בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון הובא היום (שלישי) למנוחות סרן נתנאל סילברג ז"ל שנפל בגבורה בקרבות בעזה. אלפים השתתפו בהלוויה.
אביו של נתנאל דב סילברג ספד לבנו: "איזו גאווה גדולה חשתי כלפיך וכלפי האחים שלך, כשיצאת בשבת ההיא ללא צו גיוס ביד. ביקשתי שתשמור על עצמך ולא להיות גיבור, אבל כדרכך היית גיבור. שמענו מהמפקד שלך איך מיהרת להחליף חייל בצוות שנפצע ובהמשך נפל ואז נפגעת גם. הפצרת בי לא לדאוג, שאתה לא בחזית הלחימה, אז לא דאגתי.. ומה על חלומותיך? סוף סוף מצאת את בחירת ליבך וליבנו, החלטתם לדחות את אירוסין עד אחרי המלחמה. אתה לא יודע כמה תהיה חסר לנו, נוח בשלום על משכבך".
"אנחנו רוצים שהמלחמה תסתיים אבל שמותך ומות הקדושים האחרים לא יהיה חלילה לשווא, ורק אחרי שצה"ל יסיים את משימתו", הוסיף האב.
בת זוגו, הדס, אמרה בדמעות: "בשבוע שעבר לקחתי אותך לג'וליס אחרי שבת ראשונה ביחד מאז פרוץ המלחמה. ברדיו היו שירים והקדשות ודיברנו על איזה שיר אקדיש לך, כמובן בתיאוריה, כי לא היית מסכים לזה בחיים. חשבתי על 'אם תלך – מי יחבק אותי?' ואמרת לי – 'אבל זה לא נכתב עלי!' ואלוהים קרע את החיבוקים שלך ממני. ירדת מהרכב והבטחת לי שתשמור על עצמך. בדרך חזור החלטתי על השיר 'מלך העולם', כי זה מה שהיית בשבילי, כי בשבילי אתה יכול להיות הכל".
"אני אוהבת אותך, לעולם לא אהבתי ככה, 33 שנה חיכיתי שתבוא, ועכשיו הלכת ואין מי שיחבק אותי ככה. אני בהיסטריה ואתה לא פה להגיד לי שאני מגזימה. כל המתים הם תמיד הכי יפים והכי טובים והכי אמיצים, אבל באמת שאתה היית הכי. הכי טוב אבל גם הכי צנוע, ואני כל כך אוהבת אותך".
אחותו של נתנאל רחלי ספדה גם היא בכאב. "נתנאל, אני לא מאמינה שאני כאן, שאני מחפשת מילים כיצד להיפרד ממך. הסיוטים והפחדים שלי התממשו, אבל מהצד השני, דרכך. תמיד דיברנו על צורת החיים שאני בחרתי כאשת קבע, שהנטל הצבאי הוא התפקיד שלי בבית כי אני נשואה אליו, ואתה, כמו אח גדול, לקחת אותו ממני והלכת. נתנאל אני כל כך מצטערת שלא יהיה לך עוד זמן להספיק לממש את כל החלומות והשאיפות שלך והיו לך הרבה. תמיד תישאר צעיר ויפה עכשיו. הם סיפרו לנו שרצת קדימה כי היית חייב לעשות דברים בדרך שלך, לעזור, להוביל ולהיות ראשון".
רוני, גיסו של נתנאל, ספד: "בשבילנו תמיד תהיה גיבור. תודה על מה שנתת לעם שלנו בתקופה כ"כ קשה, אני מבטיח לך שזה לא יהיה לחינם. לפני זמן מה הייתי עם הצוות שלי קרוב לבית הספר מול גן השעשועים שבו נפלת. זה האויב שלנו, ציני, אכזר וחסר בושה וכבוד. אויב פחדן שמתחבא מתחת לקרקע ושולח את ילדיו למות עבורו, אבל אני מבטיח לך שאנחנו נמחה אותו מעל פני האדם והעולם יהפוך לטוב יותר. אז נכון, עכשיו אנחנו בוכים ועצובים, אבל אנחנו חזקים. אני מבטיח לך, נתנאל, אנחנו ננצח וכבר נצחים אותו".
