כמו כל תושבי שדרות, גם על דפי גדליהו, מנהלת מחלקת גני ילדים בעיריית שדרות, נפלה מתקפת הטרור האכזרית של מחבלי חמאס על העיר בבוקר שמחת תורה כרעם ביום בהיר. "הייתי בבית הכנסת, כשפתאום קיבלתי טלפון ממנהל אגף החינוך שביקש ממני להיות זמינה. התפקיד שלי בחירום ובמצבי הלחימה שהיו עד אותו יום הוא האחריות על מעגלי הפגיעה: לבדוק את מצבת התלמידים, לראות אילו משפחות נפגעו ולהעניק את האינפורמציה הראשונית מי גר היכן ועוד. לקח זמן עד שהמדינה הבינה את האירוע. רק ביום חמישי הוחלט לפנות את תושבי העיר. בשלב הראשון פונו לבתי מלון בים המלח משפחות עם ילדי חינוך מיוחד, תושבים מבוגרים ומשפחות רווחה. רק ביום ראשון הוחלט לפנות את כל 30,000 תושבי העיר", מתארת גדליהו את הפרויקט הגדול. "מאז פונו התושבים לבתי המלון, ואני קיבלתי משימה: לפתוח גנים בבתי המלון עבור הילדים המפונים. היעד הראשון היה בים המלח, שאליו הגיעו הילדים הראשונים. ירדנו לים המלח למספר ימים כדי להתארגן, לקח זמן עד שגם מנכ"ל המלון הבין שצריך להקדיש חלק מחדרי המלון כדי לפתוח בהם גן ילדים וכיתות לימוד".
מרגישים שאנחנו לא לבד
גן הילדים במלון רויאל ים המלח היה הראשון. בתוך שלושה שבועות נדדה גדליהו בין בתי המלון ברחבי הארץ ופתחה למעלה מ־70 גני ילדים מאילת ועד נתניה. האתגר הגדול מבחינתה היה לארגן כוח אדם לצוות הגנים. "אי אפשר לפתוח גן ילדים בלי צוות קבוע. חלק גדול מהצוות היה מפונה בעצמו, ולא היה אפשר להכריח אותם לעבוד בתנאים הללו", היא מסבירה את המורכבות. אבל אז, כשכבר כמעט הרימה ידיים, היא קיבלה שיחת טלפון מפתיעה. "באחד הימים, כשכבר הייתי אבודה ומיואשת מהסיכוי למצוא סייעות לגנים בירושלים, קיבלתי טלפון מאסתר מחמ"ל יש"ע. 'התקשרתי לעזור לך. מה שאת צריכה – אני כאן בשבילך', היא אמרה בפשטות. בהתחלה לא הבנתי במה מדובר וניסיתי למצוא את הקאץ', עד שגיליתי שהוא איננו. שיתפתי אותה באתגר הגדול שלי למצוא סייעות".
השתיים גיבשו קריטריונים, ואסתר הפיצה את הבקשה בין רכזות הקהילה ביישובי יהודה ושומרון. לשמחתן, לא מעט נשות חינוך החליטו להתגייס למשימה. במהלך השבועות האחרונים שובצו כעשרים סייעות מיהודה ושומרון בגני הילדים המפונים באמצעות הפרויקט. "כל אחת שהגיעה הייתה איכותית ונשארה לאורך זמן. הגננות מרוצות מהן, וגם ההורים", מעידה גדליהו בסיפוק. "בהמשך ביקשתי מאסתר לסייע במציאת סייעות גם לגנים בתל אביב. אנחנו בקשר כמעט יומיומי. בזכותה הצלחנו לפתוח קרוב לעשרים גנים. למרות שהתשלום הוא על ידנו, הנכונות הזאת מרגשת ביותר ולא מובנת מאליה. עוד יבואו ימים טובים שנוכל להשיב להם כגמולם", היא מבטיחה.
גם בצפון הארץ חוו התושבים טלטלה. בשמחת תורה נכנסו תושבי קריית שמונה להלם מהמצב הביטחוני כמו כולם. הם התחילו לשמוע ידיעות ולהבין את המתרחש. בתור למודי ניסיון, היה להם ברור שברגע שהמצב מתלקח בדרום, מהר מאוד האש מגיעה גם צפונה. רף הפחד בקריית שמונה גבוה במיוחד בצל הטראומה מפיגועי חדירות המחבלים שידעה העיר. חלק גדול מהתושבים עזבו כבר ביום ראשון, אך הפינוי הממשלתי התבצע רק לאחר כשבוע, בעקבות מטח כבד של טילים בכינון ישיר על קריית שמונה.
