מלחמת עומק

תיעוד מרתק מפעילות יחידת שלדג בעומקה של מנהרת טרור של חמאס בלב העיר עזה פורסם השבוע (שלישי). בסרטון נראים הלוחמים צועדים בסמטאות הצפופות בעיר עזה, בין בתים נטושים והרוסים. סמוך לאחד הבניינים הם חושפים פיר מנהרה, ובאמצעי מיגון מיוחדים הם משתלשלים לעומק הקרקע. הכוחות המיוחדים נכנסים פנימה למסדרונות המסועפים והמבוטנים של המנהרה, תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים, ומבצעים בתוכה פעולות מבצעיות.

מתחילת הפעילות הקרקעית ברצועת עזה איתרו כוחות צה"ל כ־1,500 פירים ותוואי מנהרות של חמאס. מרביתם נמצאו בבתי ספר, בתי חולים, מסגדים, מתקני או"ם ומוסדות אזרחיים. עובדה זו מעידה שארגון הטרור חמאס משתמש באוכלוסייה האזרחית כבמגן אנושי.

מוקדם יותר השבוע (ראשון) חשף הצבא את מנהרת הטרור הגדולה ביותר שאותרה עד כה ברצועה. המנהרה רחבת ההיקף ממוקמת במרחק ארבע מאות מטרים בלבד מבסיס מעבר ארז, ואורכה ארבעה קילומטרים. מדובר במנהרה תת־קרקעית מסועפת, הכוללת צירים רחבים, תשתיות ביוב, חשמל ואמצעי קשר. כמו כן, כוחות הצבא מצאו בה אמצעי לחימה בכמויות לא מבוטלות. עוד נחשף כי המנהרה גדולה ורחבה, עד כדי כך שמתאפשרת בה תנועת כלי רכב. המנהרה שנחשפה השבוע, למרות גודלה הרב, משמשת עדות קטנה בלבד לפרויקט הבנייה עצום הממדים של מנהרות וחללים תת־קרקעיים שהוקם ברצועת עזה. פרויקט זה נפרס על תוואי של כ־500 קילומטרים ונבנה בהשקעה אדירה של למעלה ממיליארד דולרים. המנהרות הרבות ברחבי הרצועה משמשות לא רק מקום מסתור בעבור ראשי חמאס ולוחמיו, אלא גם מעוז טרור רחב היקף, מבוצר ומבצעי. בימים אלו, מחבלי חמאס מנצלים את המנהרות הרבות לתקיפות פתע על כוחות צה"ל הנעים בעומק השטח, לניוד ולמעבר של מחבלים מאזור לחימה אחד למשנהו, וכן לאחסון אמצעי לחימה, מזון וציוד ולהסתרת חטופים. היקף מנהרות הטרור התת־קרקעיות הוא חסר תקדים ויש בו משום אתגר משמעותי לביטחונה של מדינת ישראל.

מאיר בן־שבת, ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית ולשעבר ראש המטה לביטחון לאומי, מסביר את האיום העיקרי בקיום מערכת מנהרות בעזה תחתית: "בראיית חמאס המנהרות הפנימיות, אלה שאינן מגיעות לגבול עם ישראל, נועדו להבטיח את שרידות אנשיו מול ההתקפות מצד ישראל. אומנם זהו רכיב הגנתי, אך בלעדיו הוא מוגבל בביצוע פעולות התקפיות, בשל המחיר שעלול להיגבות ממנו על כך. לכן זהו מרכיב שאמור לספק לחמאס גם את מרחב הפעולה ההתקפי מול ישראל, וזוהי הסכנה הנשקפת מקיום המנהרות".

כיצד ישראל צריכה לנהוג מול איום המנהרות? האם יש להסתפק רק בטיהור המנהרות או בהשמדתן המוחלטת?

"בלי דלק ובלי מזון ואמצעים לוגיסטיים, המחבלים לא יוכלו לשרוד בתוך המנהרות. לכן במקום להיכנס אליהם פנימה למנהרות, צריך לגרום להם לצאת החוצה. צריך להגביל את הסיוע ההומניטרי הן מבחינת הכמות והן מבחינת האזור שאליו יותר להכניסו (רק למתחם בדרום הרצועה, שיוגדר אזור דה־אסקלציה). השיטה של מצור חונק אינה המצאה חדשה. להבדיל, בעשרה בטבת אנחנו מציינים את התחלת המצור, שבסופו של דבר הוביל להבקעת החומות ולחורבן".

