התחלה// נולד וגדל בדרום תל אביב, בשכונת יד אליהו. "היה מאתגר לגור בתל אביב של אותם ימים, מבחינה רוחנית".
אבאמא// רפאל ושפרה צברי. שנים רבות עבדו במפעלים, כיום בפנסיה. מתגוררים ברחובות. "גידלו אותנו, שישה בנים, במסירות ובהשקעה עצומה".
יוצא מהבועה// למד בבית הספר היסודי 'מודיעין', משם עבר ללמוד בקריית נוער בירושלים. "זה היה מעבר מגדל. פנימייה זה לא בית וירושלים היא לא תל אביב. התקופה הזאת בנתה ועיצבה אותי ובה קניתי לי חברים והשקפת עולם. תל אביב היא בועה מסוימת, ופתאום גיליתי חברים מכל הארץ".
מעבר להרי החושך// לאחר סיום כיתה י"ב הלך עם חברים מקריית נוער לישיבת ההסדר בשדרות. "הייתי מחזור ד'. אחי הגדול היה במחזור המייסד ובאתי בעקבותיו. שדרות של אז הייתה מעבר להרי החושך. מה שמשך אותי לשדרות היה האווירה החמימה והמשפחתית שמאפשרת לצמוח. היו שנים מאוד מעניינות ומופלאות בישיבה". במהלך שיעור ג' התגייס ליחידת 869 של איסוף קרבי ושירת כתצפיתן מודיעין שדה.
החצי השני// לאחר השירות הצבאי חזר ללמוד בישיבה, עד לשיעור ו' שבו פגש את אשתו לעתיד שיפעת (מלשון שפע) והשניים נישאו. שיפעת היא עובדת סוציאלית ומנהלת מרכז טיפול משפחתי של 'אמונה' בנתיבות. "בזכותה אני מצליח לעבוד גם במצב המורכב כעת יום ולילה למען המפונים". מאז נישואיהם,מזה 25 שנה, מתגוררת המשפחה בשדרות.
הנחת// שבעה ילדים: אמיתי בן 17, תהילה בת 14, נהורא בת 11, אביטל בת תשע וחצי, ישעי בן שבע, הדס בת שש ואיתן בן שלוש.
נפילות ראשונות// באותם ימים החלה תקופת הקסאמים. "התחילו מטחי הטילים הראשונים. זה לא היה כמו היום, אלה היו נפילות של חפצים קטנים, לא משהו מפחיד. כשהיה צבע אדום, אשתי הייתה פותחת את החלון כדי לראות איפה הייתה הנפילה במקום להיכנס לממ"ד. לצערנו לאט לאט הם השתכללו".
רכז קהילה// לאחר החתונה נשאר ללמוד כאברך בישיבת ההסדר, ובהמשך יצא ללימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית במכללת מבחר. במהלך הלימודים התחיל לעבוד כרכז קהילה בגרעין התורני בשדרות, "תפקיד שלא היה קיים עד אז והיה צריך לבנות אותו. בזמנו, לפני כ־14 שנה, הקהילה מנתה 150 משפחות. היום כבר יש בה כ־750 משפחות. באותם ימים הגיעו הרבה משפחות חדשות והיה צורך לגבש ולאחד את הקהילה".
עושה טוב// לפני כ־11 שנה התמנה למנכ"ל העמותה של הגרעין התורני בשדרות. "אנחנו עוסקים בפרויקטים בתחומי הרווחה, זהות יהודית, קהילה ותרבות. הסלוגן שלנו הוא 'קהילה שעושה טוב'. משתדלים להיות במקומות שיש לנו בהם השפעה טובה ומיטיבה עם המציאות, כמו פעילות עם נוער בסיכון, מועדוניות לקשישים, פרויקטים עם ניצולי שואה, קהילות בתי כנסת, זהות יהודית – גם בשדרות וגם באשקלון. מדובר בארגון גדול שמעסיק יותר מ־120 עובדים וכ־200 מתנדבים שעושים הרבה דברים טובים".
