פרשת השבוע נפתחת בבפסוק "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם ..." (בראשית מ"'א, א'). והגמרא (מגילה י', ב') מבארת: "אמר רבי לוי... דבר זה מסורת בידינו מאנשי הכנסת הגדולה - כל מקום שנאמר 'ויהי' אינו אלא לשון צער".
ובגמרא הקשו, הרי מצינו גם 'ויהי' שהוא לשון שמחה? כתשובה מביאה הגמרא את דברי רב אשי האומר, כי לשון 'ויהי' פעמים שהוא לשון צער, ופעמים שהוא לשון שמחה... ואכן מקץ אותם שנתים ימים, יוסף הצדיק יושב עדיין בצער כאסיר בבית הסוהר, יושב הוא כשעתידו לוטה בערפל ובחשיכה, בדומה לחושך בבור החשוך אשר אליו הושלך על ידי אחיו בצעירותו.
אכן 'ויהי' זה שבראש הפרשה, לשון צער הוא. אך ממש באותה עת לו ידע יוסף כיודע נסתרות ש'ויהי' זה מודגש במכוון בזקף גדול, [טעם מטעמי המקרא המורה על קטע פנימי בפסוק שהוא בן מילה אחת בלבד המדגיש את משמעותה] ודאי היה מבין שהנה מגיע יום בעל משמעות רבה ובו יחל המפנה ההיסטורי, בו הוא עומד לצאת מבית האסורים בכבוד גדול כפותר-חלומות ולהחליף את בגדי האסיר בבגדי שש, כשבידו תינתן טבעת המלך, והוא יינתן על כל ארץ מצרים. נמצא שפעמים 'ויהי' לשון צער, פעמים לשון שמחה, ופעמים משמשים הם בערבוביה. צער ושמחה תלויים אפוא בעיני המתבונן. חושך ועלטה בעיני האדם, ואור גדול בעיני 'יוצר האדם', 'יודע הנסתרות'. כבימים ההם כן בזמן הזה.
יש ואנו עצובים וכואבים בעולמנו מטה, כשבו זמנית שמחים עד מאוד בפמליה של מעלה עם הגעת נשמה קדושה אל כנפי השכינה, למקום כסא הכבוד, למדרגה שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתה. וכאן למטה, רק אבי יתומים דיין אלמנות יכול להביא מזור ולברוא רפואה. לא בכדי מטבע הלשון בברכה הוא 'בורא רפואות', בורא ולא יוצר. הוא יתברך גם "מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים בַּ֗יְתָה ומוֹצִ֣יא אֲ֭סִירִים בַּכּוֹשָׁר֑וֹת". מחשבות יוסף בבית האסורים, היו מסתמא נתונות לחשיכה בה הוא נמצא, כשבתת-מודע, מופיעים החושך, הנחשים והעקרבים שהיו סביבו כשהיה בבור.
ב'ברכת אשר' על התורה תמה אמו"ר ע"ה, מדוע הגמרא בשבת כב, מביאה שתי דרשות שלכאורה אינן קשורות, האחת נר- חנוכה שהניחו למעלה מעשרים אמה, והשנייה, על בור יוסף, 'מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו'. ותירץ בשם מו"ר הרב ברוך קונשטט זצ"ל ראש-ישיבת קול-תורה, שהשתיים עוסקות בפרסומא ניסא, פרסום נס יציאתו של יוסף מבירא עמיקתא לאיגרא רמה, מבור עמוק לגג העולם, מחושך כבד לאור גדול. אך אולי הקשר הוא גם בכך שהן בבור החשוך והן למעלה מעשרים אמה, לא שלטא עיני, עינו של אדם אינה שולטת, במילים אחרות זה למעלה מהשגתו וכושר ראייתו של בן-אנוש. שם שולטת גם שולטת עינו של בורא עולם, של יוצר המאורות הגולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, ובארץ-ישראל, עיני ה' אלוקיך בה תמיד.
'יוצר אור ובורא חושך' כך פותחים אנו מדי יום את ברכות 'שמע-ישראל' – 'בורא חושך', כי החושך הוא בריאה בפני עצמה, בחינת 'יש מאין', ו'יוצר אור', כי האור הוא בחינת 'יש מיש', יצירה של אורה הבוקעת ועולה, ושאמורה להתגלות מתוך החשכה! ואכן, גרוש החושך על ידי הוספת אור בעולם, זה תפקיד איש ישראל, ותפקיד האומה כולה, ואל לנו להירתע לפעמים מעוצמת החשיכה, כי גם מעט מן האור דוחה הרבה מהאפילה. דומה כי לכך כיוונה גם שרה לוי תַּנָּאי בשיר הילדים המפורסם שכתבה לחנוכה – 'באנו חושך לגרש... כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן'. אגב, היא ידעה גם בפן הפרטי, חושך מהו, משגורשה משפחתה יחד עם כל יהודי יפו על ידי השלטונות העותומניים למחנה בכפר סבא, התייתמה בגיל צעיר ונשלחה לבית היתומות בצפת אך מתוך החשכה ידעה להאיר לעולם בשירים שכתבה.
