבוש זה פאסה, אין פתרון צבאי לטרור
שאם רק ניסוג יהיה פה מושלם, ותמיד נוכל לחזור
עם דרכון נטייל, ננגב חומוס פול ונשב בריביירה של עזה
ואפילו יהיה שלום בין המעריצות של ירדנה ועפרה חזה
צעקתם: אתם קיצונים ואויבי השלום, ורק אוסלו יביא ביטחון
כאילו שפה באמת זה נורבגיה ולא המזרח התיכון
הבאתם נָבָל
ורוצח
קיבלתם נובֵּל
פורח
עשה לכולנו פריחות
לא הרשיתם אפילו למחות
והכול פה נבל
אנחנו הילדים של חורף שנת עשרים ושלוש
כבר לא מכירים חיים רגילים בשקט ובלי אזעקות
אתם שרתם אימג'ן של ג'ון ואנחנו קיבלנו ג'נין
מרוב הבטחות לשלום של שפויים כבר כולנו ממש מג'נונים
אז כדי להסיט את האש מקונספציה רעה ומחדלים
אתם שוב מנסים למכור ת'קשקוש על אלימות מתנחלים
כי הבטחתם יונה ושלום ושלווה וחד־קרן ושקט וקשת
מה נותר מחלום היונה הצחורה? ערימה מסריחה של לשלשת
ועכשיו אומרים שוב: התיישבות? לא חשוב
בואו נביא ת'ראיס האהוב
ניכנע לפריץ, נהיה עם לחיץ
טוב לחלום, בשביל מה להקיץ
זה אולי קצת נדוש שוב לשאול ולדרוש
אם נפיק לקחים להבא
אבל אנחנו הילדים, שנת עשרים ושלוש
ועוד רגע עשרים וארבע
הבטחתם תבונה
אמרתם יחד
הבטחתם לחתור בלי פחד
אל חוף מבטחים של שיתוף
אחדות והבנה בלי קיטוב
רק אל תשכחו.
לתגובות: dvirbe7@gmail.com
***