המלחמה המתמשכת מחייבת אותנו לאזור כוחות חדשים. תחושת ההתפעמות מהגבורה והאחדות של ימי המלחמה הראשונים מתחילה להיחלש. החדשות מהחזית לא תמיד מרנינות, וזאת בלשון המעטה. בתנאים אלה מתגבר התסכול ומתחיל מסע לחיפוש האשמים.
משולי המחנה עולים קולות המאשימים את הצבא ובמיוחד את 'הגנרלים'. מאשימים אותם בבינוניות, בכך שהם מרמים את ציבור, ועוד. התקפות אלה הן חלק מתופעה רחבה יותר של חלקים במחנה המסורתי המסמנים את הדרג המקצועי כיריב פוליטי המחבל במימוש המדיניות של הדרג הנבחר. יתרה מזו, יש המגדילים לעשות ומסמנים את כל בעלי המקצוע, ואף את עצם המקצועיות, כיריבים פוליטיים שיש לגבור עליהם או להתעלם מהם. בעיניי מדובר בטעות חמורה ומסוכנת.
נתחיל ביחס לצה"ל ולמערכת הביטחון כולה. אין ספק שצה"ל מבוסס על אנשים ונשים המשקיעים את מיטב שנותיהם בהגנה על ביטחון המדינה. אין ספק שרבים מהם היו יכולים לבחור בקריירה נוחה בהרבה, ללא סיכון, ובשכר טוב יותר. עובדה היא שבשמחת תורה, מי שמכונים בלעג 'הגנרלים' יצאו מהבית עם נשק אישי להילחם בעצמם באויב. שני אלופי משנה נהרגו, תת־אלוף נפצע, ואלופים בקבע ובמילואים נלחמו כתף אל כתף עם החיילים הפשוטים. בהינתן כל זאת, יש להוקיע בכל תוקף את ההתקפות האישיות על הגנרלים. הקצינים הבכירים ראויים לכל הערכה על אומץ ליבם ועל המסירות שלהם למען מדינת ישראל.
זאת ועוד, כחלק מקמפיין ההתקפות על הצבא עולות קריאות לפגוע ביסודות המקצוע הצבאי. דוגמה לכך היא הביקורת על ההדחה של שני החיילים שקראו 'שמע ישראל' במסגד בג'נין. ביקורת זו מתעלמת מכך שאחד מיסודות המקצוע הצבאי הוא המשמעת. ללא משמעת הצבא הופך לאוסף של מליציות, והעוצמה שלו נפגעת באופן אנוש. אין דרך לאכוף משמעת ללא ענישה במקרה של חריגות מההוראות, לכן הביקורת האמורה פירושה התנגדות לעצם המקצועיות הצבאית. אם חלילה היא תתקבל, היא תפגע קשות בכוחו של צה"ל וביכולתו להגן על מדינת ישראל.
המבקרים את צה"ל מטיחים בו שהוא בינוני, שהוא אינו עומד ביעדים שהגדיר לו הדרג המדיני ועוד שאר 'מחמאות'. ואולם הם מתעלמים מההצלחות ומכך שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע. מי שמוכן לטרוח ללמוד קצת לפני שהוא מחרף את מפקדי צה"ל, מוזמן להתעמק בקרב על מוסול שבעירק. בקרב זה התבצרו 7,000 מחבלי דאעש בעיר מוסול, הדומה מאוד לעזה, והצליחו לבלום התקפות של כוח גדול פי עשרה במשך חודשים ולהסב לו אבדות כבדות ביותר. בניגוד לכך, מפקדי צה"ל הצליחו לבחור בתבונה ובכישרון דרך התקפה מוצלחת. הם מפרקים את המערכים של חמאס באופן שיטתי ובמחיר נמוך של חיי חיילינו בהשוואה לקרב על מוסול. האם זה מובן מאליו? האם זה לא ראוי להערכה ולהוקרה?
אומנם בהחלט ייתכן שיש קצינים בכירים המנסים לכפות את תפיסת עולמם הפוליטית במסגרת תפקידם. ואולם הדרך להתמודד עם תופעה זו איננה התנגדות למקצועיות באשר היא, אלא עמידה איתנה של הדרג הנבחר על דעתו ועל זכותו וחובתו לערער על התמונה שמציג הדרג המקצועי. כאשר הדרג המקצועי טוען כי הוראות הדרג המדיני אינן מקצועיות, אין לבטל את הטענות כלאחר יד, אלא להביא חוות דעת של בעלי מקצוע התומכות בדעתו של הדרג הנבחר. בטווח הארוך אמור ויכול הדרג הנבחר למנות אנשי מקצוע המוכנים לשתף פעולה ולקדם את המדיניות שלו, בתנאי שהם יהיו אכן בעלי מקצוע מעולים. מדובר בתהליך ארוך המחייב סבלנות, בבחינת 'קמעא קמעא', אולם דווקא התהליך האיטי מבטיח שינוי מדורג שיקטין את הסיכון לטעויות חמורות.
השר סמוטריץ' הדגים זאת יפה ביחסו לכלכלנית הראשית שירה גרינברג, אשר פרסמה חוות דעת על פיה הרפורמה המשפטית תפגע בכלכלת ישראל. השר סמוטריץ' הגיב וטען כי הגברת גרינברג אינה מומחית למשפט חוקתי, ולכן חוות הדעת שלה שגויה, אולם הוא לא פיטר אותה, ואף תמך בזכותה לפרסם את דעתה. לאחר כמה חודשים הגברת גרינברג סיימה את תפקידה, והשר מינה במקומה את הסגן שלה, ד"ר שמואל אברמזון. זה האחרון מזוהה עם עמדות ימניות יותר, ואין ספק לגבי כישוריו.
רוצה לומר, החלופה לדרג מקצועי־לעומתי איננה מינויים של מקורבים חסרי כישורים ויכולת. החלופה היא מינויים מקצועיים מעולים, של מי שמוכנים לממש את תפיסת העולם של הדרג הנבחר, ללא ויתור על המקצועיות.
היחס הנכון אל הדרג המקצועי איננו יחס תמים וילדותי של הערצה, וגם לא יחס של זלזול ובוז. היחס הנכון הוא יחס של הערכה ברמה האישית וכבוד לעצם המקצועיות. זאת לצד ביקורת על עמדותיהם של אנשי המקצוע ומהלך סבלני למינוי בעלי מקצוע מעולים בעלי תפיסת עולם מסורתית ושמרנית. דרך זו, המשלבת את הערכים המסורתיים עם גישה מקצועית, תבטיח למדינת ישראל עתיד של שגשוג רוחני וחומרי גם יחד, ותשמש דגם לחיקוי בכל העולם.
***