'מוסיף והולך' כך נוהגים בימי החנוכה, מוסיפים והולכים אור עד שנזכה למלוא האורה, עד שיוצר המאורות יאיר אור חדש על ציון במהרה. אך דומה כי חושך ואור משמשים בערבוביה, עוד מאז ראשית הבריאה, וימי החנוכה הם ימים המסוגלים להביא הרבה אורה. כך הוא עפ"י הגמרא בעבודה-זרה, האומרת שהיה זה כבר אדם הראשון שפחד כי חטאו עומד להביא לעולם חשכה, בראותו שכל יום מתקצר מאז שהוא חטא. חשש הוא כי בשל אותה חטאה, העולם הולך וחוזר לתוהו ובוהו במהרה. ישב הוא אפוא שמונה ימים בתענית ובתפילה, עד שראה שבתקופת טבת, בעיצומם של ימי החנוכה, היום שוב מוסיף והולך קמעא קמעא. ומאז שמח בליבו ועשה אותם לימים טובים מדי שנה.
חלפו ימים חלפו שנים ושוב בכ"ה בכסלו באה לעולם אורה, כי ביום זה מלאכת המשכן הסתיימה, ובכללה כמובן גם מעשה המנורה, אשר רק חי טפחים גובהה, אך לעולם כולו מפיצה היא מאורה. אך הואיל ועד לאחד בניסן נדחתה תחילת העבודה, אמר הקב"ה עלי לשלם לחודש כסלו תמורה, ואכן כך היה, הלוא המה ימי החנוכה, אותם חוגגים אנו עד היום ואשר קבעום חכמים להלל והודיה.
לימים שוב נפלה על עמנו חשכה גדולה, כשהחריבו זדים את בית הבחירה, וגזרו גזירות קשות על האומה, לבל ישמרו את שבת המלכה, ואף לא את שאר מצוות התורה, לרבות ובעיקר את ברית המילה. חייבו הם את עמנו לעבוד עבודה זרה, לרבות את הקטן שבכל שבעת בניה של חנה, מתוך רצון להשכיח את התורה מבני עם סגולה, ולהעבירם מחוקי רצון בעל הבירה, סתם מתוך רשעה ורצון שנתייוון ונכבה את האורה הנפלאה, שמביא עם-ישראל לאנושות כולה. אך אחר שנצחו החשמונאים מעטים נגד רבים את בני העוולה, שוב בכ"ה בכסלו, יום המסוגל לישועה, נמצא פח שמן טהור בחותם כהן גדול להדלקת המנורה, שבנס הוסיפה ודלקה כל ימי שמונה.
אף בחנוכת בית שני בתום שבעים שנות הגלות, הנביא חגי, מאנש הכנסת הגדולה, מזרז לבניית בית-המקדש ביום כ"ה בכסלו, וניבא על גאולה. וכך אומר הוא בנבואה [ב, יח-כג]: 'שִׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִיּוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַתְּשִׁיעִ֗י לְמִן־הַיּ֛וֹם אֲשֶׁר־יֻסַּ֥ד הֵֽיכַל־ה' שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶֽם... וַיְהִ֨י דְבַר־ה' שֵׁנִית֙ אֶל־חַגַּ֔י בְּעֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר׃ אֱמֹ֕ר אֶל־זְרֻבָּבֶ֥ל פַּֽחַת־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר: אֲנִ֣י מַרְעִ֔ישׁ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ, וְהָֽפַכְתִּי֙ כִּסֵּ֣א מַמְלָכ֔וֹת וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔י חֹ֖זֶק מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְהָפַכְתִּ֤י מֶרְכָּבָה֙ וְרֹ֣כְבֶ֔יהָ וְיָרְד֤וּ סוּסִים֙ וְרֹ֣כְבֵיהֶ֔ם אִ֖ישׁ בְּחֶ֥רֶב אָחִֽיו וגו'.
אך הנה לדאבון לבנו בשמחת-תורה של זו השנה, על עמנו ירדה שוב עלטה, כשבני בלייעל הפכו את שמחת-התורה, לשבת שחורה שדומה כי באכזריותה מאז השואה לא הייתה. וב"ה קם העם ומתוך אחדות מופלאה, יצא להשיב שערה מלחמה, ושוב נילחם הוא ברישעה מתוך מסירות וגבורה. ובעז"ה מעז יצא מתוק ונזכה ששוב יתקיים בנו 'ולך עשית שם גדול בעולמך', ולעם-ישראל תהיה תשועה גדולה. יתן ה' ובקרוב ממש יצאו החטופים מהשביה, מאפילה לאורה, וישובו בני עם סגולה, להדליק נרות בחצרות בית ה' בבית הבחירה שיבנה במהרה.
נלמד אפוא יסוד חשוב בימי החנוכה, והוא שבורא חושך הוא הוא היוצר מתוך החושך את האורה, וכך מונחה עמנו להתקדם לקראת הגאולה בדרך ישרה. פעמים בעמוד אש מתגלה השכינה ופעמים מתוך עננה כבידה. וביציאה מאפילה לאורה מתגלית גם מתגלית גבורת בני עם-סגולה, הלוחמים במסירות נפש אדירה למען כללות האומה. זאת ראה עמנו לאורך כל ההיסטוריה, גם לפני שמונים וגם לפני חמישים שנה. והנה שוב קיבלנו שיעור קשה לקראת הגאולה, בתפילה שהוא יתברך יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל במהרה, כי ארכה לנו השעה, ויביאנו אל הגאולה השלימה, לה כולנו כה מצפים ומייחלים הכל בעורגה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל