נלחם מול העולם

לצד המלחמה הצבאית שמנהלת ישראל נגד ארגון הטרור חמאס, מתנהל גם מאבק מדיני עיקש ונחוש להגברת הלגיטימציה בזירה הבין־לאומית למיגור חמאס מחד גיסא, ולמאבק באנטישמיות ובאנטי־ישראליות שזינקו במידה משמעותית מאז השבעה באוקטובר מאידך. אחת הזירות שבהן מתנהל המאבק הזה על בסיס יומיומי נמצאת דווקא בארגון שאילו היה פועל על פי ערכי היסוד שלו, היה אמור להבין לליבה של ישראל יותר מכול: האו"ם.

מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש הספיק כבר לעורר אין־ספור סערות. הוא טען (והתנצל בהמשך) שהטבח שביצעו מחבלי חמאס "לא התרחש בחלל ריק". במהלך המלחמה האשים פעם אחר פעם את ישראל בהפרות חדות של החוק ההומניטרי הבין־לאומי, ואף טען כי היא "מפציצה ופוגעת באזרחים, בתי חולים, מחנות פליטים, מסגדים, כנסיות ומתקני או"ם". גוטרש הוא אחד הקולות המרכזיים המנסים לקדם באו"ם דרישה להפסקת אש, והנושא עולה שוב ושוב בעצרת הכללית ובמועצת הביטחון, שמתכנסות בתדירות גבוהה מהרגיל על מנת לדון בהצעות שמטרתן להגביר את הלחץ על ישראל מבלי לגנות באופן ממשי את חמאס.

שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן אינו מהסס להיאבק בגישה זו, ומתבטא בנחרצות נגד האמירות של גוטרש בפרט ונגד התנהלות האו"ם בכלל. "מזכ"ל האו"ם הפך בפועל להיות תומך טרור, וזה עצוב מאוד לומר", הוא אומר בריאיון ל'בשבע'. "בלשון המעטה, הוא אינו נוהג כמזכ"ל שמוביל גוף שהוקם לאחר השואה ואמור להילחם בזוועות דומות. אני מתכוון לפנות לכל הארגונים היהודיים בארצות הברית ובעולם לדרוש מהם לנתק ממנו מגע. אסור לתת לאיש הזה שום לגיטימציה. מעולם לא שמענו ממנו מילה לגבי ירי על אמבולנסים, רצח פרמדיקים בזמן טיפול רפואי, ירי לעבר בית החולים ברזילי באשקלון במשך שנים, אבל לגבי עזה הוא מיד מגיב, בלי לבדוק עובדות, למרות שאנחנו יכולים ויודעים להוכיח שחמאס משתמש באמבולנסים לשינוע מחבלים ולטרור. גוטרש מוכיח את שנאתו לישראל ואת תמיכתו בטרור. הוא אסון לגוף שהוא עומד בראשו - שגם כך יש בו ריקבון מוסרי. אנחנו צריכים לחשוב איך לעשות דה־לגיטימציה לדברים שלו ולנזקים הבין־לאומיים שהוא מחולל", מוסיף ארדן.

גוטרש אינו משנה את התנהלותו, אבל במהלך המלחמה הוא נאלץ להתנצל על אמירותיו.

"נכון, מאז הוא פותח באיזה גינוי רפה לאירועי השבעה באוקטובר ואחריו מגיעה המילה 'אבל'. ה'אבל' הזה כולל תמיד סדרת האשמות לא מבוססות נגד ישראל. הוא כבר אמר שישראל מטילה עונש קולקטיבי על הפלשתינים ומפירה את החוק הבין־לאומי. הוא מתעלם מכל המאמצים ההומניטריים שישראל עושה, וזאת למרות שאנחנו יודעים שמרבית תושבי עזה תומכים במעשי הרצח והברבריות של חמאס.הוא גם מתעלם מהשאלה הכי חשובה. הוא דורש הפסקת אש - ומה יקרה ביום שאחרי? האם האו"ם רוצה להמשיך את שלטון הטרור של חמאס? הוא רוצה שבבתי הספר של אונר"א ימשיכו ללמד רצח, שנאה ואנטישמיות? הוא פוטר את עצמו מכל זה ומציג את עצמו, במובן השלילי של הביטוי, 'כאילו הוא מהאו"ם'".

משהו הפתיע אותך בהתנהלות של הארגון במלחמה, או שעולם כמנהגו נוהג?