קבוצה של תושבי קריית שמונה הגיעה למלון ליידי שטרן בירושלים. בניגוד לקיבוצים ומושבים שפונו, המשפחות מקריית שמונה לא הגיעו למלון כקהילה. "חלקן מכירות ואומרות שלום ברחוב או בבית הכנסת, אבל לא מעבר לזה", מתארת תושבת העיר. "קבלנו ליווי מטעם משרד ראש הממשלה שמתכלל את הצרכים שלנו מול המשרדים הממשלתיים, וגם עיריית ירושלים שלחה נציג מטעם החמ"ל שלהם לסייע בכל המישורים העירוניים, אך כל השאר זו התארגנות פנימית שלנו".
הצרכים של המשפחות המפונות מקריית שמונה מגוונים מאוד. החל ממשפחות עם ילדים קטנים שנותרו ללא מסגרת, בני נוער שהלכו לאיבוד והיו עלולים להיגרר למקומות לא טובים ומבוגרים שנותרו ללא עבודה, ועד פנסיונרים שכבר לא מסוגלים לשבת כל היום בחדר הקטן במלון. גם כאן, באמצעות חמ"ל יש"ע נוצר קשר עם היישוב עפרה, שהעמיד לרשות המפונים שלל הצעות לפעילות - "הפעלות לילדים, הרצאות בנושא חוסן ושלל סדנאות. גולת הכותרת לעת עתה הייתה במוצאי שבת חנוכה. הם הביאו לנו מופע מוזיקלי שזכה לשיתוף פעולה מדהים של הקהל, מהילדים הקטנים ועד לנשים הכי מבוגרות. הגיעו משפחות מעפרה, גם להפעיל, גם לשוחח ולהיפגש. בקרוב אנחנו מתכננים סיור בירושלים בגבעת התחמושת בהדרכת אחד מתושבי עפרה שלחם בקרבות.
"הייתה כאן הצפה, עם ישראל בתפארתו. כל מי שיכול לעזור, קם ונתן מעצמו", מתפעלת התושבת מההירתמות הרבה. "הרעיון של החיבורים בין הקהילות הוא להיות בפעילות מתמדת, גם כדי להימנע משיעמום וממחשבות לא טובות. חלק גדול מהגברים לא נמצאים, כי הם מגויסים או שהם עובדים חיוניים בקריית שמונה, אז במהלך השבוע יש רוב נשי. לכן מתוכנן להתקיים שיעור נשים עם הרבנית גיסר מעפרה. הרעיון הוא לתת לתושבים הזדמנות להרים את העיניים ולחזק את מצב הרוח.
"אנשי עפרה באו, שאלו והתעניינו. מהר מאוד גילו קשרים משותפים, אנשים התערבבו וחיבקו אחד את השני. המפגש בין הקהילות הוא חוויה מאוד נעימה ומחזקת. חוץ מממתקים להדלקת נרות, הם דאגו לילדים לסדנה ליצירת חנוכיות ולמתנות מותאמות לכל גיל. יש להם המון תשומת לב ואכפתיות, הרגשנו שהם רואים אותנו ומה כל אחד צריך. זה לא היה אירוע חד־פעמי, אלא קשר מתמשך ועוצמתי. לא מדובר כאן על עזרה לנזקקים", היא מבקשת להדגיש, "התרומות הן לא הדבר החשוב, ברוך ה' אנחנו עטופים, יש לנו מקום לישון ומה לאכול; הקשר האנושי הוא שמחמם את הלב הרבה יותר מכל דבר אחר. אנחנו מרגישים שאנחנו לא לבד, אלא כל עם ישראל איתנו. בעזרת ה', כשנחזור הביתה, אנחנו מזמינים אלינו לצפון את תושבי עפרה, להכיר את החלק הזה של ארץ ישראל ולהישאר ביחד גם אחר כך".
"כשמצליחים לתת – יוצאים מחוזקים"
מוקד 'קהילה אחת' – חמ"ל הסיוע של הקהילות ביהודה ושומרון למען נפגעי המלחמה, הוקם על ידי מועצת יש"ע עם תחילת המלחמה. ותיקי ההתיישבות, כמו פנחס ולרשטיין, עדי מינץ, מוטי יוגב, מלאכי לוינגר ואורי אריאל ביקשו לגייס את תושבי יהודה ושומרון לטובת המפונים. יחד עם שירה ליבמן, מנכ"לית מועצת יש"ע, הסתובבה החבורה בבתי המלון, נפגשה עם ראשי הרשויות מהעוטף ומהצפון והבינה שהצורך העיקרי הוא הקהילתיות. בניגוד למפונים מהיישובים ומהקיבוצים, שהגיעו לבתי המלון כקהילה אחת וכך הצליחו להחזיק את הראש מעל המים, תושבי שדרות וקריית שמונה התפזרו בין שלל בתי מלון, וזקוקים יותר מתמיד למעטפת קהילתית.
