הרב דוד אסולין, ראש ישיבת ההסדר 'אהבת ישראל' בנתיבות, מספר בשיחה עם ערוץ 7 על הזווית המיוחדת של הישיבה במלחמת חרבות ברזל. בפתח הריאיון מציג הרב אסולין את חדרו בו חלון התנפץ כתוצאה מטיל שנפל סמוך.
"הסיפור של ישיבת ההסדר בנתיבות הוא מאוד ייחודי, אנחנו נמצאים על קו עוטף עזה, לא מוגדרים כחלק מהעוטף אבל ממש ממש באותו קילומטר של העוטף, לכן הישיבה והעיר נתיבות לא פונו, כאן הישיבה מממשת את התפקיד של עולם התורה הציוני בימים הללו, מחד התלמידים שהם כבר בצבא או עברו צבא מיד גויסו למלחמת המצווה, כולל חצי מהצוות, אך מי שלא גויס - מיד הורנו לכולם לחזור יום אחרי שמחת תורה ואף קיצרנו את בין הזמנים", מספר הרב אסולין.
הוא מוסיף: "הישיבה התחילה מיד בפעילות בתוך העיר, כל מה שצריך, גם בימים הראשונים בהם היה ירי מאסיבי על נתיבות. אנחנו ביחד עם תושבי רבים והעירייה קלטנו ביומיים הראשונים את המשפחות מכפר עזה ובארי. לאחר מכן עשייה אין סופית בעיר, יש הרבה אנשים בעיר שאין להם ממדים והם היו זקוקים לסיוע ועזרה.
הישיבה מראש ראתה תפקיד לממש את התורה, תלמוד שמביא לידי מעשה. התורה בבית המדרש כביכול בתאוריה אבל במעשה במלחמת מצווה צריך לקום ולעשות מעשה, אשר על כן מאז ועד היום הזה הישיבה רוב הזמן התנדבה. בשבועות הראשונה פעלה בחלוקת אוכל, אנשים פחדו לצאת מהבית, פינוי הריסות ואפילו עזרה בחפירת קברים. היה צריך לראות שהמקלטים מוכנים, לקיים פעילות ולהיות בקשר עם קשישים, איוש חמל 106 ועוד כהנה. לכל אלו הישיבה מיד התגייסה".
גם כעת בחנוכה, הישיבה ממשיכה לפעול למען העיר נתיבות: "אנחנו נמצאים בתוך עשייה כאשר לאט לאט התחלנו לשלב יותר ויותר לימוד. כיום כשני שליש לומדים ושליש משלבים עשייה, מתוך הבנה שעם ישראל זקוק לנו כל אחד צריך לתת במקום שלו, ביכולות שלו ובמיקום שבו הוא נמצא. הישיבה רואה את עצמה כמי שמחוברת לעם ישראל, לעיר ונענית לצרכים.
כחלק מקשר מאוד חם והדוק עם הנהגת העירייה וכל השלוחות שלה אנחנו רואים את עצמנו כפועלים ולא נוטשים את המקום בעת מצוקה, להפך, טוב שהתושבים ידעו שיש מי שנמצא פה, ושאויבנו ידעו שאנחנו ממשיכים לחיות. הריכוז שצריך למצוא בתוך הלימוד הוא אירוע מאוד מאוד מאתגר בפרט שחצי מהישיבה מגויסת והורים מודאגים".
לעומת ישיבות שבקו האש שפונו, ישיבת נתיבות נשארה גם בזמנים הקשים. "במקומות אחרים פונו ואנחנו נשארנו לפי ההוראות והרצון שלנו להיות במקום הזה. זה מה שמאפיין את בית המדרש הארצי ישראלי שמדבר על תלמוד שמביא לידי מעשה, תורת ארץ ישראל שלא מנותקת מהמציאות אלא מביאה את העולם הלימודי לתוך המציאות. אין מלחמת מצווה יותר גדולה ממה שאנחנו נמצאים בה. הציבור בישראל גילה כוחות אדירים של הרתמות ובתוך זה הציונות הדתית, הכלל חזר להיות במרכז הבמה, האינדיבידואל נשאר קצת מאחור. מפעים.
התורה הציונית הזאת מעלתה גדולה מאוד, תורה ציונית שנשארת בקו האש ולא חוזרת הביתה, משקיעה בלימוד תורה משמעותי ויחד עם זה קשובה. כמובן ישנה הדאגה כאנשי צוות שאנשים ישמרו על הוראות בטיחות, באזעקה אצלנו הזמן מאוד קצר, כ-30 שניות, אנחנו לא סומכים על הנס".
לסיום הרב אסולין מדבר על הניסים בעיר. "בנתיבות היו ניסים ניסים, נתיבות חטפה לא מעט טילים ארוכי טווח, מבחינת הסכנה הגדולה שהייתה בימי המלחמה של כניסת המחבלים, בסייעתא דשמיא וההתארגנות הפנימית של נתיבות, לא נכנס אף מחבל פנימה, כולם נהדפו בדרך, היו חוליות שהיו מיועדות להגיע לנתיבות. על נסיך שבכל יום עמנו, לא מבינים כמה הקב"ה עשה אתנו ניסים. אולי זו התורה, התפילה, הברכה, הסייעתא דשמיא.
המשימה אולי הכי גדולה כיום הוא לחזק את הרוח של העורף, שהעורף ייתן את המרווח זמן שצריך כדי להכות האויב, לא פחות מחיזוק החיילים בחזית, אנחנו נטלנו על עצמנו את אחת המשימות הבוערות ביותר. נקווה בע"ה שיהיה ניצחון גדול מאוד עם מחירים כמה שפחות ונגיע סוף סוף לאחדות בלבבות והבנה שאנחנו אחים, כי רק ככה יכולים לנצח, התורה לא הייתה ניתנת אם לא היינו כאיש אחד בלב אחד", מסכם הרב אסולין.