"צריך להבין שבאו"ם יש 193 מדינות, ולצערנו רובן או מדינות מוסלמיות שבאופן אוטומטי תומכות בפלשתינים ובחמאס, או מדינות שאינן דמוקרטיות, כמו ונצואלה, קובה ועוד מדינות שמפירות זכויות אדם. ראינו שאיראן נבחרה לתפקיד במועצת זכויות האדם, וזה מסביר עד כמה האו"ם הוא גוף רקוב שהלגיטימציה ממנו והלאה. זה הרי אבסורד שאיראן יכולה להיבחר לאיזשהו תפקיד שכרוך במילים זכויות אדם.

"כשזה מגיע להישרדות ולביטחון שלנו, אנחנו לא צריכים להקשיב לאף אחד", מצהיר ארדן. "אנחנו מצייתים לחוק, לאף אחד אין סמכות לפרש מחדש את החוק הבין־לאומי ולכפות אותו עלינו. בכל נאום שאני נושא, אני אומר שיש עיקרון אחד שחשוב יותר מכל סוכנות, פקיד או החלטה של ​​האו"ם, והוא שמדינת ישראל לא נוסדה בזכות האו"ם. היא נוסדה הודות לאמונות ולמעשים חזקים של יהודים רבים לאורך ההיסטוריה".

לא להפקיר את הזירה

למרות הביקורת החריפה ביותר של ארדן על התנהלות האו"ם, לשיטתו הנוכחות הישראליות בארגון משמעותית מאוד ואסור לוותר עליה. "אנחנו חיים בעידן האינטרנט, שבו כל שקר שמופץ כאן וכל החלטה אנטי־ישראלית שמאומצת כאן מופצים במהירות האור. ישראל חייבת להיות באו"ם, אחרת אויבינו ינצלו את זה וילחצו על כל מיני גופים וחברות, בשם האו"ם, להחרים את ישראל, וירדפו אותנו בבית הדין הבין־לאומי בהאג. אם נעזוב, נפקיר את הזירה באו"ם, ולא יהיה מי שיגיב לשקרים ולצביעות וייתן לנו גיבוי", הוא מסביר.

היכן עלינו לרכז את מאמצי ההסברה באו"ם?

"אנחנו מתעדפים קודם כול את בנות הברית שלנו. הרי לא נשפיע על השונאים שלנו, ולגבי מדינות שיש להן אינטרסים פוליטיים או שהן חלק מקבוצות עולמיות שקשה להשפיע עליהן - קיים סיכוי נמוך. לכן הכי חשוב לפעול מול בנות הברית שלנו - ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, צרפת ועוד מדינות שנותנות לנו לגיטימציה להמשיך את המלחמה. כמובן, התקשורת העולמית משדרת תמונות קשות מאוד מרצועת עזה, וכדי לאזן ולהזכיר למה אנחנו חייבים שלא להסכים להפסקת אש, אנחנו מתעדפים את שימור התמיכה בקרב בנות הברית שלנו בארצות הברית, באירופה ובאזורים אחרים".

ארדן מצביע על הלקונה הגדולה ביותר של האו"ם - מדיניות ה'איזון' המזויפת. "גם אם מנהיג של מדינה בא לישראל ומביע תמיכה בלתי מסויגת, בסוף באו"ם כשצריך לגנות את חמאס - הם מוכנים לעשות זאת רק בתנאי שייכנסו להחלטה 'אמירות מאזנות'. כל הרעיון החולני הזה באו"ם של 'איזונים' הוא הזוי. איך אפשר לאזן בין מדינה דמוקרטית עם ערכים כמו של ישראל לארגון טרור בסגנון נאצי־דאעשי כמו חמאס?" הוא תוהה. "הם לא יודעים איך להתמודד עם הסוגיה, ומשמיעים אמירות כאילו 'חמאס לא מייצג את הפלשתינים'. אני לא יודע מה זה אומר בכלל. הרי חמאס נבחר על ידי הפלשתינים, ומייצג דרך מאוד פופולרית, שבגללה אין בחירות ברשות הפלשתינית, כי המדינות יודעות שחמאס עלול לנצח גם ביהודה ושומרון. הם לא יודעים איך להתמודד עם הפער, אין להם מענה לסוגיה הפלשתינית אם הם מקבלים את התזה שצריך לרסק את חמאס. לכן יש ניסיון לשמר כל הזמן איזה פתרון שבכלל לא קשור לשנים הבאות ולמציאות שאנחנו ניאלץ להתמודד איתה בעזה וביהודה ושומרון. הם עדיין במשחק הפוליטי של פעם, של 'לשמר פתרונות לפלשתינים', וזה משליך על דפוסי ההצבעה מולנו".

