הדיון על "היום שאחרי" מתחיל לטפטף מכל כיוון, כאשר הקהילה הבינלאומית דוחפת לעבר איחוד פלסטיני מחודש שבין רצועת עזה ליהודה ושומרון.
בוודאי שהתנאי למימושה של התוכנית טמון בגירוש מקדים של כחצי מיליון יהודים מהשטח. על מנת שהציבור יהיה מוכן מנטלית לגירוש המוני שכזה, חייבים לשכנע אותו "שהמתנחלים" אינם ראויים לחמלה, שהם המכשול לשלום ולכן צריך להזיז אותם.
זהו הרציונל הטמון בקמפיין המדומיין שנקרא "אלימות מתנחלים", שנמשך כל העת במקביל ללחימה ברצועת עזה. מדובר בהכפשה ממוקדת של אוכלוסייה שלמה במטרה ליצור טריז בינה לבין שאר הציבור. תוך יצירת תודעה כוזבת שרק אם היא תוסר מן הלוח ישכון השלום.
יומיים וחצי אחר הטבח הנורא ביותר שידע העם היהודי מאז השואה, האשים ארגון "יש דין" כי "בחסות המלחמה והזוועות בדרום – ורחוק מהעין הציבורית – חיילים ומתנחלים ישראלים פועלים באלימות קטלנית כנגד פלסטינים בגדה המערבית." האמנם? והאם זהו הטיימינג הבהול ביותר לטפל באותן עוולות לכאורה? ב-12.10 המוקד להגנת הפרט פנה לשר הביטחון בדרישה לחדש את הזרמת החשמל והמים לרצועת עזה. חשבון ה-X של 'בצלם' התרעם על התוקפנות כלפי עזה, בטענה שהעזתים אינם אשמים בפעולות חמאס וב-13 לחודש קינח בדאגה מפני אלימות המתנחלים. זו לא הפעם הראשונה שבה ארגונים אלו מובילים את הקריאה הזו. גם מיד לאחר מבצע 'שומר החומות', הם קידמו את קמפיין אלימות המתנחלים.
אלא שנתוני המשטרה חושפים שמדובר בשקר מוחלט. אגף המבצעים של המשטרה הציג למפכ"ל ב-9 בנובמבר מסמך שהראה שדווקא חלה ירידה באירועי הפשיעה הלאומנית ביו"ש בחודש אוקטובר 23' ביחס לשנה שעברה.
זה לא הפעם הראשונה שהמציאות מתקשה לפגוש את הקמפיין המדומיין הזה. גם בקמפיין "אלימות מתנחלים" הקודם שליווה את החודשים שלאחר מבצע "שומר החומות" במאי 21, הייתה אותה התנהלות. בפעם ההיא ארגון שוברים שתיקה, בצלם ועשרות ארגוני שמאל קיצוני נוספים הובילו מסע ציבורי שכלל שלטי חוצות, שלטים על אוטובוסים, פעילות אינטנסיבית ברשתות ובכנסת, בעוד שאותה שנה דווקא הזינוק באלימות ביו"ש קפץ דווקא בצד הפלסטיני, עת נספרו מעל 6,000 אירועי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) אותה שנה.
אחר הקמפיין ב-21' נחשף כי "שוברים שתיקה" קיבלה מהאיחוד האירופי קרוב לרבע מיליון שקל למטרה זו. גם ארגון "בצלם" קיבל ברבעון הראשון של שנת 2020 סכום של 233,000 שקלים עבור מאבק ב"אלימות המתנחלים" וברבעון האחרון של 2021 עוד 267,000 שקלים מהאיחוד האירופי וכן 741,000 שקלים משגרירות נורבגיה לפרויקט תיעוד ומחקר בנושא ההתנחלויות.
קשה שלא להניח שגם בעת הזו, בזמן שצה"ל עסוק בהשבת הביטחון לתושבי ישראל, אותם ארגוני "זכויות אדם" עוסקים בהכפשת שווא של מתיישבי יו"ש ולו רק מפני שהם מתפרנסים מזה.
ואם בכסף עסקינן, אז בהחלט כדי לעקוב אחריו ולו בכדי להבין את מפת הלחצים וסיבותיהם.
אירופה שתמיד התנגדה לקיומו של המפעל הציוני ביהודה ושומרון, מממנת במשך שנות דור, מבפנים ומבחוץ, זרועות משפטיות, תעמולתיות והתישבויות-פלסטיניות כדי לחנוק את המפעל היהודי בהר. רק השבוע הודיע שר החוץ של האיחוד ג'וזפ בורל שיציע למדינות החברות באיחוד "להטיל סנקציות על מתנחלים קיצונים הנוהגים באלימות כלפי פלסטינים בגדה המערבית". הצהרה זו באה בצמידות למשלחת של האיחוד האירופי אשר ביקרה בכפר הרצחני חווארה, בו נאמו הנציגים גם הם נגד ישראל וקבעו כי "ההתנחלויות אינן חוקיות על פי החוק הבינלאומי ומהוות מכשול גדול להקמת מדינה פלסטינית עתידית".
גורמי ממשל רבים בארה"ב רואים עם האירופים עין בעין בנושא ואף פועלים באופן דומה. בעשור האחרון העבירה ארה"ב מעל 70 מיליון שקלים לארגוני שמאל קיצוני ביניהם: "בצלם", "האגודה לזכויות האזרח", "עיר עמים", "רופאים לזכויות אדם" וכדומה. בין הארגונים הממשלתיים שהעבירו את הכסף ניתן למנות את שגרירות ארצות הברית בישראל, משרד החוץ האמריקאי (DRL), הבנק הפדרלי בניו יורק, USAID ועוד. בשבוע שעבר הקמפיין הבשיל לכדי עיצומים ממשיים על "מתנחלים קיצוניים" שהיו מעורבים באלימות נגד פלסטינים. מעבר לאמירות המדאיגות, האם ניתן למצוא את אותם אנשים? מי הם? איפה הם יושבים?
האמת מוכרחה להיאמר. ישנן מחלוקות רבות בחברה הישראלית שחייבים להניח אותן כרגע בצד, ולו בכדי להישאר מרוכזים ביעד המרכזי של האומה- ניצחון במלחמה. אבל הקמפיין המדומיין "אלימות מתנחלים" אינו כזה. לגביו חייב הציבור בישראל להציב מענה. כזה שיבוא לידי ביטוי בחשיפה יומיומית של המניפולציה והשקרים.
ברמה המדינית על ישראל ללחוץ על האירופאים והאמריקאים שלא לממן בישראל ארגוני שיסוי של אוכלוסיות אחת בשנייה. הנזק שהאירופאים יצרו לאורך ההיסטוריה בסכסוך אוכלוסיות אלו באלו הוא עד כדי כך גדול שעד היום נשפכים נהרות של דם בגללם. זה קרה באפריקה, בהודו ובסרי-לנקה. בהסכמי סייקס פיקו, בהסכמי אוסלו ועוד. ישראל צריכה לעמוד מדי פעם על שלה ולהזכיר שהיא מדינה ריבונית. זו אפילו חובתה.
מתן פלג יו"ר תנועת אם תרצו, מחבר הספר מדינה למכירה