בליל "זאת חנוכה" לפני שנה, הסתלק מורי ורבי הרב חיים-מאיר דרוקמן זצ"ל. יש שאמרו שאחרי שהסתיימו הנרות, כבה גם נרו של הרב. אחרים אמרו להפך, כי ביום שבו מגיעים הנרות לשיאם, עלה גם אורו למרומים, וכפי שהרב עצמו אמר פעמים רבות בהקשרים אחרים: שתי הדעות נכונות.
בתשקופת (פרספקטיבה) של שנה נדמה, שרבים מתוכני חג החנוכה קשורים בדרכים מגוונות למשנתו של הרב ולתורתו, מעבר לעניין האור המאיר (כשמו האמצעי, מאיר). ונמנה כאן רק חלק מהדברים:
פך קטן עם שמן טהור: הגמרא מספרת כי אחרי ששחררו המכבים את המקדש, הם ביקשו לחדש את הדלקת המנורה, אך "בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים…" (שבת כא:).
האמונה שהנקודה הפנימית טהורה וקיימת, למרות שכלפי חוץ לא בהכרח רואים אותה, הייתה יסוד בתורתו של הרב. הוא האמין בכל ליבו שיש נקודה פנימית טהורה בכל יהודי, בכל קבוצה או זרם, ובוודאי בעם ישראל כולו. הנחה זו השפיעה ישירות על היחס לאדם או לעם; יחס של אמונה באור שעתיד להתגלות.
מהדרין מן המהדרין: השו"ע (או"ח תרע"א) מביא כהלכה פשוטה את מה שהגמרא מגדירה (רק) כמהדרין מן המהדרין (שבת כא:). הבחירה לקיים את המצווה באופן מהודר מלמדת אותנו שיש לעשות את המצוות מכל הלב ומכל הנשמה, ולא רק כחובה. בלשונו של הרב: "ההידור מבטא את היחס שלנו למצווה, הוא ממחיש את עומק הרצון וגודל השמחה שלנו בקיום המצווה בכל לב". כך לימד אותנו הרב, וכך הוא חי לאורך השנה כולה.
מוסיף והולך: היותנו נוהגים כבית הלל ומוסיפים כל יום נר נוסף, מבטא את שלימד אותנו הרב בחיים. לשמוח על האור שזכינו להפיץ אתמול, אך לא להסתפק בו אלא להוסיף היום עוד אור. זאת מתוך הבנה שהדרך היחידה למגר את החושך היא על ידי הפצת אור. בלשונו של הרב: "אמנם הרשעה מציקה, אך דווקא הוספת הצדק תגרש אותה. הכפירה בוודאי מכאיבה, אך להתגבר עליה אפשר רק בריבוי אמונה".
וקבעו שמונת ימי חנוכה: במבט ראשון, לא ברור מדוע חוגגים חנוכה שמונה ימים. הרי היה שמן ליום אחד, ולפי זה הנס היה רק שבעה ימים (בית יוסף, או"ח תר"ע). תשובות רבות נאמרו לשאלה מפורסמת זו, אך הרב לימד אותנו את ביאורו של השפת אמת כי יום אחד של חנוכה נועד לציון נס המלחמה, ושבעה ימים הם על נס השמן. לדבריו, יום אחד מציין את העשייה החומרית (המלחמה) ושאר הימים את העשייה הניסית (נס פך השמן). לדברי הרב, מחנוכה לומדים כי תפקידנו לחבר שמיים וארץ, חומר ורוח, ולקדש את החיים – לאורך השנה כולה.
הגמרא מספרת לנו כי חג חנוכה לא נקבע מייד. בלשונה: "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (שבת, כא:). רבים מסבירים, כי בזמן שזה קרה ראו המכבים גם את הנפילות (תרתי משמע) ואת הקשיים, ולא הבינו את גודל האירועים ואת השפעתם לדורות. רק לימים הבינו את גודל השפעתם, ורק אז קבעו בלוח "יום טוב בהלל ובהודאה".
דברים אלו נכונים על חנוכה, נכונים על המלחמה שמתרחשת כעת נגד אויבינו, אך נכונים גם על הרב. חייו של הרב, שכונה "מחנך דור הגאולה", לא רק שיקפו דור שלם (כלשון חלק מהכתבים) אלא גם תרמו תרומה מכרעת לעיצובו, תרומה שעוד קשה לנו לעמוד על גודלה.
סוף דבר, הרב השאיר לנו שיעורי בית, להמשיך את משאו ופועלו. המשך הפצת אורו – תלוי בנו, וכדי לעשות כן ראוי ללמוד מתורתו. ברוך ה', יש בידינו הקלטות של שיעורים (והם זמינים ברשת. כתבו בגוגל "הרב חיים דרוקמן, הנני"), ספרים רבים עם סיכומי שיעוריו ועוד. ראוי שכל אחד יבחר נושא או תחום וילמד אותו באופן שיטתי כדי להמשיך לינוק מתורתו, למען נמשיך יחדיו להפיץ את אורו המאיר.
הכותב הוא ראש מנהל החינוך של ישיבות ואולפנות בני עקיבא ותלמידו של הרב דרוקמן זצ"ל