למה, נניח, לא יצאה מהאו"ם קריאה לקטאר, ששימשה מתווכת בין ישראל לחמאס, להוביל מהלך לשחרור כמה שיותר חטופים?

"כי לצד הפוליטיקה יש גם הרבה יחסים אישיים ומחויבויות. ברור שקטאר הייתה יכולה לפתור את הסוגיה של החטופים ולהטיל את כל כובד משקלה בצורה אחרת בנושא הזה, אבל יש הרבה מאוד מדינות שנהנות מקשרים ענפים עם קטאר ומהכסף שלה, ולכן קשה לרתום אותן להפעיל לחץ למען סוגיה הומניטרית של חטופים שכל כך זועקת לשמיים. הרי האו"ם היה אמור לעצור את כל מה שהוא עושה ולעסוק רק בחטופים שמוחזקים בשבי הרוצחים, וזה כמובן לא קרה".

מה לדעתך ישראל צריכה לעשות בזירת האו"ם, או מול ארגוניו הפועלים בעזה, ביום שאחרי המלחמה?

"ברור שהצמדת האותיות UN, שנותנת לגיטימציה לגופים שונים, הפכה להיות כלי של מחבלים ושל כאלה שרוצים להשמיד את הערכים הליברליים הנאורים של חופש, שוויון וזכויות אדם", קובע ארדן. "לאחר המלחמה נצטרך לשנות פאזה לחלוטין ולזעזע את העולם ביחס שניתן לאו"ם, למוסדותיו ולנציגיו שיושבים בארץ. הרי כל מה שקרה בעזה היה תחת האף של האו"ם: החינוך לרצח וההסתה בבתי הספר של אונר"א, זה שלא נכתב שום דוח על כך שילדים בעזה וברשות הפלשתינית השתתפו בקייטנות טרור ועוד.

"הצגנו לאונר"א הוכחות לכך שיש מורים בעזה שמקבלים שכר מהאו"ם ומהללים את היטלר, ומזכ"ל האו"ם וראש אונר"א לא עשו דבר. מדינה מתוקנת לא יכולה לעבור על כך לסדר היום. האו"ם הרי מפעיל אלפי עובדים ברשות הפלשתינית שמקבלים ויזות מישראל. ביום שאחרי המלחמה אנחנו צריכים לגרש מכאן עובדי או"ם, לשלול ויזות, לסגור את המשרדים בארמון הנציב, ולהיכנס למשא ומתן לגבי העתיד כדי להבטיח שלא יהיה דומה לעבר. אני מתכוון לפעול בקרב קובעי המדיניות כדי שזה יקרה בדיוק כך".

לחשוף את הפשעים

אחד הצעדים המשמעותיים של השגריר הישראלי היה עריכת אירוע שעסק בפשעים הקשים שביצעו המחבלים בנשים יהודיות במהלך המתקפה הרצחנית, והקרנת 'סרט הזוועות' שערך דובר צה"ל לקובעי מדיניות ולמשפיענים. "בסוף אנחנו נלחמים כאן יום יום על הלגיטימציה של המשך המלחמה להשמדת חמאס, ואחד הדברים שמייחדים לצערנו את הטבח הנורא שביצע חמאס הוא שהיה פה דבר שחשבנו שכבר חלף מהעולם בעידן המודרני, וזה שימוש בפשעי מין כחלק מכלי המלחמה הנוראיים של חמאס כדי להשליט פחד, אימה וטרור על אזרחי ישראל ועל משפחות בישראל.

"העובדה שארגוני נשים בין־לאומיים, ובראש ובראשונה ארגון הנשים של האו"ם, לא הכירו בפשעים הללו, גמגמו או אפילו שתקו תקופה ארוכה, זה דבר שהיינו חייבים לחשוף, ולכן יזמתי את האירוע, שתמכה בו הילרי קלינטון, ובעקבותיו נשמע גם גינוי פומבי מהנשיא ביידן", הוא מוסיף.

