ארץ העברים או ארץ העיוורים

בכל ההתייחסויות למלחמה שהחלה בשמחת תורה, מודגשת החייתיות של תושבי עזה לפלגיהם. 

אם אלו החאמס והג'יהאד ועוד כמותם, הפעילים ברצח ומיתות משונות, באכזריות, במעשי אונס ושחיטה ועד לאזרחים "בלתי מעורבים" המסתפקים... בשמחה מופגנת, חלוקת סוכריות ועוגות או סיוע באכסון כלי משחית ואף את הפושעים עצמם. העובדות הללו משמשות להצדקת ה"מלחמה". 

ואני תוהה. ולו היו הנאצים החדשים יורים, ללא סיבה מוצהרת, בשורות מסודרות של ישראלים. ללא הנספח החייתי, או מזרימים גז למתקן שיש בו ישראלים ורוצחת אותם בלי להתעלל בהם, לא מספיקה כדי להכריז מלחמה? האם היינו יוצאים לקרב? האומנם עצם העובדה שקבוצת מחזיקי נשק פולשת לארץ שאינה שלה אין בה עילה משמעותית למלחמה. האם ירי של טילים מרחוק אינו סיבה מספקת לחסל את האיום? כבר התנסינו במטחי טילים עלינו שעברו בתגובות רפות. אבל, אנו שומעים שלו היה נפגע ח"ו גן ילדים או בית ספר תהיה תגובה מסיבית. אז לא כדאי להקדים ולמנוע ולא לחכות שעוד נפשות ורכוש יאבדו. 

המשחק הזה יקר מדי, ואני בטוח שהמערך התגובתי מוכן ויכול. והבעיה נעוצה במקום אחר. ביסוד ובסיבה האמתיים. ואלו מחייבים חשיבה שונה. וירידה לשורש המציאות. 

והנה דוגמה.

יוסף- בפרשה שקראנו בשבת חנוכה- היושב בכלא במצרים, אינו נמק בכלא. הוא פעלתן ויוצר לעצמו מעמד בכיר. ובבקשתו לשר הכלוא עמו, הוא משתמש ,לראשונה בתולדותינו ,

בהגדרה "ארץ העברים". (קדמה לו רק אשת פוטיפר הקוראת לו איש ועבד- עברי.) ביטוי המתפרש לאלו שישבו מעבר לנהר. יוסף נותן לזה גושפנקא בעלת מרחב ועומק. "ארץ העברים". לא מדובר פה בבני אדם שהם מעבר לארצות ידועות, אי שם במדבריות ובשממה. לדידו יש קהילה וציבור ברור ומתוחם. זו ארצם הידועה.

על רקע אירועי הדמים בשמחת תורה, שתחילתם- הפעם- היא בהתקפה פראית על אזרחים, פעוטות ואימהות, נשים וגברים, ככה סתם ביום בהיר. וזה נתפס אצלנו כהצהרה של שנאה קיצונית. 

אבל, זו לא סתם שנאה חסרת פשר. זו אמירה – רצחנית וגסה- שמאחוריה עומדת גישה מאוד פשוטה. זו אדמתנו שגזלתם אותה בכוח. אנו ניקח אותה בכוח חזק יותר. כל דאלים גבר. וכל דרך היא לגיטימית. 

ובזווית הזאת, אנחנו העיוורים (!!!) שאינם רואים את המציאות. כי שכחנו לספר לעצמינו- וכמובן לעולם- מה האמת במציאות הזאת. גם אלו האמונים על רש"י הראשון בתורה, אינם משתמשים בו ובטוחים שכל אחד- אולי גם גויי הארצות?- בקיאים בעובדות.

אפילו ההספד של דיין על רועי רוטברג הי"ד, מנחל עוז, מדגיש את שנאת תושבי עזה. והוא לא השכיל להוסיף שזו נחלת אבותינו. שחיזקנו אותה בקנייה יקרה. התחום הזה מוזנח מאוד. והבורות אצלנו יוצרת מצב בו האויב נחשב כמוסרי יותר מהעם שהמוסר טבוע בכל חייו ואורחותיו. 

אגב כך, יש לשים לב שאין לנו כל סכסוך עם טורקיה, קטאר, עיראק, איראן ועוד מוסלמים הרחוקים מגבולותינו. גם מצרים, סוריה וירדן יכלו לשכון בשלווה בלי לשלוח מחבלים או לפתוח במלחמות נגדנו. אז, מה הבעיה שלהן. 

הצבא, על הסדיר והמילואים, והעם שמתגלה שוב באיכותו ובלכידותו, ידעו להוציא מתוק מעז, גם הפעם. ועם זאת כדאי לחשוב גם על התחום החינוכי. כל ישראלי צריך לרכוש את הידע של "מה שתשיב". להכיר את ההיסטוריה שלנו ואת זכויותינו ההיסטוריות, המגובות בנתונים ספרותיים וארכיאולוגיים,. כל תלמיד ילמד בבית הספר, במתנ"ס, בתנועת הנוער את העובדות שהן היסוד לחיינו בארץ ישראל. הבטחת ריבונו של העולם כולו, ונחלת אבותינו. כל ישראלי צריך להבין למה הוא חי דווקא פה.

אולי, יצא מעט מתוק מימים קשים אלה.