ראש המועצה האזורית גוש עציון שלמה נאמן אמר בהספדו: "היום אנחנו מביאים את נתנאל הי"ד לקבורה בחלקה הצבאית של בית העלמין בכפר עציון והצטרף לחבורה של גיבורים, בבחורים יפים, אמיצי לב, מלאי ערכים מיוחדים של גוש עציון. הלב השבור מלא גאווה: 'אשרי העם שאלה גיבוריו'. אנחנו זוקפים ראש למרות הכאב הגדול כל כך. אנחנו נמלא אחר צוואתו של נתנאל, נמשיך להילחם באויב הפחדן, הבזוי והנקלה הזה עד הניצחון. תודה נתנאל על גבורתך בחייך ובמותך. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים'".
רב המועצה האזורית ורב היישוב אלון שבות יוסף צבי רימון ספד: "נתנאל לא היה צריך להגיע למלחמה, אך נאבק והתעקש להתגייס ולהילחם בעזה מתוך ידיעה שהוא נלחם על העם שלו. בפרשת השבוע יעקב יורד מצרימה ואומר לו הקב"ה לא לפחד: 'אל תירא, אנוכי ארד עימך מצריימה'. 'אל תירא' מופיע 7 פעמים בתורה ותמיד בהקשר של ארץ ישראל. מאתגר להיות יהודי בארץ ישראל, זה לפעמים נראה בלתי אפשרי והתורה אומרת לנו – 'אל תירא', וזה אפיין כל כך את נתנאל".
רס"ן אהרון, מפקד סיירת יעל, סיפר: "הובלנו יחדיו עשרות מבצעים מורכבים ורבים יחד. למדתי להכיר אדם מדהים, קשוב, אהוב ואוהב היית כל כך צנוע שלא הבנת למה כ"כ מחזיקים ממך, כל כך מחזיקים מצוות 'סילבר', צוות שהוא אגדה. בשבת ההיא רציתי אותך לידי אבל התעקשת להיכנס ולמרות שלא אישרתי לך לא הקשבת לי ונכנסת. כמו תמיד גם אתמול רצת בראש הכוח, אך הפעם זה לא צלח. נתנאל היה גיבור. הדס, אני מצטער שלא הצלחנו להחזיר את נתנאל. אני יודע שהיו לכם תוכניות גדולות לעתיד. נתנאל, חלק מהלב שלי נקבר איתך, תודה על ההזדמנות להיות חלק מחייך".
ראש ישיבת ההסדר בית שאן הרב שלמה שושן בה למד סילברג סיפר על דמותו: "במשך ארבע שנותיו בישיבה היית בן בית בבייתי. נתנאל היה מעמודי התווך של בית המדרש, בחור אציל וסמכותי כשהסמכותיות שלו נבעה מתוך מקום עמוק, עוצמתי ובשקט חודר. נתנאל היה בבחור מבריק ומיוחד שהגיע לישיבה מתוך רצון אמיתי דבר משמעותי ומדויק בחיים שלו כפי שפעל לאורך כל חייו".
"בחור יסודי שכל משימה אצלו חייבת להיגמר בשלמות; אם לומדים תורה אז זה חייב להיות עד הסוף ואם הוא קבע חברותא ללימוד אז הדקה שנקבעה חייבת להיות דקה על השעון. שום דבר לא יכל להסיט אותו מהדרך שבה צעד. אדם ששם לעצמו מטרות ומגשים אותן אחת אחת, וכל משימה שביקשת ממנו הייתי יכול לשכוח ממנה אחרי רגע וידעת שהיא תתבצע למופת. אדם סקרן שיודע לשאול שאלות קשות שואל שאלות ולא התבייש להביע דעות מאתגרות בצורה עדינה ונעימה. מדובר בבחור שהרבה לפני שראה רק את עצמו, הוא תמיד ראה קודם את הצרכים של המשפחה, הסביבה והחברים. אבדה עצומה למשפחה ולעם ישראל", סיכם.