בנקודה הזאת התחדדה ההבנה כי תושבי יהודה ושומרון, שבנויים מקהילות חזקות, יוכלו לתת גב קהילתי למפונים רבים. מאז שפורסמה הפנייה באמצעות רכזות הקהילה ביישובים השונים, התחברו קהילות רבות אל ריכוזי מפונים בבתי מלון, ועומדות איתם בקשר קבוע, ארוך טווח. רק בחנוכה הגיעו כ־30 קהילות מיהודה ושומרון להתחבר אל המפונים.
אחת מהן היא קהילת היישוב עפרה. בשבועות הראשונים למלחמה הייתה התגייסות מפוארת בקהילת עפרה. 760 המשפחות נרתמו לעשייה רבה לטובת נשות המגויסים, תרומות לחיילים במוצבי האזור וכדומה. בשלב מסוים הגיעה העשייה הפנים־יישובית לידי מיצוי, ועלה הרצון לצאת החוצה, "גם כדי לתת לתושבים עשייה אחרת, וגם כדי לצאת מהבועה היחסית שקטה שלנו", מסבירה ענבל לוי, מנהלת הקהילה. "ידענו שיש המון קהילות שנאלצו להתפנות מבתיהן, חיפשנו קצת במלונות ים המלח – אבל גילינו שהם די רוויים. ואז קיבלתי פנייה ממוקד 'קהילה אחת' של מועצת יש"ע, שהציעו לנו אנשי קשר לקהילות שזקוקות לעזרה. נפגשנו יחד בזום כדי לדון בצרכים של שלל הקהילות מהצפון, הצגתי את החוזקות שלנו, וכך נוצר הקשר עם מפוני קריית שמונה בירושלים.
"תושבי עפרה כבר הציעו את עצמם לשלל הפעלות, והחיבור הזה הוא מה שהיה חסר לי", מציינת לוי. "במוקד 'קהילה אחת' נכנסו בעובי הקורה ומהר מאוד שידכו אותנו לקהילה שהייתה זקוקה לנו. עצם החיבור הוא ממש חשוב וגם מרגש. עד עכשיו קיימנו מספר פעילויות משותפות, והשיא היה הדלקת נרות משותפת בחנוכה. תושבי עפרה הכינו עוגות ופתקים בכל יום שישי, ורבים העבירו ומעבירים מגוון פעילויות ומפגשים. יצרנו קשר גם עם הארגון של עומר אדם, מסרנו להם את הפרטים, הם יארגנו חבילות מפנקות ונגיע יחד לחלק אותם. זה מחזק גם אותנו. המצב כל כך קשה לכולנו, וכשמצליחים לתת – יוצאים מחוזקים".
גם ביישובי הר חברון נוצרו קשרים וחיבורים בין הקהילות למשפחות המפונים דרך 'קהילה אחת'. בשל היתרון הגאוגרפי, חלק מהחיבורים נוצרו עם משפחות מפונות שנמצאות בערד ובים המלח, אך גם בבתי מלון בסביבות ירושלים. "למשל, היישוב אדורה התחבר אל מפוני קריית שמונה ושדרות שנמצאים בבית ההארחה בשורש", מדגימה קרן לפאיר, מנהלת תחום קהילות והנהגות במועצה האזורית הר חברון. "אנחנו מארגנים גם מפגש בין ותיקי הר חברון לוותיקים במלונות בערד.
"לא פעם המפונים מעדיפים פחות פעילויות חד־פעמיות, ויותר קשר שנבנה לאורך זמן", מחדדת לפאיר. "התושבים שלנו, מצידם, רוצים להיות שותפים במה שקורה. אנחנו לא חווינו את מאורעות השבעה באוקטובר, וזה שאנחנו יכולים להיות שותפים עכשיו בהקשבה, בעשייה, בנתינה ובפעילות – נותן גם לנו משמעות. לצד זה, כתושבי יהודה ושומרון, חווינו אובדנים. גם אצלנו יש אנשים שפונו מביתם בעבר. אנחנו מכירים באופן מסוים את התחושות האלה. הרגשנו שהחיבור הזה הוא טבעי. רצינו את הקשר עם קהילות המפונים, כמו כל עם ישראל ואפילו עוד יותר. ההזדמנות הזאת הייתה מבורכת. המוקד יצר עבורנו את החיבור שבאופן טבעי רצינו, הם יצרו את הפלטפורמה".
