סוגיית שחרור החטופים היא אולי הסוגיה הרגישה ביותר בישראל כיום. כואבת, מתוחה ומדממת. כתוצאה מכך המפגש האחרון של משפחות החטופים עם קבינט מקבלי ההחלטות היה טעון והגיע לטונים גבוהים ואפילו לאלימות. בהקשר לכך העיתונאי עמית סגל הזכיר השבוע דוח סודי של ועדת שמגר בעניין פדיון שבויים, וטען כי המשא ומתן הנוכחי לשחרור החטופים מיישם אומנם את מסקנות הדוח בסוגיית היחס בין מספר המחבלים למספר המשוחררים, אך אינו מיישם את הקביעה הברורה ליצור מרחק בין מקבלי ההחלטות למשפחות החטופים.
סוגיית החטופים מלווה אותנו כבר עשרות שנים, כפי שנראה בשורות הבאות. מדינת ישראל הבינה שיש לגבש מדיניות אסטרטגית לטיפול בסוגיה ואף עשתה זאת, אך כלל לא בטוח שמקבלי ההחלטות ניזונים ממסקנות המדיניות שנקבעה ומיישמים אותה.
"הטענה שצריך לעשות כמעט הכול על מנת להחזיר חטופים, על אף עוצמתה הרגשית, אינה עומדת בפני הביקורת. אם אנחנו פועלים על מנת לשחרר שבויים או חטופים בצורה המגדילה משמעותית את החשש כי אחרים ייהרגו או ייחטפו, המסר שאנחנו שולחים על ידי כך אינו מסר של כבוד עצום לחיי כל חייל וכל אזרח, אלא של התנהגות רגשנית בחלקה שבהכרח יוצרת סיכונים מיותרים לחיים ולביטחון של חיילים ושל אזרחים". הציטוט הזה, שנשמע כאילו לקוח מפיו של צביקה מור שבנו איתן חטוף בעזה, הוא חלק ממסקנות הוועדה הממשלתית, ועדת וינוגרד, משנת תשס"ח (2008).
כשבועיים בלבד אחרי חטיפת החייל גלעד שליט באזור רצועת עזה, תקפו מחבלי חיזבאללה סיור של צה"ל בגבול הצפון וחטפו שני לוחמים. ממשלת ישראל החליטה פה אחד לצאת למבצע צבאי, מלחמת לבנון השנייה. המלחמה נמשכה 34 ימים, מדינת ישראל איבדה במהלכה 164 בני אדם, 119 חיילים ו־45 אזרחים.
תוצאות מלחמת לבנון השנייה מבחינה מדינית וצבאית הובילו להקמת ועדת בדיקה ממשלתית בראשות השופט בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד. חטיפת החיילים, כמרכיב משמעותי ביציאה למערכה, באה לידי ביטוי בדוח הוועדה. הוועדה הבינה כי רגישות סוגיית החטופים בעיני ישראל מקרינה על המוטיבציה של אויביה להוסיף ולהגיע להישגים בתחום הזה. "ברור מאליו כי ככל שפגיעותנו נתפשת כגדולה יותר, וככל שהחשיבות שאנו מייחסים להשבת החטופים גדולה יותר - כך 'מחיר' ההשבה שיידרש – ויתקבל – גבוה יותר. ובאותה מידה עולה התמריץ לבצע חטיפות נוספות", כתבה הוועדה בדוח הסופי שהגישה.
מסקנת ועדת וינוגרד בענייננו הייתה: "חובת הממשלה לעסוק בנושא זה ברמה עקרונית ולאמץ אסטרטגיה כוללת, שתשמש כבסיס לפעולות הן בהקשר המאמץ לצמצם מימוש חטיפות והן בפעולות במקרה שלמרות מאמצים אלה מומש איום כזה. אסטרטגיה זו יכולה לכלול גם מרכיבים פומביים של הצהרת כוונות כללית. אם תכלול החלטת הממשלה הצהרת כוונות כללית כזו – חובה עליה לעמוד בה בעקביות ובנחישות".
בעקבות קביעתה האמורה של ועדת וינוגרד, מינה שר הביטחון דאז אהוד ברק ועדה לקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט מאיר שמגר. הוועדה נדרשה להמליץ על שיקולים, כללים ותהליכים בנוגע לניהול ואישור של משא ומתן לשחרור שבויים ונעדרים ישראלים מידי האויב. ארבע שנים לאחר מכן, רק לאחר שחרורו של גלעד שליט מהשבי, הגישה ועדת שמגר לברק את המלצותיה. המלצותיה של ועדת שמגר הוגדרו כסודיות ביותר ולא פורסמו לעיון הציבור.