כיצד ניתן למנוע בעתיד בנייה של רשת מנהרות חדשה ושיקום מנהרות קיימות?

"ההיערכות לעתיד מחייבת שינויים בהרבה תחומים, שהיריעה קצרה מלפרטם. בראש ובראשונה, ישראל תצטרך להבטיח את חופש הפעולה הביטחוני שלה ברצועת עזה, כך שהיא תוכל לפעול באזור, לכל הפחות כפי שהיא עושה היום בג'נין", מדגיש בן־שבת. "כך היא לא תאפשר בנייה של יכולות צבאיות שיאיימו על ישראל. מלבד זאת, נכון יהיה לבחון את כל סוגיית הסיוע ההומניטרי שדרכו חמאס מתעצם. מי שמדבר על שיקום עתידי של הרצועה, צריך להבין שהמלט והברזל שנועדו לבניית בתים הם אלה ששימשו לבניית המנהרות", הוא מזהיר.

בצה"ל סירבו לטפל באיום

תופעת המנהרות בעזה היא ארוכת שנים, מציין פרופ' יואל רסקין, גאומורפולוג וגאולוג מהמחלקה לגאוגרפיה ולימודי הסביבה באוניברסיטת בר־אילן. פרופ' רסקין מתאר את התפתחותה, החל בהסכם השלום עם מצרים והנסיגה מסיני. "במסגרת ההסכם עם מצרים העיר רפיח חולקה לשניים, ובני המשפחות שהופרדו אלו מאלו חפרו מנהרות מתחת לאדמה לצורך שמירת קשר עם משפחותיהם משני צידי הגבול. מאז גם גורמים פליליים השתמשו במעבר התת־קרקעי לצורכיהם לסחר טובין ולמעבר של אנשים. בהמשך עברו המנהרות טרנספורמציה מצירי הברחה לצירי העברת אמצעי לחימה, שהתרבו לאחר הסכם אוסלו והתעצמו באינתיפאדת אל־אקצה בשנת אלפיים".

לאחר ההתנתקות מגוש קטיף, מוסיף פרופ' רסקין, החלו ברחבי עזה בכריית מנהרות התקפיות לעבר ישראל. "חטיפתו של גלעד שליט בשנת 2006 התבצעה באמצעות מנהרה כזו. ההשתלטות של חמאס על עזה בשנת 2007 הייתה זרז נוסף בפיתוח המנהרות התת־קרקעיות", הוא מתאר את השתלשלות הדברים. "אבל יש לשים לב שקצב הצמיחה של המנהרות לא נמדד רק בגודל המנהרות אלא גם בייעוד שלהן, והוא משקף גם את התפתחות התפיסה המבצעית של הארגון", מחדד פרופ' רסקין. "זה התחיל כמעבר לבני אדם, הברחת טובין, התקדם להברחת אמצעי לחימה, ובהמשך למנהרות חטיפה, כמו זאת ששימשה לחטיפת גלעד שליט, ולמנהרות תקיפה כנגד ישראל. המנהרות רחבות ההיקף והיומרניות האלה התאימו לתיאבון המבצעי ההולך וגדל של חמאס, שאנשיו ראו שזה כל הזמן מצליח להם – ולצה"ל אין מענה ראוי מולן. מה שהחל כמנהרות משפחתיות ברפיח התפתח לאיום אסטרטגי על מדינת ישראל", הוא קובל.

"למעשה ארבעים שנות 'שטחים תמורת שלום', שהובילו לתפיסה מדינית של 'שטחים תמורת כלום' ונסיגות חד־צדדיות של צה"ל מעזה - אפשרו לארגוני הטרור ברצועה להיערך בחופשיות ברחבי השטח ולאורך גבולות המדינה", קובע רסקין. "התנאים האופטימליים האלו אפשרו לחמאס ניצול מרבי של הממד התת־קרקעי לתכנון, ביסוס ובנייה תת־קרקעית מסיבית". עוד הוא מדגיש כי עם התפתחות המנהרות במשך השנים, הן הפכו בקרב התושבים בעזה לסמל לעוצמה וניצחון ולגאוות יחידה: "החלה בעזה 'תרבות' של גאוות המנהרות בעזה, שכללה צילומי חתן וכלה במקום וביקורים של גני ילדים במנהרות".