כחלק מהסקת מסקנות ממבצע שומר החומות, מפרוץ המלחמה קיבל ארדן חיזוק משמעותי. אל"מ גיא ברק, נספח צבאי בשגרירות ישראל בוושינגטון, משמש בתפקיד המזכיר הצבאי של השגריר באו"ם בעיתות חירום. ברק צמוד למשלחת הישראלית ופועל מניו יורק בימי המלחמה, והדבר מסייע בצורה משמעותית לפעילות ההסברה. חלק מחומרי ההסברה שסיפק בזמן אמת והגיעו מצה"ל סייעו להפריך הרבה מאוד טענות כוזבות שהועלו נגד ישראל במהלך המלחמה.

לא כל המחאות של ארדן שגרתיות. במהלך המלחמה הוא נקט אמצעים שונים כדי לנסות ולהמחיש את האסון שהתרחש בישראל. הוא ספג ביקורת, בעיקר מצד יושב ראש 'יד ושם' דני דיין, על החלטתו להגיע לדיון באו"ם במהלך המלחמה כשהוא עונד טלאי צהוב במטרה לזעזע את העולם. "אני מקבל באהבה כל ביקורת. אני חושב שהביקורת בהקשר הזה לא באמת הייתה רחבה ומשמעותית - אלא שהתקשורת הישראלית אוהבת להעצים אותה, והיא עשתה זאת גם בהקשר הזה", הוא אומר. "לא בארצות הברית ולא עם האנשים שדיברתי בארץ זיהיתי ביקורת אמיתית. אנשים מבינים שאני נלחם בזירה אנטישמית באו"ם ואני צריך לזעזע את האנשים האלה - והצלחתי בכך בהדגשת חרפת השתיקה שלהם. אגב, זה לא היה אותו טלאי צהוב שסימן יהודים, אלא כוכב צהוב שעליו נכתבו המילים 'לעולם לא עוד' - שמשמעותו אמירה ברורה שהיום יש לנו מדינה ואנחנו לא נפסיק ולא נעצור עד שנשמיד את חמאס.

"הגישה שלי היא תמיד להיות בהתקפה. כשמבקרים ומותקפים אותנו, אני לא מתנצל. אני יודע שאני מייצג את המדינה והצבא הכי מוסריים בעולם, ואני תמיד מוצא דרכים יצירתיות לחשוף את השקרים, הצביעות והסטנדרטים הכפולים נגד ישראל. אני חושב שהצלחתי פעמים רבות למשוך את תשומת הלב לאופן שבו הם תומכים בטרור וכיצד האו"ם מתעלם מסוגים שונים של פיגועים המתרחשים בישראל", מציין השגריר.

הוא לא היסס לעשות צעדים נוספים שמשכו תשומת לב באו"ם, כמו פרסום מספר טלפון של משרדי חמאס בעזה עם הכיתוב "רוצים הפסקת אש? צלצלו ובקשו את סינוואר", או מחאה יוצאת דופן והנפת שלט מול נאומו של של נשיא איראן בעצרת הכללית.

המסרים הישראליים משפיעים בזירה הבין־לאומית?

"אני חושב שכן, אבל ברור שהסיבה לכך שזה לוקח כל כך הרבה זמן נעוצה בעיוות המוסרי שקיים באו"ם. כשיש לך באו"ם כמעט שליש מדינות מוסלמיות שבאופן אוטומטי נגד ישראל כשמדובר בעימות עם פלשתינים, כי הן חוששות מהפוליטיקה הפנימית ומהתקוממות פנימית - יש לכך השפעה. כשהאו"ם מגמגם או לא עומד לצד ישראל כשהיא מתמודדת מול ארגון טרור מוכרז כשהוא מבצע פשעי מלחמה ברורים, הדבר משפיע גם על כל המדינות והארגונים הבין־לאומיים".

יהדות ארצות הברית מתעוררת

לצד סדר היום העמוס שהוא מנהל מסביב לשעון, ארדן מעורה היטב בנעשה בקהילות היהודיות בארצות הברית, שחוות בימים אלה אנטישמיות הולכת וגוברת. ילדיו לומדים במוסדות החינוך היהודיים בניו יורק, והוא עצמו מגיע לבתי הכנסת ושומע את התחושות מכלי ראשון.

אתה מזהה שהפחד בקהילות היהודיות התגבר משמעותית מאז תחילת המלחמה?

