עומרי כהן רבש"ץ היישוב נווה ומוסיקאי, הוציא באחרונה שיר חדש, זמן לא רב אחרי ההתמודדות עם מתקפת חמאס בשמחת תורה.
באולפן ערוץ 7 הוא חוזר לבוקר הקשה ההוא. "שש וחצי בבוקר בשמחת תורה. שמענו אזעקות בלתי נגמרות ונורה 'גשם של רקטות' באופן חריג שלא הכרנו. ניסיתי כמה שיותר מהר להגיע לטלפון ולהבין מה קורה. אחרי עשר דקות קיבלתי טלפון שבו אמרו לי 'תקשיב, כל מה שאתה מכיר עד עכשיו, כל המציאות שחווית עד עכשיו, אנחנו במשהו אחר - במלחמה'. המילה יום כיפור חזרה על עצמה כמה פעמים בשיחה. יצאתי החוצה להקפיץ כיתת כוננות, לסגור את היישוב ולנסות ולהבין מה קורה".
"תוך כדי כל הדבר הזה מתחילים לזרום אנשים מתוך היישוב, גם אנשי קבע וגם סדירים שהקפיצו אותם, ואני רואה שכל מי שיוצא - יורים עליו - והוא חוזר. הפסקתי לתת לאנשים לצאת מהיישוב", מוסיף כהן.
המחבלים לא נכנסו לנווה אבל במקום הוקמה עמדת פינוי פצועים מקרבות עזים שהתחוללו באזור. "בשלב מסוים הזירה העיקרית באזור שלנו היתה בפרי-גן לשם חדרו מחבלים. בני, הרבש"ץ של שלומית, הגיע עם כיתת הכוננות שלו, אחרי שהחליט לעזוב את היישוב שלו ולסייע בפרי-גן. הם הגיעו לשם וניהלו קרב קשה מול מחבלים. הפצועים מהקרב הזה - מגיעים אלינו".
"די באורח נס הגיע אלינו פראמדיק בתחילת המתקפה, בגלל פצוע עובד זר שנפגע מרקטה בחממות. השארנו אותו, ופתחנו בבית הכנסת אצלנו, סוג של עמדת פינוי פצועים".
כהן, שהוריו גרים באופקים, לא ידע בזמן אמת שגם הם תחת איום. "נודע לי רק הרבה אחרי. הייתי כל כך עסוק בכל הדבר הזה, לא היה לי מושג מה קרה אבל הבנתי שהיה משהו. ברגע שהיתה לי יכולת, התקשרתי למשפחה והבנתי שאחי, שהוא חייל בסדיר והיה בבית של ההורים שלי, שמע שיש קרבות עם מחבלים בשכונה אחרת, עלה על הרכב ונסע לשם. הוא נקלע ישירות לתוך הקרבות. לצערי המון אנשים שאני מכיר נהרגו שם".
ומבין ההרוגים שהכיר מכל רחבי האזור - ההתמודדות הקשה ביותר - היתה עם מותם של חבריו הרבש"צים שנלחמו על הקיבוצים בעוטף עזה. "הרבש"צים היו ראשונים. הם הראשונים להבין מה קורה, הם הראשונים לצעוק לצבא שלקח לו המון זמן להגיע. חמישה רבש"צים מחמישה יישובים נהרגו בקרבות האלה. נראה לי שאם מבין כל הסיפורים, הכי הקשה היה לשמוע את זה. אולי כי זה חברים שלי, אולי כי מדובר באנשים שאני והם עושים את אותו תפקיד. הם היו גיבורים ממש".
הוא מודה שאין לו תשובה אמיתית היכן היה צה"ל ברגע האמת של תחילת המתקפה. "אין לי תשובה גורפת. כולנו היינו בקונספציה הזאת שכולם מדברים עליה, אבל עכשיו הפנים קדימה. הצבא כן מנסה לעשות המון דברים כדי כן לתגבר את הישובים, להביא עוד נשקים, להביא עוד ציוד. הוא למד משהו מהמצב הזה".
לנווה החלו גם, אט אט, לחזור התושבים. "היינו בחודשיים האחרונים במלון בירושלים ועכשיו מתחילות משפחות לחזור. זו אמירה שהשגרה והחיים ינצחו וייתנו לצבא את הכוח להמשיך לעשות את מה שהוא עושה".
המוסיקה נמצאת בחייו כבר מגיל צעיר והוא מוצא גם חיבור לתפקידו כרכז ביטחון. "מגיל מאוד צעיר אני מנגן ושר, אבל בחמש שנים האחרונות אני עובד בצורה יותר מקצועית. בניגוד לעבר, רואים המון חיילים קרביים שמוצאים, דווקא מתוך מה שהם חווים, את היצירתיות והאמנות שלהם. זה מקסים בעיני. אני לא רואה סתירה בין להיות רבש"ץ ומוסיקאי".
בימים הקשים שעבר אחרי שמחת תורה גם המוסיקה היתה משענת. "מוסיקה, גם אצל מישהו שהוא לא מוסיקאי, נותנת מקום להישען. אז ברור שזה נמצא אצלי ואני נאחז במוסיקה במצבים שקשים לי".
על השיר החדש שהוציא מספר כהן: "'להתגלות' היה אמור לצאת ב-8 באוקטובר, יום אחרי שמחה תורה. הכל השתבש קצת - אבל לכל דבר יש את הזמן שלו ולכל שיר את המקום שלו. השיר מדבר על תהליך שאני עברתי בשנה וחצי האחרונות, אולי בהקשר של הניסיון הזה בעולם הקשוח של המוזיקה, איך אתה מביא את עצמך, איך אתה מצליח להמשיך את הדרך הזאת ולא להתייאש. במקום מסוים גם הוא מקבל נגיעה למציאות שבה אנחנו חיים עכשיו".
המלחמה יצרה אצלו סוג של מעצור כתיבה שהולך ומשתחרר ככל שהזמן עובר. "בהתחלה היה לי מאוד קשה. אמרו לי כל הזמן, תכתוב, אבל היה לי איזה סוג של מחסום. לאט לאט הדברים השתחררו, אני כותב, ומעריך שעם הזמן אני אגלה עוד דברים על עצמי שאוציא בצורה של כתיבה".
באזור עוטף עזה, גם לפני המלחמה, הייתה אחדות חזקה מאוד. כהן מקווה שהכוחות שהתאחדו בעקבות מתקפת חמאס לא ייפרדו אחרי שהכל ייגמר. "אני חושב שאחרי השנה המטורפת שעברנו המלחמה הזו איחדה אותנו בנקודה של אין ברירה. בשלב מסוים הרגשת שמשהו צריך לקרות והקצוות היו רחוקים מדי. ראינו המון מצבים של אחדות מטורפת".
"אני מאוד מקווה שהמצב הזה ייתן לנו את היכולת לגדול מעל כל המחלוקות, מעל כל הריבים ולהבין שכל המחיצות הן רק בדימיון שלנו", הוא מסכם.