ומה ישראל עשתה אל מול איום המנהרות המתפתח? על כך פרופ' רסקין מותח ביקורת נוקבת: "למרות התראות רבות מצד המודיעין בראשית שנות האלפיים והצעות להתאמת המענה הגאו־טכנולוגי כנגדן - היקף העשייה הביטחונית לא הדביק את קצב כריית המנהרות", הוא מסביר את ריבוי המנהרות ברחבי הרצועה. "משנת 2003 גופים רבים בצה"ל עסקו בפיתוח ויישום אמצעים לאיתור והשמדה של מנהרות, אבל רוב הגופים לא התעסקו בלעדית בזה, ולא הוקם גוף מקצועי שיתכלל את הכול".

בצוק איתן צה"ל פעל לחיסול מנהרות.

"נכון. כ־35 מנהרות חוצות גבול טופלו על ידי צה"ל במבצע צוק איתן, אבל לאורך השנים צה"ל נמנע מלהיכנס ללב הרצועה ולטפל במנהרות העומק. בימים אלו של לחימה בתוככי עזה מסתבר שפעילות מבצעית קרקעית, תוך הפעלת מגוון שיטות איתור והשמדה, היא המענה לאיום המנהרות. צה"ל התפתח במשך הרבה שנים כצבא המבוסס על טכנולוגיה מתקדמת, אבל מצד שני לא חווה את השטח מבחינה מבצעית ומודיעינית. ומכאן היה לו קשה להבין לעומק את תוואי תת־הקרקע, כי הוא לא פעל בו", מסביר פרופ' רסקין את עיקר הקושי בהתמודדות מול מערכת המנהרות ברצועה.

"לצה"ל אין ניסיון בכרייה וגם בחיים במנהרות תת־קרקעיות. ומובן שתפיסה הגנתית של סיכול נקודתי של מנהרות התקפיות או כל סוג אחר של מערך תת־קרקעי - אינה מרתיעה ולא תמנע ניצול של תת־קרקע בהמשך", הוא מבהיר. "אוסיף, שבעקבות דו"ח מבקר המדינה בשנת 2007 הוקם צוות מקצועי מאוד בחיל המודיעין לחקר ראשית מנהרות העומק, אך החיל לא תמך בצוות הוותיק והמקצועי, ולאחר לפחות שני מחקרי היתכנות איכותיים שלא הניבו עניין אצל בכירי החיל, חוקרי הצוות התאכזבו ופרשו", הוא מלין.

פרופ' רסקין ביקש להעביר את מומחיותו בנושא תת־הקרקע ואת הידע המקצועי הרחב שבידיו לצבא בהתמודדותו המורכבת מול איום המנהרות. זאת במסגרת תפקידו כראש מדור מחקר שטח פיקוד דרום בשנים 2009-2000. "התרעתי נון־סטופ במסגרת תפקידי שחייבים לפעול. יחד עם חבריי המלצנו להקים גוף־על ארגוני־מקצועי ברמה הגבוהה ביותר, שיהיה אחראי על ניהול הפרויקט האסטרטגי למציאת מענה מערכתי לאיומי הלוחמה התת־קרקעית. כבר לפני 30 שנה צה"ל היה צריך להקים מטה מקצועי כזה, עם אנשי מקצוע מנוסים במיפוי גאולוגיה, הנדסה, גאופיזיקה, מודיעין, פיזיקה ועיבוד מידע. הצעתי את זה במשך שנים כראש מדור מחקר שטח בפיקוד דרום, וגם ריכזתי צוות שהציע זאת במסמך ממוקד לצה"ל בשנת 2014. מבחינה מבצעית צה"ל והמדינה חייבים לייצר מצב שבו אויבינו לא יוכלו יותר לממש מנהור משמעותי. כמו כן, בחיל המודיעין צריך להקים צוותים ייעודיים לנושא עם רקע מקצועי שיעבדו מול צוות מומחים, כפי שנאמר".

לטענתך, למרות התראות המומחים - צה"ל לא פעל כראוי לאורך השנים נגד איום המנהרות, ולמעשה בכך לא מנע את ההתפתחות המשמעותית של המנהרות כפי שהן היום?

"צה"ל לא למד איך חופרים מנהרות בעצמו ולא פיתח שיטה ללוחמת נגד", הוא קובע. גם בשנת 2020 המשיך פרופ' רסקין להתריע על קיומן של רשת מנהרות תת־קרקע מסועפת ברצועה. במחקר שפרסם בשם "לחימה תת־קרקעית ברצועת עזה והמורכבות הצבאית בהתמודדות מולה" קבע פרופ' רסקין כי ישנה חשיבות רבה לטיפול יסודי ומיידי במנהרות העומק.