"הילדים שלי לומדים בבתי ספר יהודיים וכולם מרגישים את העלייה באנטישמיות, את האיומים, את הגברת האבטחה. יש אפילו חשש, לפעמים, לנסוע ברכבת התחתית. הם בהלם מזה שיש פה אלפים שצועדים ברחובות ותומכים בארגון טרור כמו חמאס. ההלם הוא גם ממה שהם רואים באוניברסיטאות - ושיא ההלם היה לראות את הנשיאות של האוניברסיטאות הכי יוקרתיות, לא מסוגלות להגיד שקריאה לרצח העם היהודי היא הפרה של כללי האוניברסיטה.

"זה יצר פה בפעם הראשונה באמת תחושה שצריך גם להילחם ולדרוש לעבור למעשים: פיטורין של מנהיגים, גירוש סטודנטים שמטרידים או יוצרים איומים על סטודנטים יהודים. הייתי הראשון שקרא בכל הרשתות כאן ליהדות ארצות הברית להפסיק לתרום כסף למוסדות הללו וגם להפסיק לשלוח לשם את הילדים. להנהגת אוניברסיטה שמאפשרת אווירה אנטישמית ותמיכה בארגון טרור אין מצפון מוסרי לחנך ילדים. יש פה עכשיו התעוררות ‫ופעילות משותפת של כל הזרמים, ‫ועם כל הצער והכאב הנורא והאסון, ‫אולי תצא מזה באמת ‫התעוררות של יהדות ארצות, ‫וההבנה שהאנטישמים שונאים אותנו בלי קשר ‫להיותנו דתיים, חילונים, ימנים או שמאלנים".

סקר שהתפרסם השבוע, שנערך על ידי מומחים מאוניברסיטת הרווארד, שהואשמה בעצמה באנטישמיות, העלה שכמחצית מהצעירים האמריקנים מביעים תמיכה בעמדת חמאס ומעדיפים אותה על פני העמדה הישראלית. "אני לא מאמין שהסקר נכון. אני בטוח שמדובר בסקר מעוות", אומר השגריר, ומחדד: "זה לא אומר שאין לנו בעיה אמיתית עם הדור הצעיר בארצות הברית, שנמצא בעיקר ברשתות. המסקנה צריכה להיות שההשקעה התקציבית בהפצת המסרים באמצעות תקציבי פרסום והפצה ברשתות חשובה לא פחות מעוד מטוס 35-F. אלו כלים משלימים - צה"ל יקבל כלים צבאיים, ואחרים יקבלו כלים לטפל בסוגיית הלגיטימציה לישראל ברשתות. בסופו של דבר העמדות הללו משפיעות על עמדת ארצות הברית לגבי הלחימה".

לקראת הקיץ אמור ארדן לסיים את תפקידו באו"ם ולשוב לישראל. הוא מתנזר לגמרי מעיסוק פוליטי ואינו מדבר על עתידו, אבל נדמה שאם יקבל הצעה להאריך את כהונתו בעת החשובה הזו ולהמשיך במשימת המאבק על שמה של ישראל באו"ם - לא יתנגד. "אנחנו בהחלט חושבים על החזרה לישראל. הבן שלי כבר נמצא במסגרת קדם־צבאית בארץ והבת שלי מסיימת כאן כיתה י"ב. התכנון הוא לחזור לישראל במהלך חודש אוגוסט הקרוב, אך נעקוב ונראה מה יהיו ההתפתחויות. אי אפשר אף פעם לדעת כלום בציבוריות הישראלית".

לפני סיום אנחנו מבקשים מארדן התייחסות לאחדות הסוחפת שהתגלתה בעם ישראל במהלך המלחמה, אחרי שנה של שסע וקרע. "זה נכון שבחברה הישראלית יש שבטיות - אבל כעת יש הבנה גדולה יותר לשותפות הגורל. אנחנו רואים שמול הטרור כולנו יחד משלמים את המחיר, וכך גם בשדה הקרב. הכאב עצום ושותפות הגורל עצומה. אני מתפלל שההבנה הזאת, שאנחנו עדיין לא סיימנו להילחם על הישרדותנו ויש לנו גם ייעוד ושליחות כעם היהודי וכמדינת ישראל, תביא לכך שכולנו, שליחים ונבחרי ציבור, נפעל בכיוון שנחפש את מעלת חברינו ולא את חסרונם. אני אופטימי מטבעי, וכך גם בהקשר לסוגיית האחדות", הוא מסכם.

***