מחבלים בעיר// במהלך השנים, כמו כל תושבי שדרות, חווה סבבי התקפות של קסאמים על העיר וסביבותיה. אבל שום דבר לא הכין אותו למאורעות שמחת תורה האחרון. "הייתי חתן תורה ותכננתי קידוש גדול בבית הכנסת. בשש וחצי בבוקר התחיל מטח כבד. לא ידענו מה קורה ונכנסנו כמובן לממ"ד. חשבנו שחיסלו מישהו וחיכינו שהמטח ייגמר. באחת ההפוגות הראשונות יצאתי החוצה ודיברתי עם השכנים. חשבנו שזה משהו שגרתי ואפילו קראנו לזה 'מבצע שמחת תורה'. שכן נוסף היה נהג אמבולנס, שאלתי אותו למה הוא לא יוצא, והוא ענה שכנראה יש מחבלים בעיר ואסרו עליו לצאת. הוא המליץ להסתגר בבתים. חשבתי שיש חוליה אחת ושזה תכף ייגמר, אבל אז התחלתי לשמוע צרורות והבנתי שמדובר באירוע מורכב יותר עם פצועים והרוגים. כל מי שעבר ברחוב קיבל צעקות מהשכנים להיכנס מיד הביתה. חזרנו לתוך הממ"ד ונשארנו שם עד צאת החג, בלי להדליק טלפונים".
ספונים בממ"ד// את החומרה הבלתי נתפסת של המאורעות גילה רק במוצאי החג. "דווקא בגלל שאנחנו גרים בשדרות, אנחנו רגילים לסבבי לחימה וסומכים על הטיפול של הצבא וגורמי הביטחון בעיר. אף אחד לא התריע בפנינו, אפילו מערכת הכריזה העירונית לא פעלה, לא הייתה לנו שום יכולת לדעת".
חמ"ל תחת אש// כשהדליק את הטלפון גילה לחרדתו את המתרחש בשעות האחרונות בעיר בפרט ובדרום בכלל. "התחלתי לקבל המון טלפונים מבני משפחה, מחברים ומתושבים, גיבשתי תמונת מצב מבחינת פצועים והרוגים והבנתי שצריך להתחיל לעבוד. הפעלנו את צוות החירום של הגרעין, שבנוי על עובדי העמותה ומתנדבים. הדבר הראשון שהבנו שצריך לעשות זה להקים חמ"ל של מתנדבים שייתן סיוע לוגיסטי בימים הקרובים, כשתושבי העיר עדיין נצורים בתוך הבתים. אנשים היו צריכים מצרכים בסיסיים כמו אוכל ותרופות והעברה של ציוד ממקום למקום בזמן שאין יוצא ואין בא. ביומיים הראשונים קיבלנו מאות פניות: קשיש שנתקע בלי בלון חמצן, משפחה שנגמרו לה המים וכדומה. אספנו ציוד והתחלנו לשנע אותו על פי הבקשות. בהמשך חברנו לחמ"ל של עיריית שדרות וסייענו לתושבים לצאת מהעיר תחת אש עם ליווי".
מפוזרים// בתוך ימים ספורים החל הפינוי הרשמי של התושבים מהעיר אל בתי המלון, ומרכז הכובד של הפעילות עבר אל המפונים של שדרות שהתפזרו בכל רחבי הארץ. "חלק נכבד הגיע לאילת והשאר בירושלים, בתל אביב, בים המלח ובעוד עשרות נקודות בודדות. המשפחה שלנו, למשל, הגיעה למצפה יריחו. יש משפחות גם בירוחם ובמצפה רמון".
מבצע כביסה// "הסתובבתי בבתי המלון ושאלתי אנשים מה הם צריכים. הצורך העיקרי שעלה היה כביסה. אנשים הגיעו עם משפחות גדולות ולא היה להם איך לכבס. בחלק מהמקומות, בשיתוף פעולה עם חמ"לים, כמו החמ"ל של עיריית ירושלים, הגיעו מתנדבים, כיבסו והחזירו. הבנתי שזה לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן. היה לנו חשוב לשפר את התנאים כדי שאנשים לא יישברו. ניסינו ליצור שיתופי פעולה עם מכבסות אבל זה לא צלח. אז יצרנו קשר עם יבואן גדול של מכונות כביסה ומייבשים, הגענו איתו למחיר מיוחד, השגנו תרומות ובתוך זמן קצר חולקו בכל הארץ יותר מ־250 מכונות ומייבשי כביסה למפוני העיר".