כיום, מה אתה ממליץ לצה"ל לעשות בשטח מול המנהרות?

"צה"ל עושה בימים אלו מגוון פעולות. כמות ועומק המנהרות מחייבים את צה''ל קודם כול לשלוט בכל השטח כדי ללמוד תוך כדי את הנושא, לאתר ולהשמיד. היה טוב אם היה ניתן לפתח צוותים מקצועיים, כפי שכבר המלצתי, בעבור כלל ההיבטים".

התקפה מהאוויר לא מספיקה

גם יושב ראש תנועת הביטחוניסטים, תת־אלוף במיל' אמיר אביבי, הודף את ההנחה כי ניתן להתמודד עם איום המנהרות מהאוויר בלבד: "כבר בעבר לקחתי בעירבון מוגבל את האמירה על יכולת מבצעית להרוס מנהרה מהאוויר. זה נראה לי קצת לא מחובר למציאות. יש מנהרות בעומקים מסוימים שפצצה רגילה לא יכולה לחדור אליהן בכלל. ודבר שני, גם אם נניח שכתוצאה מהפצצה מהאוויר יש נזק מקומי וקטע של כמה מטרים במנהרה מתמוטט, בסופו של דבר אפשר לחדש אותו. זה לא שכל תת־הקרקע הושמד. תקיפה מהאוויר לבדה לא מספיקה", הוא פוסק.

"בסוף אי אפשר להתווכח עם העובדות. מבצע שומר חומות היה לפני שנתיים וחצי, ותראו איזו מפלצת של מנהרות נחשפת לנו עכשיו בעזה. זה בוודאי לא משהו שנעשה בשנתיים וחצי. אם אתה כל פעם יוצא למבצע בעזה ותוקף מהאוויר, ואחרי שנתיים יש עוד מבצע, ובמבצע הבא יש להם יותר רקטות וחימוש ויותר יכולות - אז כנראה משהו פה לא בדיוק עובד. ממבצע עופרת יצוקה ועד לשומר החומות באופן שיטתי בכל מבצע הם ירו יותר, בטווח רחב יותר, עם יותר חומר נפץ ויותר דיוק והרבה יותר יכולות. ככה באופן עקבי בין מבצע למבצע. זה אומר לנו שבכל המבצעים האלה צה"ל לא באמת הצליח לפגוע בהם כמו שהוא רצה וקיווה".

אז איך עכשיו נעשה את זה אחרת?

"עכשיו אנחנו קודם כול כובשים את השטח. וכשאתה פועל נגד איום המנהרות גם מהקרקע, אתה יכול לטפל בזה בצורה יסודית. אין דרך לנצח מערכת מסועפת כזאת של תת־קרקע שלא מהקרקע", הוא קובע נחרצות. "אנחנו כרגע בסוף השלב של השתלטות על השטח, ופוצצנו כבר מאות מנהרות. אנחנו שם בכל הכוח, ויש לנו אמצעים לפוצץ מנהרות. אנחנו יודעים לעשות את זה".

זה משהו שייקח זמן?

"זה ייקח שנים. צריך להבין שטיהור והשמדת רשת תת־הקרקע אלה פעולות שלוקחות זמן".

יש לנו בכלל את הזמן הזה?

"אין לישראל ברירה אחרת. אם לא נטפל כמו שצריך במנהרות - לא עשינו כלום", הוא מתריע. "אי אפשר לצאת מהרצועה לפני חיסול איום המנהרות. אנחנו חייבים להיות שם ולעבור מנהרה מנהרה, ולטהר בצורה יסודית את המרחב של עזה. אין דרך אחרת. אי אפשר למוטט את חמאס מבלי שפגענו לו אנושות בתת־הקרקע. השלב של פירוק תשתיות הטרור דורש יסודיות, עקב בצד אגודל, וזה לוקח שנים. בחומת מגן לקח לנו חודש וחצי להשתלט על הערים, ואחר כך לקח לנו חמש שנים לטהר את האזור. וזה כלום לעומת עזה", הוא מבהיר. "צריך להבין שכששר הביטחון וראש הממשלה אומרים שביום שאחרי תהיה שליטה ביטחונית ישראלית על הרצועה, זה בדיוק זה. זה אומר שצריך לשבת שם במשך שנים ולטהר ולפרק את כל התשתיות האלה של המנהרות. אין לנו ברירה אחרת, אלא אם אנחנו רוצים שהכול יחזור לכל מה שהיה".

***