חיבוק
זה מה שצריך כל אחד מבני העם הזה מאז שמחת תורה שהתהפך עלינו. אילו הייתי יכול הייתי מקים את עמותת 'חיבוק', שכל חבריה רק היו עוברים ברחובות ובשווקים, בין הבתים והחנויות ומחלקים חיבוקים מכל הבא ליד. אין לי מושג איך מקימים עמותה, ובעידן שלנו עמותת חיבוקים בטח תיחשד בהטרדה. אז רק כאן, ברשותכם, אשרטט את מפת החיבוקים הווירטואלית. החיבוקים הכי גדולים מדוברים כל הזמן, ולהם באמת מגיע – לצבא ולכוחות הביטחון, למילואימניקים ולסדירים, למשפחות החטופים, למפונים מבתיהם, לנשות המילואים, גם להורים שלהם ולילדים, למשפחות השכולות, וליישובים השכולים - כן, זה השם המתאים לתושבי יישובי העוטף שאיבדו אחוז עצום מחבריהם ושרבים משכניהם נחטפו. אבל לכל אלה יש המון עמותות שמנסות לחבק בדרכן. העמותה שאני מדמיין תתמחה בחיבוקים למי שהכאב שלו לא נמצא בקדמת הבמה.
המבשרים
אני מבקש לפתוח בחיבוק הכי קשה, לאנשים שבמחי בשורה מחשיכים חייה של משפחה. האנשים שאיש במדינה הזאת לא רוצה לפגוש ושאימת נקישותיהם הולמת בדלתות סיוטי הלילה. האנשים הללו שלמראה עמידתם בדלת חרב העולם, ומוטל עליהם להגיד מה שאיש אינו רוצה לומר. הם לא פגעו באיש ולא הרגו אדם, אבל במילותיהם הופכים את החי למת. לפעמים מבשרים ומנסים לנחם, לפעמים מבשרים וסופגים את כל קיתונות הזעם והכעס באין מישהו אחר.
יש מישהו שמחבק אתכם אחרי שבעל כורחכם נתפסתם כשליחי מלאך המוות? יש לכם מישהו להניח עליו את הראש? יש לכם עם מי לבכות? אני מבקש לחבק אתכם, ברחוב, בביתכם, לעולם לא בביתי.
ה"סתם סובלים"
גם ככה לא פופולרי במדינה הזאת למות סתם, צריך איזה סיפור גבורה לאומי כדי לקבל מטחי כבוד, ועכשיו בשעת מלחמה על אחת כמה וכמה. למי יש מקום בלב לאדם שנפצע בתאונה, למשפחה שיושבת שבעה על אמא שנפטרה בשיבה או סתם למישהו שהניתוח המתוכנן שלו נדחה כבר שלוש פעמים כי כל חדרי הניתוח תפוסים. למי יש כוח לאנשים עם קשיי זוגיות רגילים ובכלל לכל הבעיות הקטנות של החיים. אבל מה לעשות, הבעיות לא מתחשבות במלחמות ולפעמים המלחמה הופכת לבית גידול לצרות רגילות. אז חיזוק לכל האבלים על מוות לכאורה רגיל, כי אין באמת מוות סתמי, וחיבוק לכל המתמודדים גם בלי להיות מפונים או לעלות על מדים.
עובדי המלונות
כן, אתם שלכאורה זו העבודה הרגילה שלכם, אבל אתם רגילים לתת שירות לזוגות בחופשה רומנטית או משפחתית. ופתאום הפכתם למשק הבית של אנשים חסרי בית, ילדים שמטפסים על הקירות, ומבוגרים שכך סתם מתפוצצים כי איך אפשר שלא, ואתם מנסים להיות אדיבים וסבלניים ולהאיר פנים. כי אתם מתארים לעצמכם מה עובר עליהם ומנסים להיות שם בשבילם בלי להגיד להם שהשכר השעתי של חדרנית במלון ירד מזמן מתחת לקו האדום. ואחרי יום ארוך כזה של הטירוף בלובי ובחדר האוכל, גם לכם מגיע חיבוק.
לחייל שלא נכנס
לך, החייל שהתאמן ועזב את הבית ועשה הכול כדי לתת בראש לכל הרעים האלה, ובגלל מקום אחד פחות בנגמ"ש מצא עצמו מגויס בלי קרב. קשה להילחם, בלתי אפשרי להישאר בצד. חיבוק גדול.
