בחודש האחרון מקודמת בוועדת הבריאות בכנסת הצעת חוק לשימוש בזרעו של נפטר. לפי הצעה זו, יוכלו בת זוגתו של אדם או הוריו, לקצור את זרעו של אדם לאחר מותו על מנת להביא ילד לעולם, באמצעות בת הזוג או פונדקאית שתהיה לאימו היחידה.
הצעה זו לכאורה באה לעזור להורים שכולים של חללי צה"ל אשר מעוניינים להקים שם לבנם שחייו נקטעו בשליחות המדינה. בחינה מעמיקה של הצעת החוק מוכיחה כי היא מקדמת בפועל אג'נדה פמיניסטית קיצונית, כחלק מהליך פירוק המשפחה. במאמר זה אבקש לשתף את עמדת תנועת 'בוחרים במשפחה', כפי שהצגנו אותה בדיוני הוועדה.
לפי הצעת החוק המקורית, כל מי שהייתה מציגה עצמה כ'בת זוגו הידועה בציבור' של אדם, כלומר חברה, הייתה יכולה לדרוש את קצירת זרעו לאחר מותו כדי להביא ממנו ילד לעולם. רצונו של בעל הזרע, אשר ייתכן שלא היה מעוניין בכך, כלל לא נחשב. הדרך לפגוע באדם המת ולקצור את זרעו שלא בהסכמתו נעשתה בהתאם להמצאה שנקראת 'הנחת הרצון המשוער'. הנחה זו שכל אדם מעוניין שתהיה לו המשכיות שימשה את היועץ המשפטי, כל עוד לא היה חוק, כדי לבסס את אפשרות השימוש בזרעו של אדם כאשר בת זוגו או הוריו מבקשים לקצור את זרעו ולהשתמש בו.
"הנחיה זו היא קונסטרוקציית־כזב משפטית", כתבו פרופ' דולב ופרופ' טריגר, לאחר מחקר איכותני שהם עשו ובו מצאו שרוב הגברים לא מעוניינים להפוך לאבות לאחר מותם. טענה זו, שמדובר בהמצאה חסרת יסוד מציאותי, קיבלה חיזוק משמעותי במחקר שערך פרופ' יואל שופרו בקרב 450 חולי סרטן צעירים רווקים בבילינסון והתפרסם לפני כשנה. מדובר בגברים חולי סרטן בגילים הרלוונטיים, שבחרו מרצונם להפקיד ולהקפיא את זרעם, כדי שיוכלו להשתמש בו לכשיירפאו. במסגרת זו הם נשאלו אם הם מעוניינים שייערך שימוש בזרעם לאחר מותם. בסיכום התשובות התברר כי 87.8 אחוזים מהם דרשו להשמיד את הזרע המוקפא ולא להשתמש בו לאחר מותם.
אם כן הנתונים האמפיריים מוכיחים את ההפך הגמור מהנחת הרצון המשוער האפריורית. רובם המוחלט של הגברים מבינים כנראה שילד זקוק לאבא, ולא רוצים שמזרעם יגיע לעולם יתום מהולדה, שלא יכיר אותם והם לא יגדלו אותו. גם אם נניח לצורך הדיון שאין מדובר ברוב אלא במיעוט, עדיין לא ברור איזו זכות יש למחוקק לכפות על אדם שימוש בזרעו, בלי שנתן לכך הסכמה מפורשת מראש. מדובר בפגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הקובע כי "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו", ובכלל זה כבוד המת.
אנו סבורים כי כל ילד זכאי לגדול עם אב ואם. הזכות של ילד להורים חיים גוברת על הזכות של חוויית ההורות ועל אחת כמה וכמה על הזכות לחוויית הסבתאות. הדאגה ליתום שתורת ישראל מנחילה לנו אינה עולה בקנה אחד עם ייצור יתומים מהולדה מבחירה. מצוות הייבום שיש המשתמשים בה כמקור השראה לחוק זה אינה דומה כלל ועיקר. במצוות הייבום, שבפועל לא נוהגת היום, בגלל העדפת החליצה על הייבום, הילד גדל עם אביו ואימו הביולוגיים. הוא זוכה לחיבוק, אהבה, חום, תמיכה וחינוך של אביו מולידו, דבר שיימנע ממי שגדל מזרעו של אדם מת.
נוסיף כי במהלך הדיון בוועדה חשפנו כי תפיסת העולם הפמיניסטית הביאה לכך שבהצעה המקורית הייתה יכולה כל מי שנכנסה תחת המונח 'בת זוג הידועה בציבור' לכפות על הורי הנפטר את הליך קצירת הזרע והשימוש בו, אפילו בלי ידיעתם. כך גם שם משפחתו של בעל הזרע, שאותו החוק נועד להמשיך, היה נמחק לטובת שם משפחתה של האם. סוגיה נוספת שהעלינו עסקה באפשרות שמעניק החוק גם לבת זוגו של מחבל לדרוש את השימוש בזרעו כדי להביא שהידים נוספים לעולם. סוגיה זו עדיין לא באה על פתרונה.
אנו סבורים כי מוטב היה שכנסת ישראל תקבע באופן ברור שאין להביא לעולם יתום מהולדה. עם זאת, בהינתן שחברי הכנסת עדיין לא רואים את טובת הילד ובעיקר את חשיבות המשפחה כפי שאנו רואים, אנו מצפים שהם לפחות יבינו את גודל האחריות שיש בחקיקת חוק זה. אנו קוראים לחברי הכנסת לא לאפשר את העלאת החוק לקריאה ראשונה לפני שנושא ההסכמה של הנפטר בעל הזרע, והשימוש בזרעו של מחבל יתוקנו.
הכותב הוא יושב ראש תנועת 'בוחרים במשפחה'
***