שלמה נאמן, ראש המועצה האזורית גוש עציון ויושב ראש מועצת יש"ע, מברך על הקמת המוקד והעשייה החשובה שבאה בעקבותיה: "עיקר הפעילות של מועצת יש"ע היא לדאוג לכלל הצרכים הרוחביים של תושבי יהודה ושומרון ובקעת הירדן. הייחודיות של הרשויות ביהודה ושומרון היא הקהילתיות והיכולת להתארגן ולתת מענים לצרכים שונים ומגוונים של קהילה, בעיקר בגלל הניסיון שלנו בהתמודדות עם משברים ואובדן. לכן מפרוץ המלחמה שילבנו בין שני הכוחות הללו והקמנו את מוקד 'קהילה אחת'", מרחיב נאמן על הרציונל שמאחורי פעילות המוקד. "לשמחתי, ראשי הרשויות התגייסו למאמץ ולוקחים חלק בפעילות המוקד, אליהם חברו לתהליך מתחילתו ארגונים שהם שותפים מלאים לעשייה - תנועת רגבים, בני עקיבא והקואליציה הישראלית לטראומה. נמשיך להיות הגורם המתווך ולעזור בכל מה שנדרש לאחינו המפונים".
במילים אחרות: הייחודיות של 'קהילה אחת' היא רתימת היכולות של למעלה מחצי מיליון תושבים שחיים בקהילות שבנויות לנתינת מענה למגוון צרכים.
"הקשר הוא ארוך טווח וחוזר על עצמו - אם זה קהילות של ותיקים שנפגשות שוב ושוב, נשים שעוברות פעילות משותפת או מפגשים קבועים. הקשר הזה מייצר השפעה חיובית לשני הצדדים", מוסיפה שירה ליבמן, מנכ"לית מועצת יש"ע. "אני מקפידה שלא להשתמש במילה 'מאמצים', אלא חיבור, חיבוק ויצירת קשר. זה מה שאנשים צריכים בעת הזאת. שיהיה מישהו שאכפת לו, שיושיט יד ונעבור את התקופה הזאת ביחד. למשל, עשינו ערב מרקים חמים ומפנקים באחד המקומות. זה לא חייב להיות משהו מפוצץ, פשוט לפתוח את הלב ולהתחבר".
ליבמן מציינת כי צורכיהן של המשפחות המפונות דינמיים מאוד ומשתנים כל הזמן, "לכן הקשר שלנו איתם הוא מאוד חשוב. צורך שלהם מלפני שבועיים שונה מהצורך שלהם היום. התפקיד שלנו במוקד הוא לייצר ולחדש את הקשר עם המפונים ואף להרחיב אותו. אפילו אנשי הקשר במלון מתחלפים לפעמים, כי גם הם מתעייפים. קרה לנו לא פעם שהתחלפו אנשי הקשר ופתאום קיבלנו תמונת מצב שונה לגבי הצרכים. אנחנו עומדים מול מאות אנשי קשר, על בסיס יומיומי".
אגב, אם השם ליבמן מצלצל לכם מוכר, לא טעיתם. אחיינה של שירה, אליקים ליבמן, חטוף בידי חמאס בעזה כבר חודשיים וחצי. "זה משפיע בעיקר על הלב שלי", היא משתפת בכנות. "על המקום שרוצה להיות משמעותי בזמן הזה ולעשות משהו שקשור בכל המהלך הקשה שעם ישראל נמצא בו. ברמה האישית העשייה נותנת לי תקווה, ואני משתדלת להתחבר למקום הזה, ולא רק לכאב ולגעגוע של הימים הקשים האלה".
עד מתי תימשך פעילות המוקד?
"זה ימשיך כל עוד נוכל. זה מאוד תלוי בנו. זה עלול לחמוק מתחת הידיים ולהיעלם, אם לא נהיה 'על זה' כל הזמן. אנשים נשחקים משני הצדדים. לא פשוט להחזיק את זה, אבל זה חיוני וצריך לטפח את זה כל הזמן, מה שדורש מאיתנו להיות עקשנים ולהתמיד. זה לא קל, אבל אני לא מוותרת".
***