הרב ערן טמיר, ראש הישיבה הגבוהה-הסדר 'אורות אשקלון', מספר בשיחה עם ערוץ 7 על המציאות שבה ממשיכים הלימודים תחת איום הטילים והרקטות.
"אנחנו נמצאים בישיבה גם בימי מלחמה, בשלב הראשון פיקוד העורף לא אישר לנו לחזור כי אנחנו מוסד חינוכי אבל אחרי כמה ימים חזרנו ללמוד פה בישיבה או במקלט הצמוד אלינו", אומר הרב טמיר.
"הסיבה שחזרנו", הוא מוסיף, "כי אנחנו מאמינים שלכל מציאות מעשית חומרית יש שורש רוחני. ישיבה היא המגדלור של העיר, מרכז הכובד שנותן כוח לכל הציבור וללוחמים בקרב, ישיבה לא בורחת משדה הקרב. בימים הראשונים בתחילת המלחמה למדנו בירושלים במכון מאיר כי פיקוד העורף לא אישר לנו לחזור לאשקלון, אך כל הזמן אמרנו לבחורים ולהוריהם, ולאברכים שלא גויסו, שברגע שפיקוד העורף יאשר לנו לחזור נחזור מיד וכך היה. לאחר כמה ימים חזרנו לישיבה באשקלון למרות המורכבות שבכך - אזעקות, נפילות וטילים".
"ברוך השם מאז הכל התהפך ושומעים הפגזות של צה"ל. היה לנו מאוד חשוב לתקוע את היתד של אוהל יששכר דווקא במקום בו נלחמים פה באשקלון", ממשיך הרב טמיר.
הוא מציין כי "היה חשוב מאוד לשמור על שגרת סדר היום הלימודי הקבוע והרגיל שבישיבה, אך כמובן ישנם שיעורים בענייני המלחמה והתקופה, כדי להבין את המציאות הנוכחית בעיניים של אמונה ואת תפקידנו בעת המיוחדת הזו. חוץ מזה שאנחנו שומרים על שגרת הלימוד בישיבה, אנחנו משתדלים כמה שניתן להפיץ את האור של בית המדרש באופן מעשי. בשבועות הראשונים לאחר כל תפילת ערבית היינו יוצאים החוצה ורוקדים עם דגלים על מנת להרים את המורל של התושבים הסמוכים לישיבה".
"האזור שלנו היה קצת נטוש. היו כאלה שירדו מהבניינים לרקוד איתנו והיו כאלו שנופפו מהחלונות עם הדגלים שבביתם. הרגשנו שזה ממש נותן כוח וחוזק לציבור. בחג החנוכה הבחורים עברו בין הבניינים והדירות, וגם במרכז המסחרי, קצת לשמח ולהרים את המורל", משתף הרב.
הוא מבקש להרים ולרומם את הרוח. "בזמן מלחמה יש אווירה של דיכאון, חולשה, כאב, קושי, צער, תחושות טבעיות ומובנות, נורמליות לגמרי. מצד שני, צריך לדעת שהמלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם כפי שכותב הרב קוק באורות המלחמה'. מלחמה היא לא רק כלפי חוץ - להכות את האויב ולסלק את הרשע מהעולם, אלא גם כלפי פנים - היא מבררת לנו-לעצמנו מהם הערכים האמיתיים שלמענם אנו חיים ולמענם אנו מוכנים להילחם. ולכן, בימים הללו שהם בעלי מורכבות וקושי, דווקא הם ימים של רוממות, גדולה, גבורה, אחדות הכוחות, ימים מאוד מרוממים שעם ישראל כולו מגלה וחושף את כוחות החיים האמיתיים של האומה.
חשוב לנו מאוד בישיבה לשדר את העוצמה, הגודל והרוממות בתקופה המיוחדת הזו. זה התפקיד המרכזי של עולם הישיבות בעת מלחמה לרומם את הרוח ולהגדיל את המבט, להגדיל את השאיפות, לראות את הדברים בתוכן הפנימי, האמיתי והנצחי שלהם".
הרב טמיר מספר על הקשר עם הציבור באשקלון בזמן המלחמה. "הקשר עם הציבור האשקלוני נפלא - הם מגלים כל הזמן-טוב לב, חסד ונתינה ללא גבול הן בתמיכתם החומרית באוכל לחיילים הרבים הנמצאים בעיר ובאזור העוטף, והן לתלמידי הישיבה. השילוב בין לומדי התורה לציבור הרחב באופן טבעי ואמתי ולא מלאכותי - זה דבר גדול בימים הללו וזה מה שנותן את הכוח לניצחון בע"ה לא רק באשקלון אלא בכל הארץ".
"אנו נדרשים לגבורת ההתמדה, לשבת בבית המדרש ללמוד, להעמיק, להיות מרוכזים למרות הסחות הדעת, וגם הציבור בכלל והלוחמים בפרט צריכים גבורה של אמונה שתיתן להם את הכוח. אנו מדגישים כל הזמן לתלמידים שכמו שיש לוחם במלחמה כך יש לוחם בבית המדרש, כולנו במצב לוחמים. יכולה להיות מציאות שבחור ישיבה מתוסכל שהוא לא במלחמה בפועל, שהוא לא בשדה הקרב, ולכן אנו כל הזמן לומדים ומבררים עם הבחורים שהם לוחמים ממש - יש לוחם בקודש ויש לוחם בחול, והלוחם בקודש הוא הנותן כוח ללוחם בחול להצליח במלחמה. ויותר מכך: כמו שהלוחמים בשדה הקרב משתדלים ומתאמצים מעבר למצב השגרתי והנורמלי בזמן המלחמה, כך גם אנו כבחורי ישיבה נדרשים ומשתדלים להיות לוחמים בקודש - מתמידים ומעמיקים בלימוד התורה בישיבה מעבר למצב השגרתי הרגיל שלנו. בזמן המורכב והמיוחד הזה העם המופלא שלנו חושף את כוחותיו האמתיים הן בשדה הקרב והן בעורף, וביחד בקודש ובחול ננצח, סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה", סיכם.