שגרת מעונות// בד בבד התקבלו שתי משימות נוספות: פעילות חינוכית בלתי־פורמלית לנוער הדתי והקמת מעונות יום לתינוקות. "העירייה ומשרד החינוך הקימו בתי ספר וגנים במוקדים העיקריים, אך בתחום המעונות ביקשו מאיתנו לעזור. המתנ"ס העירוני לקח על עצמו את הטיפול באילת ואנחנו לקחנו על עצמנו את שאר הארץ. הקמנו 27 מעונות יום, מחיספין בגולן ועד מצפה רמון. גייסנו צוותים, איתרנו מקומות, שינענו ציוד ועוד. היה אירוע מורכב, אבל נרתמנו עם כל הכוחות. אנחנו מפעילים מעונות גם בשגרה ויודעים את העבודה. המערך הזה עובד כל כך טוב שהצלחנו לקיים מסיבות חנוכה בכל המעונות, כמו בשגרה".
חיזוק משפחתי// הצפי לחזרת תושבי שדרות לבתיהם עומד כרגע על עוד כחודש וחצי, עם אפשרות להארכה בחודש נוסף. "מתוקף התפקיד אני כמובן נמצא בעיר הרבה. אמרתי למשפחה שלי שאנחנו צריכים להיות חזקים ולהתכונן לכך שזה יכול להימשך עד פסח. אם נחזור לפני כן – הרווחנו. עד כמה שזה קשה, לא נכון לצפות לזה באופן אובססיבי. תובנה שקיבלנו מאנשי גוש קטיף, למרות שזה לא אותו דבר, היא שצריך לחזק את התא המשפחתי. אנשים נמצאים בתנאים לא־תנאים, גרים עם הילדים שלהם באותו חדר בלחץ, בלי עבודה, בחוסר ודאות. זה יוצר משברים. אנחנו מביאים לבתי המלון מרצים בנושא זוגיות ומארגנים פעילויות הפוגה זוגיות שיאווררו אותם".
זהות ונתינה// לצד ניהול הגרעין בשדרות הוא מונה לפני כשנתיים לתפקיד יושב ראש 'זהות' - איגוד המרכזים לזהות יהודית, שמפעיל 63 סניפים ברחבי הארץ, מקריית שמונה שבצפון ועד אילת שבדרום. "זאת אחריות גדולה לדאוג למשאבים ושהארגון יפרוץ קדימה ויגיע להישגים. המרכזים לזהות יהודית עושים עבודה נפלאה בשגרה. בחירום הם נרתמו עם בנות השירות לעזור בבית הספר של המפונים ובמענים כאלה ואחרים". לפני כשנה תרם כליה לבחור בשם גל. "אומנם זה כבר לא נדיר במחוזותינו, אבל אני ממש שמח בזה ומרגיש שעשיתי משהו חשוב. קיבלתי הרבה יותר משנתתי".
*** מורשת קרב ***
ביטחון עכשיו
"אנשים רוצים שקט וביטחון. אנשי שדרות הם חזקים ויכולים לחזור לבתים שלהם, הקושי הוא החזרה למסגרות החינוכיות. בנוסף לכך, אי אפשר לישון בלילה עם ההפצצות שיש באזור. זה מחזיר אנשים לטראומות שלהם. יש הרבה דיונים על היום שאחרי, איך עושים את זה. אנחנו יושבים עם כל הגורמים ומדייקים מה חלקנו בזה, כדי שזה יעבור כמה שיותר חלק".
תנו לצה"ל לנצח
"צריך שחמאס יושמד טוטאלית, עד אחרון חייליו, ושהחטופים יוחזרו. בסוף השטח בעזה צריך להיות מפורז כשצה"ל שולט במצב. ראינו מה קרה עכשיו. אם המלחמה תיגמר בפחות מזה – ההיסטוריה עלולה לחזור על עצמה".
אור בתוך החושך
"העשייה החברתית ורוח ההתנדבות של עם ישראל אינה מובנת מאליה. אנשים עובדים 24 שעות ביממה ונותנים את כל כולם למען האחר, רואים את זה בכל חלקי העם".
עם ישראל חי
"עם ישראל יצא ממשברים חזק יותר. ראינו את זה במלחמת יום כיפור. עוד נגדל ונצמח מהמשבר הזה. זה אירוע מורכב מאוד, אבל אני מאמין שהוא יבנה באומה קומה נוספת".
לתגובות: yosefpr@gmail.com
***