בתאריך ה 12.10.23 (חמישה ימים לאחר השבת השחורה) יצאה סמ"ר עדי ברוך ז"ל למילואים. עדי הייתה נחושה להתגייס למרות שלא קיבלה צו 8, ופנתה למפקדה לשעבר בשירות הסדיר והודיעה לו שהיא מצטרפת אליו לאן שהוא נמצא.
עדי הייתה בדרכה לעיר שדרות, לטובת הקמת מערך הגנה על העיר. בכניסה לעיר בזמן הנסיעה נפגעה עדי מרסיסים של פצצת מרגמה שנורתה מרצועת עזה על העיר והיא נהרגה.
היא נולדה ביישוב 'קריית נטפים' שבשומרון, ורק כחודש לפני שנהרגה עבר לגור עם בן זוגה נבו שהיה חבר נפשה מגיל מאד צעיר. במהלך ההלוויה נבו שלף טבעת והציע לעדי נישואים כמו שחלמו יחד וכחלום שלא יתקיים לעולם.
חבריה ומשפחתה מספרים כי עדי הייתה אמנית, צלמת, כותבת וציירת מחוננת, אדם מיוחד שהייתה כמו קרן שמש לכל מי שסבב אותה. במחשב האישי של עדי מצאה אימה, אורית ברוך, את הטקסט של השיר, אותו כתבה בינואר 23, כמעט שנה לפני שנפלה בדרכה לשמור על חיינו. השיר נכתב כנבואה טראגית, אבל הטקסט שלו מלא בהשראה לחיים של כולנו יחד.
אנוש לקח את הטקסט, הלחין אותו ומבצע לזכרה.
"במהלך השיחות עם אורית ונבו למדתי המון על עדי", מספר אנוש, "על החיוך המיוחד שהיה לה, על האיזון המדהים בין עומק לצחוק מתגלגל ועל הכוחות המיוחדים שלה שפעלו אצל כל מי שפגש בה".
"שתקומו בכל בוקר, עם חיוך וגעגוע בלב,
ולא תתנו לאף שניה מחייכם להתבזבז
תראו עולם בשבילי, תעריכו כל רגע קטן
ומידי פעם, תחייכו לעננים, אני אהיה שם...".