פעילי השלום
כן, אתם שהסעתם חולים מעזה לבתי החולים בארץ, שהתנדבתם ב'נשים עושות שלום', שתרמתם מכספכם למען רווחת החיים במחנות הפליטים. שהאמנתם בכל ליבכם שהכול עניין של חמלה שחסרה לנו, ואם רק נאמין... אתם, שלא רק רצחו את יקיריכם וחטפו את אהוביכם, גם טבחו בחלום שלכם. ואני יודע, אני מכיר אתכם, יש מכם שיתעקשו על החלום כי זה כמו דת בשבילכם ואדם מאמין שחווה קשיים מחליט להאמין יותר. אבל יש מכם כאלה שמצאו עצמם לנוכח הטירוף הזה אבודים ונבוכים. כי מה התקווה עכשיו ובמה נאמין, ואיך עשו ככה דווקא לכם. ואני מבקש לחבק אתכם חיבוק כן וחברי, כי אני יודע מהי אמונה וכמה נורא זה עלול להיות אם נאבד אותה, וכשאחבק אלחש על אוזנכם: אל תישברו, המשיכו להאמין בשלום, המשיכו להיות פעילי שלום, קחו את כל הכוחות לשלום בינינו, אחר כך גם יבוא שלום עולמי.
לאנשי הימין
כן, אתם, שאמרתם וניבאתם והזהרתם, והתנגדתם להתנתקות ולא האמנתם לרגע שזה ייגמר טוב, ותודו שאפילו אתם לא חשבתם שייגמר כל כך רע. אתם שעומדים עכשיו מול הסקרים ומשפשפים את העיניים, איך צדקתם כל הזמן והעם כבר מבין אבל הסקרים לא מבינים... איך בסוף אתם יצאתם אשמים. קבלו חיבוק גדול. מי יודע, אולי אחרי שממשלות ימין פירקו את סיני וגוש קטיף, ממשלות שמאל יתחילו לבנות?
ראש הממשלה
כן, לא פופולרי לחבק אותך, אני יודע. יש כאלה שסגדו לך כל השנים, אבל ממעריצים אי אפשר לקבל חיבוקים, ויש כאלה שחובטים בך בלי רחמים. ואני שואל את עצמי: יש מי שמחבק אותך בסוף היום? יש מישהו שאסף אותך אליו אחרי שהתבשרת על שלושת החטופים שנהרגו מאש כוחותינו? יש מישהו שיחבק אותך אחרי החלטות הרות גורל ובשורות מטלטלות שאתה מקבל? אפילו במסיבת עיתונאים דאגו להתחבק מאחוריך בלי לשתף אותך. האיש בפסגה תמיד לבד, ומגיע לו חיבוק. גם לרמטכ"ל, בהזדמנות זאת, אם אפשר.
הקופירייטר
לא יודע מי אתה, בחרת בעילום שם, אבל אתה שהמצאת את "ביחד ננצח" ובזכותך התנקו הרחובות משנאת החינם וניתנה תקווה לאהבה, מגיע לך חיבוק של תודה.
החרדים שנוגע להם
לכם, אחיי החרדים שגדלתם לתוך חברה שאיננה מתגייסת לצבא, שמאמינה שרק בלימוד תורה נעוץ הניצחון. יש לי מחלוקת איתכם, אבל לכל מי מכם שאכפת לו, שכואב על חייל שנפל, שהחליט ללמוד גם בלילות כי אז עיקר הקרבות, שנבוך מהתחושה שאנשים מקריבים את חייהם גם בשבילו ואולי לא יכולים להבין אותו – אני מבקש לתת לך חיבוק.
חיבוק למחבקים
לכם, המחבקים הרשמיים והמתנדבים, לעובדים הסוציאליים וסתם חברים, שמגיעים לשבעה ומחבקים, שנכנסים למחלקות השיקום והאשפוז לחבק פצועים שבכלל אינם מכירים, שאופים עוגה חמה לאשת מילואים, או סתם מניחים יד של אהבה על כתף עצובה. אני חושב הרבה מי מחבק את המחבקים, אז הנה – חיבוק גדול לכולכם, אנשים אהובים.
לכולם
לכל העם הזה, שנפצע ונחבל, שקם כארי והולך ומתגבר – חיבוק גדול. הלוואי יתכנס לחיבוק הזה כל עם ישראל.
לתגובות: liorangelman@gmail.com
***