התעלמות מדינית
למרות כל האמור, הממשלה והכנסת לא דנו בהרחבה וביסודיות בהמלצות אלו. בדוח מבקר המדינה צוינו פעמים בודדות שבהן דוח ועדת שמגר הוזכר בממשלה או בוועדות הכנסת, אך לא היה בהן דיון לצורך הכרעה וקביעת מדיניות. בשלהי 2016, שנת תשע"ז, הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ובה בקשה על פי חוק חופש המידע להעביר לעיון הציבור את העתק הדוח המלא של ועדת שמגר. בית המשפט קבע כי "אין מקום להורות למשיבים להעביר לעותרת את הדוח המלא של הוועדה לגיבוש מדיניות בניהול משא ומתן עתידי בנושא חטופים ונעדרים בישראל. העניין הציבורי שבחשיפת הדוח לעיני הציבור אינו גובר על עוצמת הפגיעה בביטחון המדינה והציבור ובשלומם של השבויים והנעדרים עם פרסום הדוח". במהלך הדיון בעתירה הובאו חוות דעת של מומחי ביטחון אשר טענו כי פרסום הדוח אינו מהווה סכנה.
למרות פסק הדין, שלא חייב את הממשלה לחשוף את הדוח, ציין השופט שאול שוחט, בהערה לסיום, כי לדעתו מצופה מהממשלה "תוך זמן סביר, דיון רציני ומעמיק בהמלצותיה, גם אם לא מוטלת חובה על הממשלה שהורתה על הקמתה לאמצן. ציפייה זו אינה רק של הוועדה וחבריה אלא של הציבור כולו. הוועדה בענייננו מסרה את המלצותיה בשנת 2012, ועד עתה לא מצאה הממשלה לנכון לקיים דיון בדוח ובהמלצותיו".
כעת משחזרה סוגיית החטופים להיות מונחת על שולחן מקבלי ההחלטות, ישנה התעוררות לדיון מחודש במסקנות ועדת שמגר. חבר הכנסת צבי סוכות, חבר ועדת החוץ והביטחון, הגיש שאילתא ישירה לראש הממשלה בעניין. בשאילתא מבקש סוכות לדעת האם נידונו מסקנת ועדת שמגר בקבינט הנוכחי, ואם לא - מדוע. על פי תקנות הכנסת התשובה אמורה להתקבל עד סוף השבוע הבא. במקביל, מרכז יכין למחקרים אסטרטגיים לאומיים שיגר פנייה לחבר הכנסת יולי אדלשטיין, יושב ראש ועדת החוץ והביטחון, ולחלק מחברי הוועדה לכנס דיון מיוחד בעניין.
חלק חשוב בעבודת הכנסת הוא פיקוח על עבודת הממשלה. הממשלה, אשר נדרשת להחלטות מעשיות דחופות ונתונה ללחצים גדולים ביותר, צריכה, לטובת ההליך הראוי, לנהל לצידה ביקורת פרלמנטרית שבודקת ומדייקת את החלטותיה. מן הראוי כי חלק מהשיח הציבורי בנושא שחרור החטופים ייערך בכנסת ישראל, על בסיס תובנות של ועדות עבר. כהמשך להמלצות ועדת וינוגרד, אשר מגדירה את הצורך הקיומי בגיבוש אסטרטגיה צופה פני עתיד בנושא מדיניות שחרור חטופים, יש לחברי ועדת החוץ והביטחון ההזדמנות והחובה הציבורית לעסוק במסקנותיה של ועדת שמגר מתוך מגמה לדון בנושא שחרור חטופים בדיון מושכל, המונחה ניסיון עבר וחשיבה אסטרטגית, כאשר הנטל של ההחלטות המיידיות אינו מונח על כתפיהם. החלקים הסודיים יכולים להיות נידונים במסגרת מצומצמת, והחלקים העקרוניים יוכלו להיות נידונים בשיתוף הציבור. דיון כזה יכול להעשיר את השיח הציבורי, ולעודד גם את מקבלי ההחלטות שהעול הכבד מוטל על כתפיהם להחליט לאור מסקנות ועדת שמגר. כפי שהמליצה ועדת וינוגרד: "יש אפוא להקדיש חשיבה אסטרטגית ומבצעית יצירתית ומעמיקה על מנת למצוא דרכים להרתיע את אויבינו מחטיפות או לגרום להם להחזיר את החטופים ללא עסקאות כאלה".
הכותב הוא ראש בית המדרש תורת המדינה, מנהל תחום במרכז יכין למחקרים אסטרטגיים לאומיים
***